רמית

על מכ”מ ה”רמית” במערך ההגנה האוירית

המכ”מ מסוג “רמית”, היה “רק” מכ”מ, לא מערכת נשק שיורה טילים או פגזים, ולכן די נשכח, כי ככה זה, ומה שכתוב עליו בויקיפדיה זה המעט שבמעט. זו היתה רכישה מוצלחת מאד לחיל האויר. היו 15 רמיות בסך הכל, מגבול הצפון ועד הדרום, וגם בלבנון. מערכת זולה יחסית, גם הרכישה וגם התפעול השוטף, מאד ניידת, ומאד גמישה, במובן הזה שהרמית סיפקה למגוון גורמים בחיל האויר גילוי מכ”מי היכן שצריך:

א. מתן גילוי וסיוע ליירוט למטוסי קרב במשימת הגנת כנף/בח”א (מעין יב”א מקומית, כאשר ב”רמית” יושב בקר ומדבר עם מטוסי היירוט שמגינים על הבסיס. השתתפתי בלא מעט תרגילי הגנת כנף כאלו)

ב. מתן גילוי והכוונה למטרות לגדודי נ”מ ניידים ונייחים, גם נ”מ קני וגם טילי נ”מ, שלא היו להם מכ”מים משל עצמם

ג. החלפת מכ”מ עיקרי פחות-נייד ביחידות טק”א ארוכי טווח (חלק מיחידות טילי “הוק”) כדי להגביר את ניידותן. (רוב השירות שלי היה ב”רמית” כזו, ששימשה בתפקיד מכ”מ גילוי עיקרי של יחידת טילי “הוק”). בפלגות טילי ה”הוק” שצוידו ברמית במקום במכ”מ המקורי הגדול יותר של סוללת ה”הוק”, הרמית הופעלה 24/7 ע”י הבקרים ועוזרי הבקרים (קצינים ולוחמים) של יחידת ה”הוק”, כשהצג של הרמית (שהיה מצויד בידיות נשיאה וכבלי חיבור וניתן היה להוציאו מהרמית ולהפעיל אותה מבחוץ) נמצא אצלם, בקרון הבקרה של ה”הוק”.

ד.סיוע למערך הבקרה (היב”אות) בסגירת פערי גילוי בגובה נמוך

הרמית גילתה בגובה נמוך ונמוך מאד (היה אפשר להוריד את רף המהירות לגילוי, ואז יכולת לגלות כלי רכב ש”טסים” בכביש הערבה מדרום לים המלח, הרבה מתחת גובה פני הים, ספינות בט”ש של חיל הים באיזור ראש הנקרה, וכד’), גם בגבהים גדולים יותר אלא ששם לא היה צריך אותה כי שם היב”א ראתה בעצמה. הרמית היתה בעלת רגישות גילוי מעולה לגילוי כלי טיס קטנים מאד, מסוקים שמרחפים במקום, זיהוי כלי טיס חודרים על רקע רכסי הרים ובין רכסי הרים, וכד’. בתחילת דרכה, הרמית היתה המכ”מ עם רגישות הגילוי הגבוהה ביותר בעולם, או לפחות זה מה שנאמר לנו.

על מידת החשיבות של ה”רמית” אפשר ללמוד גם מכך שבשנים שבהן גדודי נ”מ מילואים (והמון יחידות אחרות בצה”ל במילואים ואפילו בסדיר) נשלחו למשימות בט”ש ואבט”ש קרקעיות, צוותי ה”רמית” של גדודי נ”מ אלו עשו תמיד את המילואים שלהם בהפעלה מבצעית של מכ”מי “רמית” במשימת גילוי לאורך הגבולות עם לבנון וסוריה. אנשי הנ”מ שהפעילו את הרמית היו לא רק קצינים (“קצין רמית”) אלא גם חיילים (“מפעיל רמית”), שהפעילו אותה ברציפות במשמרות 24/7, צפו בצג ה”רמית” כדי לראות אם מופיע מטוס אויב/לא-מזוהה, היו בקשר עם יחידות אחרות ועם היב”א, וכד’.

הגנת כנף

הרעיון של תקיפת בסיסי חיל אויר ע”י מטוסי קרב מוכר היטב. כדי להתגונן מהאפשרות שיעשו לנו דבר כזה, חיל האויר החזיק במשך שנים רבות (מלפני מלחמת ששת הימים ולפחות עד סוף שנות השמונים) גדודי נ”מ חמושים בתותחי 40 מ”מ, רובם במילואים, בבסיסי הטיסה העיקריים שלו, ביב”אות העיקריות, וכן בסמוך לכור בדימונה, גדוד 40 מ”מ אחד בכל מקום.

התותחים היו מונחי מכ”מ בהיבט של בקרת ירי, אבל מכ”מ גילוי (360 מעלות) שיכול לתת “תמונה אוירית” ברורה, ולא רק מעקב מטרה, לא היה להם. בשביל זה רכשו את ה”רמית”, שיכלה לספק לגדודי הנ”מ שהיו אז, גילוי מכ”מי צמוד ואיכותי ללא צורך בקשר עם היב”א, גם באמצעות שידור נתוני התמונה האוירית שהרמית גילתה אל צגים ניידים קטנים שהוצבו ביחידות האש של גדוד הנ”מ ובמוצב הפיקוד שלו, וגם באמצעות בקרה בדיבור ע”י “קצין רמית”, בקר נ”מ שישב מול צג ברמית, והיה יכול לדבר עם כל הגורמים.

כוחות ה-נ”מ שהיו אז, וקיבלו שירותי גילוי ממכ”מי רמית, היו גדודי תותחי 40 מ”מ שהזכרתי, שסיפקו הגנת נ”מ מקומית נייחת, וכן גדודי נ”מ קני ניידים [תותחי וולקן, תותחי 20 מ”מ מתנייע], ויחידות טילי נ”מ, מהקטנים [טילי כתף נ”מ], המשך בגדוד טילי הצ’פארל [טיל אויר-אויר “סיידווינדר” שהוצב על צריח סובב שהוצב על רכב זחלי], וכלה בפלגות טילי הוק מתנייע ארוכי טווח. [ה”פטריוט”, “חץ”, “כיפת ברזל” ו”קלע דוד” עוד לא היו אז. ה”הוק” היה שיא הטכנולוגיה].

אבל לא רק גדוד ה-נ”מ שהגן על הכנף נעזר ב”רמית”. היה אפשר להציב צג כזה גם במגדל הפיקוח הכנפי, כדי שאנשי המגדל יוכלו לקבל תמונת מכ”מ אוירית “מקומית”, אבל הנושא “הבשיל” סופית כאשר ברמיות הותקנו מכשירי קשר אוירי, שאיפשרו לבקר שישב ב”רמית” לדבר ישירות עם  מטוסי הקרב שהיו באויר מעל הכנף, והגנו על “הבית”. הבקר הזה לא היה קצין נ”מ אלא מישהו מהכנף, קצין מגדל, או טייס קרב, שהוסמך לבצע בקרת יירוט מקומית באמצעות הנחיית הטייסים מהקרקע באמצעות “רמית”.

בזמן שהבקר ישב מול הצג ודיבר עם הטייסים, התפקיד שלי כטכנאי היה להיות לידו כדי שאם יש איזושהי בעיה או שאלה טכנית, האדם שמפעיל את הרמית לא יצטרך להמתין או לקום כדי לקרוא לטכנאי מבחוץ. ואם אפשר, אז הטכנאי צריך להבחין בבעיה ולטפל בה עוד לפני שהוא מבחין בה.

וזה תורגל שוב ושוב, תקופתית, ועבד מצוין.

לי אישית יצא להשתתף בתרגילים רבים כאלו בכמה מבסיסי הטיסה של חיל האויר. באחד מהם הרמית ניצבה רוב הזמן באתר הפריסה שלה בתחום הבסיס, ולכן היה צריך רק להפעיל. בבסיסים האחרים הרמית הוצבה בתרגילים הללו על פסגה גבוהה בסביבת הבסיס, כך שזה היה סוג של “טיול שטח”. נוסעים עם רמית ועם הגנרטור הנגרר מאחוריה לאתר הפריסה שצופה על כל האיזור, מפעילים, ואז יכולתי לצפות ב”הצגה” עצמה, קרבות אויר בשמי הכנף וסביבתה. ובסיום האירוע מקפלים ונוסעים חזרה לבסיס.

השירות הצבאי האישי שלי, היה די חסר אירועים, למרות פעילות מבצעית אינטנסיבית ומגוונת. בהגנ”א, בעידן שלפני יירוט הרקטות, הוקפצת ל”מיידי אמת” עשרות ואף מאות פעמים, אבל כמעט תמיד זה נגמר ב”נעילה” אך ללא ירי.