ליונל לסלי (לס) בלוך ז׳׳ל היה ממתנדבי המח”ל. הוא נולד למשפחה ציונית בפוטשפסטרום שבדרום אפריקה. לאחר סיום לימודיו באוניברסיטה, התגייס לחיל האויר הדרום אפריקני, סיים קורס טייס והוצב בטייסת 4 של החיל שפעלה בסוף מלחמת העולם השניה מאיטליה. עד סיום המלחמה צבר ניסיון קרבי של 800 שעות טיסה
לסל׳ התנדב לשרת בארץ ישראל , על-מנת לסייע לאחיו היהודים במלחמתם לעצמאות, והגיע ארצה במטוס דקוטה שנחת בשדה התעופה של חיפה יחד עם עוד 25 מתנדבים מדרום אפריקה. בלוך וטייס נוסף, ארני רוך, נלקחו מיד למטה חיל האויר ברחוב הירקון בתל אביב.
מאוחר יותר נשלח לקורס-ההסבה למטוסי מסרשמיט יחד עם סיד אנטין ואהרון (רד) פינקל, שהתקיים בשדה זאטץ’ בצ׳כיה. הוא עבר שיעור אחד בן שעה במטוס אימון מדגם C-2 , שעה ו-35 דקות במטוס אוייה CS-99דו מושבי, ושעתיים נוספות באויה S-199 החד-מושבי. מדריכו היה פרוקופק שכתב בגליון הציונים שלו “טייס טוב מאד, בעל ביטחון בטכניקות נחיתה והמראה” , המליץ עליו כמוביל מבנה, וציין כי “יש צורך באימון נוסף בכדי לצבור ניסיון בטיסות בגובה רב, במבנה קרבי ירי בתחמושת חיה והפצצה במטוס S-199 “.
עם תום ההכשרה הקצרצרה, נשלח בלוך עם השניים האחרים בחזרה ארצה, אולם מטוס הקומנדו שבו טסו נאלץ לנחות נחיתת אונס ברומא בשל תקלה במנוע כשטס מעל איטליה,והשלושה נכלאו למשך כמה ימים.
ב 10- ביולי 1948 המריאו שני מטוסי אויה S-199 ליירט מטוסים סוריים שתקפו את עמדות צה״ל בגשר משמר הירדן. הם ירטו שני מטוסי הרווארד וניהלו עימם קרב אוויר. אחד הטייסים, מוריס מן, ירה והפיל מטוס סורי. המטוס השני החל נמלט לעבר סוריה. הטייס השני, לסלי בלוך, שהטיס את מטוס האויה מס’ ד-107 לא ויתר ודלק אחריו. הוא חצה את הגבול הסורי, הקשר עימו נותק ואיש לא ידע מה עלה בגורלו.
לימים, סיפר מאן: “אמרתי לו ש”אני אקח אחד מהם ואתה את השני”. אתה טס בתחילה במבנה מכונס, אבל טס במהירות 300 מי”ש ואתה מתרכז במה שאתה עושה. יריתי על הרוורד אחד וראיתי אותו נופל, ואז הסתכלתי לראות היכן מס’ 2 שלי. היינו מעל מה שהיה אז הגבול עם סוריה ולא ראיתי אותו. מהר מאד הבנתי שבשל מגבלות הדלק, הוא לא יכול היה להיות יותר באויר. יכול להיות שתקלה טכנית גרמה לנפילת מטוסו. טסנו אז במטוסי מסרשמיט 109 שבהם תותחי החרטום סונכרנו לירות בין להבי המדחף. לפעמים עבודת ההרכבה הצ’כית לא היתה מדוייקת כמו שתכננו המהנדסים הגרמניים. מטוסים חזרו לעיתים קרובות כשחסרות חתיכות מהמדחף, ויכול להיות שבלוך ירה והרס את המדחף שלו כתוצאה מחוסר סינכרון. מצד שני יכול להיות שביצע נחיתת ריסוק מחוסר דלק.”
נערכו חיפושים נרחבים באזור, כולל טיסות שערך חברו לטייסת סיד כהן – אך לשווא. כוח שנשלח לחלצו, איתר את שברי המטוס ליד גדת נהר הירדן, אך תא הטייס היה ריק. עקבותיו של בלוך נעלמו.
רק כעבור כמה עשרות שנים נפתרה התעלומה. התברר כי מטוסו של בלוך נפגע בשטח סוריה. הוא ביצע נחיתת אונס, נפצע במהלכה, נפל בשבי ומת מפצעיו בבית-חולים סורי. גופתו הוחזרה באותה שנה לישראל ללא זיהוי, והוא נקבר כחייל אלמוני בבית-העלמין הישן בנחלת יצחק בתל-אביב.
סא”ל אלי אייל ז”ל, חקר במשך שנים את תעלומת היעלמותו של לסל׳ בלוך. ולאחר שפענח אותה בשנת 1994, נערכה לבלוך הלוויה צבאית, 46 שנים לאחר שנקבר בפעם הראשונה, ובה השתתפו מפקד טייסת 101 דאז סא”ל רוני שלומי ז”ל, וחבריו לטייסת שנותרו אז בחיים סיד כהן, סמוקי סיימון ובוריס סניור.
סיפר אייל בזמנו לביטאון חיל האויר: “כמה ימים לאחר-מכן, מוריס מן, אחד הטייסים שלנו, הפיל מטוס סורי. בכיס של הטייס הסורי נמצא יומן, בו היה כתוב כי הסורים הפילו כמה ימים קודם-לכן מטוס של היהודים. עוד היה כתוב שם, שהטייס נמצא פצוע ושלקחו אותו לבית-החולים בדמשק, שם הוא מת. אני מאמין שזה היה לסלי בלוך. בשביתת הנשק, אגב, הוחזרה גופתו”.
