רקע
מטוסי ה-F16 A/B או בשמם העברי ״נץ״ נקלטו בחיל האוויר הישראלי בשנת 1980, תחילה בשתי טייסות בבסיס רמת דוד. בטייסת 117 ״טייסת הסילון הראשונה״, ובטייסת 110 ״אבירי הצפון״. שימשתי בתור הקצין הטכני בטייסת 110 לאחר השתלמות בת חצי שנה בארה׳׳ב.
המטוס החדש התאפיין בביצועים מרשימים בתחום ההיגוי, עקב היותו בעל מרכז כובד אחורי, תכונה שהקנתה לו יתרון משמעותי בקרבות אוויר הדוקים על פני כל מטוס קרב אחר.
מערכת ההיגוי שהותקנה במטוס, נשלטה על ידי מערכת מחשבים הנקראת FLY BY WIRE דהיינו, פקודות הטייס מועברים באמצעות הסטיק למחשב שלאחר בקרה שמונעת כניסה למצב הזדקרות, מעבירם למשטחי ההיגוי דרך רכיבים שמתרגמים את הפקודה החשמלית לפקודה הידראולית. הרכיבים נקראים INTEGRATED SERVO ACTUATORS.
מערכת הדלק של המטוס אף היא מאוד ייחודית. גוף המטוס מכוסה בפנלים המכסים את תאי הדלק הפנימיים. הדלק הפנימי מחולק לשתי תתי-מערכות: הקדמית והאחורית. המנוע צורך כל הזמן משתי תתי המערכות בו זמנית, במטרה לשמור על מרכז הכובד. בתא הטייס יש אינדיקציה שמזהירה את הטייס כאשר האיזון בין תתי המערכות מופר. החיווי באמצעות גזרה אדומה בין מחוגי כמות הדלק בכל תת-מערכת. מאפיין נוסף הוא שכל רכיבי מערכת הדלק שוכנים בתוך המכלים הפנימיים. המשמעות הינה שעל מנת להגיע אליהם יש לרוקן תחילה את הדלק.
התקלה
מטוס מספר זנב 100, (לעולם לא אשכח את מספרו), לעיתים היה ״פותח גזרה אדומה״, לאט לאט, קרי, האיזון בין שתי תתי המערכות, הקדמית והאחורית מופר. ההפרה תמיד לטובת המערכת האחורית. מצב מסוכן בהיבט מרכז הכובד של המטוס.
הניסיונות לשחזור התקלה על הקרקע
- תחילה ניסינו לשחזר את התקלה על הקרקע- שכאמור לא הופיעה בכל טיסה– על ידי תדלוק המטוס וריקונו לתוך מכלית בו זמנית. (כביכול לסמלץ טיסה ללא התנעת המנוע). הדבר לא צלח.
- לאחר מכן בדקנו את המטוס בהרצה על הקרקע וגם זה לא עזר.
- מניתוח מעמיק של התקלה הבנו שזו מופיעה רק בטיסות ארוכות (30% מהגיחות של הטייסת).
- פתחנו את כל הפנלים של מכלי הדלק- אחרי ריקון- על מנת לחפש דבר חריג באופן ויזואלי, אולם לא גילינו דבר.
- התייעצנו עם כל מי שרק ניתן, במטה לצ׳׳ד, בבית הספר הטכני, אבל שוב לא הגענו לפתרון.
- התייעצנו עם יצרנית המטוס בארה׳׳ב, אבל גם משם לא היגיעה הישועה.
פתרון התקלה
לצערי, בתור הקצין הטכני של טייסת בהקמה, לא יכולתי להתמסר טוטלית לפתרון התקלה. הייתי דוגם מידי פעם את עבודתם של אלה שטיפלו במטוס.
החלו כבר דיבורים להחזיר את המטוס לארה׳׳ב בתובלה ימית. ללא ספק האגו המקצועי שלי נפגע. החלטתי להקדיש שבת שלמה לעבודה על המטוס. הושבתי טכנאי צעיר בתא שביצע את הפעולות המתבקשות בהנחייתי, והתחלתי להתקין מערכת פקקים ומעקפים, תוך התבוננות על הרכיבים בזמן הזרמת הדלק. עבדתי עם השרטוטים בצורה סיסטמטית במשך כל השבת. הטכנאי המסכן בתא, נרדם. לקראת צאת השבת הצלחתי לעלות על התקלה. אושר כזה רק אנשי אחזקה חווים.
הסתבר שהקירור לבקר הדלק, שאף הוא טובל במיכל הדלק האחורי, מתבצע על ידי צינור כניסה וצינור יציאה. הדלק מוזרם רק כאשר ברז האש למנוע מופעל. הפיטינג של צינור הכניסה (PERMASWAGE ) היה טיפה משוחרר והדלק שהגיע לקירור הבקר, נזל לתוך המכל האחורי. בטיסות ארוכות, ובפרט עם מכלים נתיקים, כמות הדלק שזלגה גרמה לאי איזון ולפתיחת הגזרה האדומה.
אגב בתדלוק המטוס וריקונו בסימולציה על הקרקע, אין מפעילים את ברז האש.
הסיפא
כבכל בוקר, מפקד טייסת תחזוקה היה מקיים דיון תקלות בכל טייסות הכנף. לכשהגיע למטוס 100, חשב לדון על גורלו. שתקתי ונתתי לדיון לזרום. לבסוף, שאלתי למה דנים על המטוס הזה? כמובן שכל משתתפי הדיון חשבו שאני שיכור או חולה. אז, הובלתי אותם לדת׳׳ק שם שכן המטוס, ביקשתי את המטת”א להכניס את ראשו למיכל האחורי והפעלתי את ברז האש. הוא לא ישכח את מקלחת הדס”ל שחטף!
כל הכבוד, שלי הוכיח שידע והכרת המערכת לפרטיה ודבקות במטרה יכולים לפתור גם את הבעיה שכולם חשבו שהיא בלתי פתירה. במשך הקרירה הארוכה שלו בחיל האוויר בתפקידים שונים הוכיח ידע מקצועי ויוכולת ניהול מוכחת.
ואני לא הייתי קצין טכני ולא עבדתי על מטוס כל כך מתקדם אבל אתה מזכיר לי תקלה במטוס מיסטר בטייסת 116 בה הייתי ממס”ניק.זה היה מיד לאחר מלחמת ששת הימים טייס חזר מגיחה ודיווח שמערכת הדלק ‘השתגעה’ (במיסטר היו 7 מיכלי גומי בין הקורות בכל כנף ומיכל מרכזי בגוף המטוס מאחורי מושב הטייס, ובנוסף הבידונים או המיכלים הנטיקים על הכנפיים ). לאף אחדד לא היה מושג איך לפתור את הבעיה, מינו אותי וז’קי (שהיה בעברו גם מדריך בטכני, וגם שרת במוסך מיסטר) לפתור את התעמולה…אני הצעתי לז’קי לפרוס את מפת מערכת הדלק של המיסטר ונשחק מדריך וחניך באותה צורה שלמדנו בטכני…בקיצור, לאחר שהפסקתי אותו מספר פעמים עם שאלות כמו; מה יקרה אם שסתום זה ישאר סגור או שסתום שני נישאר פתוח, הכול הצטמצם לשסתום חד כיווני שנישאר פתוח…ז’קי השאיר לי את הכבוד לפרק את השסתום האמור ומה שגילינו והבנו שבזמן המלחמה ירו על המטוס עם נשק קל וכדור חדר לאחד ממיכלי הגומי וניקב אותו, ברור שאותו מיכל שנזל הוחלף והפנל המנוקב תוקן, מה שלא ידענו הוא שהקליע שחדר, עטיפת הנחושת של הקליע התפרקה ( כניראה מחילופי הטמפרטורה ) וצפה לה בין המיכלים עד שהגיעה לאותו שסתום חד כיווני והשאירה אותו פתוח….למעשה, יכולתי רק להוציא את אותה מעטפת נחושת מהקליע, אבל לפי הוראות חייל האוויר השסתום הוחלף….לא חתמתי על שמישות אלא לאחר שקיבלתי אישור לשרוף את כל הדלק מהמיכלים (על הקרקע כמובן)…המטוס נימצא שמיש….סוף הסיפור
נהנתי לקרוא וכל הכבוד על המקצועיות והדבקות במטרה על מנת לפתור את התקלה, גם לצעיר שנרדם בתא כל הכבוד 🙂
זה מזכיר לי תקלה שהיתה לי במשדר מכ”מ קרקעי מסוג “רמית”, כיום במוזיאון חיל האויר. הגענו מהר לאיתור המכלול הבעייתי במשדר, זה שעד אליו לא היתה בעיה, ואחריו והיתה בעיה.
אבל החלפתו לא פתרה את הבעיה.
בדקנו את צד הכניסה, בדקנו את צד היציאה, את הכבלים משני הצדדים, הכל נראה תקין, רק שהבעיה נמשכה כמו מקודם. היינו שם ה-מ”ע ואני, ה”ותיקים ומנוסים”, ואיתנו הצטופפו שני טכנאים צעירים שזה עתה סיימו את הקורס והגיעו אלינו, והיו איתנו שם כדי להתנסות לראשונה בעבודה על תקלה אמיתית.
בזמן שה-מ”ע ואני זזנו טיפה הצידה כדי לחזור אל השרטוטים והספרות במטרה להבין מה עוד יכול להיות, שני הצעירים ניצלו את ההזדמנות כדי להתעסק עם המכלולים בעצמם, ואז אחד מהם משך את אחד הכבלים, אבל שכח לשחרר את מחבר הכבל, והכבל נמשך בעוד המחבר נותר מחובר על המכלול, כלומר הכבל, שהיה פגום מבפנים, התפרק לו בידיים.
אנחנו, ה”ותיקים והמנוסים”, עבדנו בזהירות ובעדינות, כנדרש, ולכן לא מצאנו את הבעיה. הצעיר, שמשך את הכבל בדרך הלא-נכונה, מצא כך את מקור הבעיה כמעט מיד.
זהו, משם נשאר רק להחליף את הכבל הפגום, לבצע בדיקת שמישות מלאה, לסדר, וללכת לישון.
מבצע בלשי שלא היה מבייש את שרלוק הומס בעצמו.
סיפור מרתק