נולד בישראל ב-26 בדצמבר 1912 להוריו ישראל ומניה שוחט. כשבגר, למד בביה”ס מקס פיין והיה חבר ב”וועד המרכזי של איגוד הטייסים” וב “מרכז הקלובים” . בשנת 1932 יצא יחד עם חמישה רוכבים נוספים למסע אופנועים באירופה מטעם “הפועל” ובחסות יצרן האופנועים נורטון.
בשנת 1937 החל בקורס דאייה והוסמך בשנים הבאות כדואה ברמה א’,ב’ ו-ג’. לאחר מכן עבר קורס טיס בשדה התעופה בלוד.
במלחמת העולם השנייה התגייס לצבא הבריטי והוצב באתיופיה, ובמהלך שנת 1943 הועבר לחיל האויר המלכותי הבריטי , ועבר יחד עם גדעון אלרום (גורדון) ובנימין בונה (בוניסלבסקי) קורס טיס בבי”ס לטיסה ברודזיה אותו סיים באותה שנה, ושירת כטייס במצרים. לקראת סוף המלחמה הועבר להודו, והטיס מפציצי ליברייטור, ושם גם פגש את עיזר ויצמן שנשלח לשם בשנת 1945.
לאחר המלחמה גוייס למוסד לעליה ב’ והשתתף בהעברת ספינות מעפילים ארצה וברכש נשק לצה”ל.
בשנת 1948 הצטרף לחיל האויר הישראלי,שירת בתחילה כטייס בטייסת 103 בבסיס רמת דוד, נשלח לקורס טיס בצ’כיה בין 4 בספטמבר לבין 26 בנובמבר 1948.
מאוחר יותר,לאחר שהיוגוסלבים הסכימו לנחיתת מטוסי הספיטפייר שנרכשו בצ’כיה בשטחם לתדלוק בדרך לארץ,(מבצע “וולווטה” ) העמידו לרשותו מטוס ובעזרתו מצא את השדה בניקשיץ שבמונטנגרו, ליד גבול אלבניה. השם שניתן לבסיס היה “יורם” (שם קוד “אלבמה”) שוחט התמנה למפקדו ודאג לציודו בתחנת אלחוט לשמירת הקשר עם השגרירות בפראג ועם הארץ, שמן למנועי מטוסים, ציוד קשר ומזון הוטסו מהארץ באופן סדיר. כן עברו בשדה גם מטוסי הנורסמן והבופייטר בדרכם לארץ
יוגוסלביה הואשמה בשיתוף פעולה עם ארצות הברית לאחר שמטוסי ספיטפייר נחתו נחיתות חירום ברודוס, ולאחר שנודע כי מטוסי תובלה ברישום אמריקאי נוחתים שם,ולכן נעצרו שוחט וצוותו והושמו במעצר בית כמעט ללא מזון ושוחררו בהתערבותו של שייקה דן אך השדה נסגר.
בשנת 1949, התמנה למדריך ראשי בבית הספר לטיסה בכנף 12 (סירקין), ובמרץ 1950 התמנה למפקד ביה”ס לטיסה למשך שנה, ועבר קורס מג”דים בפיקודו של יצחק רבין.
בין שנים 1951-1954 פיקד על בסיס אחזקה אוירית (בא”א 22) בבסיס עקרון, ואז מונה למפקד הבסיס. נשלח בשנת 1953 ללמוד במכללה של ח”א האמריקאי במדינת אלבמה ובביה”ס למודיעין בדנוור שבקולורדו.לאחר מכן התמנה למפקד בית הספר המתקדם לקצינים (311) למשך 3 שנים.
בחודש יולי 1958 התמנה לרמש”ל (ראש מדור שלישות), ובמרץ 1960 התמנה למפקד בית הספר הטכני של חיל האויר בחיפה, שם שם דגש על חינוך לערכים, העלאת המורל וטיפוח גאוות היחידה
בשנת 1962 הושאל למשרד החוץ והתמנה לשליח ישראל בטנזניה, ולאחר מכן לשגריר במלאווי, תפקידים עליהם זכה לשבחים רבים.
התאבד בנסיבות בלתי ברורות ב-19 בדצמבר 1966 בחוף הים ליד ביתו בהרצליה פיתוח.
