מפקד מחלקת תעופה בבסיס תל נוף

מזכרונותיו של בלפור סימנטוב ז"ל. באדיבות אל"מ (דימ') עודד מרום

בפברואר 1953, לאחר שסיימתי קורס מדריכי טיסה בביה”ס לטיסה בבסיס “אלון” כפר סירקין, הוצבתי בעקרון – ב.א.א.22, בתפקיד מפקד מחלקת תעופה, הכינוי טייסת תעופה לא היה קיים אז.

החלפתי את סרן בנימין כהנא שעבר לטייסת 100. בתחילת שנת 1956 העתיק כהנא את מקום מגוריו לאילת ושימש שם כמפקד גף במרחב אילת. במבצע קדש בהיותו במשימת סיור במטוס פייפר הופל ע”י שני מטוסי מיג-15, לאחר מאבק התחמקות מהם במשך 15 דקות.

סרן בנימין כהנא ז”ל

באותם ימים בהגיעי לבסיס, שדה עקרון שימש בעיקרו כבסיס אחזקה אווירי (ב.א.א 22) לשיפוץ, אחזקה והרכבת מטוסים חדשים. כנף 4 עברה לבסיס משלה בחצור, טייסת 100 עברה בתחילת שנת 1951 לרמלה צמוד למטה ח”א ולפיקוד מרכז.

נשארו: טייסת 103 עם מטוסי הדקוטה, מפקד הטייסת-רס”ן(אז), יהודה פופקו (ארבל).טייסת ניסוי 216. בתפקיד מפקד הטייסת והקצין הטכני שימש רס”ן אריה שוהם. טייס ניסוי הראשי- סאי פלדמן, יהודי מאנגליה שהועסק כאזרח. וסרן יואש צ’אטו (צידון)-טייס ניסוי.

פופקו בתקופת פיקודו על
טייסת 103

מפקדת הבסיס והסגל הטכני.

מפקד הבסיס — סא”ל אליהו גלעד – מהנדס תעופה, במלחמת העולם השניה היה קצין טכני בחיל האוויר הבריטי . סגנו רס”ן פרץ פוזנר גם כן בוגר ח”א הבריטי. קצינים טכניים נוספים היו סרן שלום ציגלמן( אריאב). רס”ן משה אטקס עסק בביקורת. מנהל המחסנים הטכניים רס”ן יעקובי.

בבסיס היה משטח ענק ששימש כמחסן גרוטאות בניהם כמה שרידים מימי הבריטים. ליד מחסן זה אוחסנו בארגזים ענקיים ציוד תעופה ומטוסים חדשים להרכבה בעיקר מוסטנגים והרוודים ומנועים חדשים.

“בבסיס היה משטח ענק ששימש כמחסן גרוטאות בניהם כמה שרידים מימי הבריטים..” רחבת המוסכים ב- ב.א.א.22 בתחילת שנות ה-50. ניתנים לזיהוי מפציץ בלטימור בריטי, ספיטפייר בריטי,ספיטפייר ישראלי ושלד של נורסמן. ברקע מטוסי נורסמן ורפיד
(Courtesy George Kuntz)

בטייסת 216 הייתה חבורת טכנאים איטלקיים שעזרו בהרכבת המטוסים החדשים.

מחלקת מנהלה

קצין המנהלה של הבסיס היה רס”ן אלכס אישטוב (גוטמן), שלאחר מכן החליף את שמו לגתמון, היה בחור מרשים, גבוה משכמו ומעלה, רחב כתפיים, לחיים חכליליות. היו שמועות שהיה בין ציידי הנאצים באירופה, התחתן שם עם נסיכה בלגית, היה מותיקי וממניחי היסוד של מערך המנהלה בחיל האוויר.(הערת המערכת: על אלכסנדר גתמון אפשר לקרוא כאן)

קצין המנהלה אלכסנדר גתמון

שליש הבסיס– סגן חיים בן-ישראל. פקיד הראשי- רב-סמל רוסק. רס”ר הבסיס- זליג, רופא הבסיס- דוקטור שלזינגר שימש כרופא תעופתי. הוא הצטרף לטיסות רבות למחקר ובדיקת צוותי אוויר בזמן טיסה. סיפורו היה שבמלחמת העולם השניה היה בלגיון הזרים ושימש כחובש בחיל האוויר הצרפתי, שם רכש מושגים וניסיון רב ברפואה תעופתית. כך הופיע אצלנו בחיל כרופא. לאחר זמן רב התברר שאמנם היה רופא טוב, אך מעולם לא סיים את חוק לימודיו ברפואה. פעם טיפל בי טיפול אורטופרי בברכי באופן יעיל ביותר.

מחלקת תעופה

כל גורמי מחלקת תעופה התמקמו במרחב מגדל פיקוח טיסה הישן שנבנה ע”י הבריטים.

פיקוח טיסה: מפקד המגדל היה סמל/1 רוברט סלמון, לימים סא”ל ראובן עמית, שמצא את דרכו במערך הבקרה, היה מפקד יחידות בקרה במרכז ובצפון. קצין מודיעין לא היה רוברט ריכז את החומר המודיעיני שסרן גובר ממודיעין ח”א במטה שהופיע מידי פעם ועדכן את חדר המודיעין. במגדל היו שישה פקחים . משרד “תנועות”– בקומת הקרקע של המגדל. אחת הבנות, עמליה, נישאה לעמוס לפידות לימים היה מפקד החיל. מרבית הטיסות היו של טייסת 216 ושל טייסת 103. פעמיים ביום הגיע מטוס של טייסת 100 מרמלה עם שק הדואר ממטה ח”א.

המגדל ושרותי כבוי וההצלה בעקרון היו באופן תמידי במצב הכן (סטנד ביי), לטיסות של כנף 4 ובית הספר לטיסה סירקין

מכשיר הקשר במגדל היה דגם 5.2.2 (פייב טו טו.) היו לו ארבעה ערוצים, A,B,C,D להקפות, המראות ונחיתות, לקשר בין המבנים, לחירום-חיפוש והצלה. במכשיר הקשר היו ערוצים עם גבישים. החלפת הערוצים הייתה עבודה ממושכת ומתישה. במגדל הייתה אנטנת חרב כמו במטוסים.

קצין הקשר: סרן ציימר. שהתמקם עם פקודיו בבונקר קרוב למגדל.

קצין מטאורולוגיה: סגן ויקטור אולריך * – משכן המטאורולוגיה היה בצריף עץ מרווח ממזרח למגדל,היו בו כל הגורמים להפעלה נוחה ועצמאית שכלל חדר גדול מרכזי שימש לקבלת תחזיות ושולחן שרטות גדול, חדר שינה לבנות המטאו,שגם שעבודתן הייתה במשמרות לילה,חדר קשר ומטבחון. פעמים ביום הוציאו תחזיות מזג אויר , המטאורולוגיה קלטה במכשיר קשר מורס תחזיות מהחוץ והכינה גם מהן מפות תחזית.

תחנת שירותי כיבוי והצלה:- צמודה למגדל כשאר שירותי התעופה.מפקד התחנה היה רס”ר דוד מורדקוביץ’, בחור נמוך ומוצק, קפדן ונמרץ שהנהיג את אנשיו בתקיפות לתפקידם החשוב,באמוני כבוי דליקות מכל הסוגים כלומר- מבנים, מתקני תעופה,דליקות דלק,כבוי וחילוץ ממטוסים בתאונות נחיתה והמראה ועוד.הציוד ורכבי כיבוי והצלה מיושנים היו, מימי מלחמת העולם השניה,שנקנו מארה”ב וחלקם מגורמים אזרחיים בארץ, שלא התאימו כל כך לתקופת הסילון שהייתה בפתח לגבינו.

למעשה נהניתי מהתפקיד הזה שהיה חדש עבורי, למרות שבטייסת 100 ברמלה בהיותי קצין מבצעים של הטייסת בתקופתו של רס”ן(אז). אלי פיינגרש (אייל),כמפקד,נכללו באחריותי כמה גורמים של מחלקת תעופה, אם כי בממדים מיזעריים. בעקרון היה התפקיד רחב ממדים עם תיאומים רכים בין גורמי הבסיס וגורמי חוץ.טסתי בכל המטוסים הקלים שהיו בבסיס מהאוסטר עד הרפיד,וטיסות רבות עם רס”ן יהודה פופקו בדקוטה.

זוכר אני שיום אחד ביקרה בארץ משלחת של קצינים בכירים מחיל האוויר היגוסלבי.בביקורם בבסיס הביאום גם למתחם התעופה. כולם היו מצוחצחים וממורקים עם מדליות רבות,כמובן שהובלתי אותם למגדל הפקוח וקיבלו הסבר מסמל/1 רוברט על תפקודי המגדל בעקרון.

במרץ 1954 סיימתי את תפקידי והוצבתי לטייסת 128 (גדנ”ע אוויר),בשדה דב כמדריך ומפקד קורסי הטיס של גדנ”ע אוויר.

מאוחר יותר, בשנת 1960, שבתי לאחד מענפי התעופה בדרג מטה,שכלל בתוכו שירותי כבוי והצלה, ענף הספיגה על כל שלוחותיו עם מרכזי בקרת נזקים בבסיסים הצמודים למפיכי”ם.

  • אולריך התגייס לצה”ל ב-20 באפריל 1950, שירת בשירות קבע מה-29 בינואר 1952 בדרגת סג”מ, השתחרר ב-12 בספטמבר 1954 ועבד כחזאי מזג אויר בשירות המטאורולוגי עד שנת 1961.

שתפו את המאמר

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב print
מנוי
Notify of
guest
0 Comments
Inline Feedbacks
צפה בכל התגובות
0
Would love your thoughts, please comment.x
()
x