14.8.56
טסים טיסות אימון רגילות בטייסת. מדברים על נסיעות לחו”ל, המתח בטייסת עולה, כל אחד רוצה להראות שהוא יודע מה עומד להתרחש, אך כולם חושבים בלב- בטח צרפת.
השעה 12:30. בני מודיע ” כל הטייסים לחדר התדריכים! “
מופיע עזר . באים הוותיקים שכבר טסו אצלנו במשך השבוע האחרון כמה טיסות.-“סיגרו הדלתות”- ובסודיות רבה הודיע עזר ש”הפורום היושב כאן”- כלומר טייסי הטייסת שלנו ועוד… מוטי פיין, מנחם, ג’ו, עמוס, רפי, קישון, שלמה בית און, מנחם ז.- יוצאים לצפון אפריקה כדי לבצע אימוני ירי אויר-אויר ואויר-קרקע במטוסים צרפתיים וציוד צרפתי. כמו כן, מצטרפים אלינו מכונאים אחדים יחד עם המכונאים הצרפתיים להשלים את כוח האדם.
נאמר בתדריך כי הדבר הוא “סודי ביותר, סוד הסודות, “סיקרט” מס’ 1 של המדינה” ואסור לאיש להזכיר את המקום ומטרת נסיעתנו אפילו ברמז דק.
הודיעו שניקח איתנו בגדי קיץ, סנדלים ואפילו בגדי ים, היות ונהיה במחנה כל הזמן ויהיה שם חם מאד. כמו כן-לקחת מדי קיץ.
חולקנו לשתי קבוצות. החבר’ה התפזרו בארץ, איש איש לביתו, כשבלב הרגשת סודיות רבה וחשיבות. הקיבוצניקים שבינינו החלו מתדיינים ביניהם באיזה בגדים אפשר וכדאי לנסוע. כך ג. הכריז שהוא סוחט מהמשק זוג נעלים חדשות ואולי אפילו ירשו לו, היות והוא נוסע לחו”ל, לקנות “מכנסי אדון”. כלומר, מכנסי גברדין. ש. הכריז שבטח לא ירשו לו לקנות מכנסי חליפה, אגוזי מיד החל מתייעץ עם ילו בקשר לצבע וטיב הבד שהוא מתכונן להכין ממנו חליפה…
הינו צריכים להיפגש ביום רביעי,16.8 בבוקר השכם בשעה 07:15 ליד הקיר הצפוני של גן החיות בבגדים אזרחיים וללא כל גרגיר של מדי צבא או כל דבר השייך לצבאיות. הדבר נשא אופי בלשי למדי…
כאשר בשעה 07:15 החלו החבר’ה מופיעים מכל הכיוונים, הקבוצה שלנו צריכה היתה לנסוע ללוד ולהמריא בקונסטליישן. הקבוצה השניה, שכללה את הטייסים הנוספים,+ מוטי, מנחם ועוד כמה מכונאים, היתה צריכה לנסוע לסירקין ולהמריא בנורד.
הם היו קצת מצוברחים, היות ואנו טסנו ב”קוני” והם בנורד…
16.8.56
לאחר שהתאספנו כולנו, הופיעו שלוש מכוניות אזרחיות של משרד הביטחון וטנדר אזרחי. העמסנו עליו את המזוודות, נכנסנו למכוניות ונסענו. הנהגים קיבלו הוראה לחכות בדרך צדדית לפני הכניסה לשדה התעופה לוד ומשם, כשאנו רואים את ה”קוני” עומד ברחבה צדדית, נסתר מעיני כל הנוסעים ועובדי השדה- נכנסנו.
עלינו למטוס. ניתנה הוראה לשבת במטוס ולא להתרוצץ, לא לדבר בקול רם ולא להציץ מבעד לחלונות עד אחרי ההמראה-כדי שצוות הקרקע לא יראה מי ומי בפנים.
הדלת נסגרה עלינו לאחר ששעיה ואברהם נפרדו מאיתנו.
באו צוות הקרקע, התניעו את המטוס, עלינו על המסלול והמראנו. מצב הרוח היה נהדר. רבים מאיתנו היתה להם זו הפעם הראשונה לטוס במטוס נוסעים כזה, ולכולם כמעט, חוץ מהשישיה שלנו, הותיקים, היתה זו הטיסה הראשונה שתיגמר מחוץ לגבולות המדינה.
מאחור התכנסו החבר’ה על ארגזי ציוד מפח, והחלו מפטפטים ביניהם, מספרים בדיחות, וכשעה וחצי לאחר ההמראה החלו להביא ארוחה קלה.
החבר’ה הביאו הרבה חומר לקריאה- זאת למדנו מנסיונות קודמים.כ-3.5 שעות אחרי ההמראה החילונו רואים את החוף של איי יוון. לרבים מאיתנו היתה זו חוויה והחברה נצמדו לחלונות.
בערך אז החלו ויכוחים לאן הקוני טס והיכן נהיה בלילה, עד שבני ראה שהחבר’ה מתוחים כהוגן, אסף את כולם והכריז:”אנחנו טסים לצרפת. ננחת במונט דה מרסן וניקח מיסטרים הביתה. נעשה את זה בפעמיים.”
נשארנו בפיות פעורים, ללא יכולת להניע שפתיים. עתה נתחוור הכל. הסודיות, ההכנות הרבות שעד עתה לא עוררו כל חשד.
הגענו למונט דה מרסן ב-21:30. מיד חיכו לנו שני אוטובוסים צבאיים שהובילו אותנו ביחד עם החברה מהנורד שהגיעו רבע שעה לפנינו, לבנין גדול. קיבלנו שני חדרים עם 10 מיטות בחדר. באותו ערב לאחר הארוחה, היה תדריך בחדר תדריכים מפואר. את התדריך נתן סא”ל קידר- הנספח האוירי בצרפת. לאחר מכן-לישון.
17.8.56
לאחר ארוחת בוקר צרפתית טהורה, שכללה ספל קפה שחור, צנימים וביצה, הלכנו לבניין הטייסת.לפנינו נגלה קו ארוך של מטוסי מיסטר, שחלקו היה כבר צבוע בסמלים שלנו. המראה היה אדיר. המטוסים נראו מבריקים ומצוחצחים על הרחבה הלבנה העצומה שלפני בנין הטייסת.
מיד ניתן תדריך והטייסים חולקו לקבוצות. היתן תדריך קצר על האיזור, סימני התמצאות בולטים, חולקו מפות של האיזור. היחס מצד הצרפתים היה מצוין.
החילונו בטיסות ניסוי שעברו כולן בהצלחה,חוץ מכמה קוריוזים מעניינים, כמו זה של לדיה ודנג’י ז”ל שאבדו איש לרעהו בעננים, כשלדיה אינו יודע מילה וחצי בצרפתית. תודות להתמצאות הטובה של דנג’י, נחתו שניהם בשלום.
דנג’י הוליך את לדיה לבסיס בצורה זו: לדיה היה קורא לתחנה בעברית, התחנה היתה עונה לו כיוון בצרפתית, ודנג’י היה מתרגם ומוסר ללדיה את הכיוון הנכון…
פגשנו כמה פעמים בסופר סייברים שגרמו לנו לרגשי נחיתות לא מעטים בעוברם מעלינו “כמו רוח” בגובה של 40,000 רגל.
קמנו למחרת, כלומר ביום שישי 18.8.56 בשעה 04:00 והתכוננו לצאת. הדבר עבר ללא תקלות כמעט, וכולם המריאו לפי התכנית. התקלה היחידה היתה תקלה בהעברת הדלק מהבידונים שקרתה במטוסו של דנג’י.
דנג’י מגלה כי אין העברה מהבידונים. דנג’י חוזר, ואיתו שניים מהמבנה.
דנג’י משליך את הבידונים בצד המסלול ונוחת. השנים נשארו מסביב לשדה, כששניהם אינם יודעים את השדה ואינם מכירים טוב את השטח. עדי ראייה מספרים כי גם מחט אי אפשר היה להכניס ביניהם, ושרדיוס הסיבוב בו הם הסתובבו מסביב לשדה כדי לשרוף דלק היה כזה, שמיסטר בודד אינו מסוגל לבצע אפילו בלי בידונים בכלל…
אותה שלישיה יצאה באיחור והגיעה באיחור. היתר הגיעו לפי התכנית לברינדיזי. מזג האויר היה בתחילה מעונן, אך בסוף הדרך היה יפה. הטיסה עברה ללא תקלות.
השמחה היתה גדולה לפגוש מכונאים שלנו בברינדיזי. הם קיבלו את המטוסים, ואנחנו הלכנו לאכול בבאר הקצינים. הארוחה היתה מצויינת. בשתים וחצי התחלנו להמריא הביתה.
בני ממריא לכיוון הבית, ואחריו עוד שניים. כעבור זמן קצר כל השלישיה חוזרת. לבני לא העבירו הבידונים והוא זרק אותם לים.
החבר’ה שעמדו למטה, ראו לפתע שני מטוסים ב”סחרור”, נכנסים לים במהירות רבה ומיד לאחר מכן מגיע מיסטר בודד לנחיתה. צבע הפנים של החבר’ה הופך ללבן. אפילו ג’ו הלבין. עד שבני ירד מהמטוס והתעלומה נפתרה.
השעה 16:25 לפי שעון ישראל. הגענו לארץ. המאורע היה גדול. חיכו לנו כאן ראש הממשלה,גולדה מאיר ועוד שרים ואלופי משנה לרוב, הרמטכ”ל, מפקד החיל- והשמחה היתה גדולה.
מי זה הכותב?
מצטרף לשאלה!
התשובה נשלחה אליך במייל נפרד