מערך הקשר, גוף שצמח בימים שלפני קום המדינה ובמהלך מלחמת העצמאות, על ידי אנשי קשר משוחררי חיל האוויר הבריטי ומתנדבי חו”ל, החל פעילותו בצנעה בבנייני המושבה הגרמנית שרונה (כיום הקריה בת”א) ועיקר הפעילות היתה הקמת קשר אלחוטי עם נקודות יישוב מרוחקות ועם מטוסים קלים. רכש מטוסי תובלה ומפציצים במהלך השנים 1948-9 העשיר את אוכלוסיית אנשי הקשר במקצוע חדש: אלחוטני-אוויר, והיה כרוך בהצטיידות במכשירי קשר רבים ושונים, מוטסים וקרקעיים.
ההיסטוריה של מערך הקשר רצופה במושגים שעבר זמנם: הצפנה, מרכזיות, גבישים, ועוד. כך גם ארוכה רשימת המבצעים בחם לקחו אנשי המערך חלק נכבד: מבצע “בלק” במלחמת העצמאות, מבצע “ולווטה” -העברת מטוסי הספיטפייר מצ’כוסלובקיה לישראל, ורבים אחרים.
מלחמת סיני (“מבצע קדש” 1956) עמד, מבחינת מערך הקשר של חיל האוויר, בסימן סיוע קרוב לכוחות היבשה בעזרת פקחי אוויר בגדודים וקס”א (קציני סיוע אוויר) בחטיבות, מצויידים במכשירי תג”מ 522 לקשר עם המטוסים.
מערך הקשר התבסס על קשר-קוי בין הבסיסים ומטה חיל האוויר, ועם תחנות מורס בניידות קשר. במבצע “קדש”, הפגין מערך הקשר את מיומנותו. על המערך הוטל לתת פתרון של קשר ליחידות רבות: בסיסים, יחידות פרוסות ברחבי הנגב, תחנת מכ”מ בחצרים, טייסות קרב צרפתיות בבסיסי חיל האוויר וסוללות נ’מ. מטה חיל האוויר שכן אז ברמלה, ולגיבוי מערך הקשר הוצבו “שליחים מעופפים”, מטוסי הסטירמן של ביה”ס לטיסה, שהועברו מתל-נוף לרמלה ושימשו להעברת דברי דואר וידיעות בין הבסיסים. מערך הקס”א נפרס, ושימש אמצעי קשר חשוב בין המטה ליחידות החיל. מערך הקשר פעל ביעילות על אף תקלות קשר רבות שנבעו משמישות נמוכה של הציוד. תוך כדי הקרבות נפרסו יחידות מסלול שהפעילו מנחתים בסיני, בהם פעלו ניידות קשר מצויידות במ”ק 191 ובמכשירי AN/TRC-7 אמריקאיים לקשר עם המטוסים.
אמצעי מיושן אך יעיל, היה קשר המורס. בקורט אלחוטאים הוכשרו אלחוטני-אוויר לקלוט ולשדר 100 אותיות בדקה, ועד היום מהדהדות באזני כותב שורות אלה ה-די-די-דה-די”, שהכניס בנו סרן טוויג מדריכנו בקורט טיס. האלחוטן שקיבל מטפר מאות אותיות בשיטת מורס, לא ידע, כמובן, את תוכן ההודעה, הוא הכניס את הטופס עליו רשם את האותיות שקלט דרך אשנב אל חדר הכ”ס (כתב סתר) ושם עסקו צפניות בפענוח הרשימה הסודית, או בהצפנת ידיעה לשידור. אלחוטני אוויר הוכשרו בבית הספר לטיסה בקורסי נמ”א (נווטים, מטילנים, אלחוטאים) במשך 10-7 חודשים, ופרט למקצועות הקשר (מורס, נוהלי קשר חיל האוויר וקשר בינלאומי) למדו מבנה המטוס, מטאורולוגיה, רדיו-טלפון, תקלות באוויר ועברו קורס צניחה. הפעלה מיומנת של אמצעי הקשר באוויר חייבה ידיעה טובה באיתור תקלות ופתרונן במקרים של כשל גנרטור, נתיכים, גבישים ועוד. הוראות ביצוע הקשר (הב”ק) חייבו את החלפת הגבישים (שהגדירו את תדר העבודה) אחת למספר חודשים או בכל פעם שנחשף תדר לידי האויב בגלל אובדן דפיות קשר או רשימת קודים.
במסגרת קליטת מטוסי מטאור, אורגן, מיסטר, ווטור ומסוקים, טסו מטוסי התובלה של חיל האוויר ברחבי העולם, לצרפת ולשאר מדינות אירופה ואפריקה. הטיסות חייבו קשר מתמיד ואמין, שלא ניתן לישמו בקשר-דיבור בגלל טווחים של קליטת תחנות קרקע, והמשימה בוצעה על ידי אלחוטני-אוויר. המעבר מאזורי פיקוח אחד לשני, ובין מגדלי פיקוח, חייבה החלפת תדרים. האלחוטנים נשאו עימם מזוודה מלאה גבישים, אותם היה צריך להחליף בארבעת הערוצים במכשירי SCR-522 ובתריסר ערוצי מכשירי SRAM. עד כמה שזכור לכותב שורות אלה, היו הגבישים שבמכשירי הקשר של המטוס מוצאים בעת חנייה, ומבלים את הלילה עם האלחוטן במלון, כדי לא ליפול בידי ידיים זרות.
בשנות החמישים ותחילת שנות השישים היו מפוזרים חוטי טלפון לקשר קוי בתוך הבסיסים, החוטים חצו שדות, שטחי בור ולפעמים אף מסלולי הסעה, ונפגעו לעיתים קרובות מכלים חקלאיים, מכלי רכב עוברים, ואף ממטוסים מסיעים. הפתרון לאמינות קשר בתוך הבסיסים היה “טבעת כבלים”, מערכת כבלים תת-קרקעיים שהקיפה את כל הבסיס מסביב למסלולים ולדת”קים. השיטה בוצעה לראשונה ע”י דואר ישראל, בשיתוף קצין הקשר של רמת דוד בשנים 1957-60, דוד אוריאל, ויושמה בכל בסיסי החיל. בשנת 1964 נכנסו לשימוש מכשירי חד-פס שאפשרו אלחוט דיבור בטווחים רחוקים, צעד זה היה סימן ראשון לסוף עידן אלחוטני האוויר.
מטוסי המיראז’ שנכנסו לשימוש בחיל בשנת 1962 גרמו מהפכה בתחום הקשר. עד אז פעל הקשר עם המטוסים בתחום תג”מ (VHF) ואילו במיראז’ הותקנו מכשירי רדיו בתחום תא”ג (UHF) שחייבו את כל יחידות החיל לעבור לעבוד בתחום זה. נוצר מצב שמטוסים בהקפה (מיראז’ים ואחרים) עלולים היו לא לשמוע זה את זה, והפתרון היה התקנת ממסרי VHF/UHF במגדלי הפיקוח שאיפשרו קשר בין כל המטוסים באזור הפיקוח. עד לשנת 1973 בה יצאו מטוטי האורגן משימוש בחיל, במשך 10 שנים, נמשך המצב בו פעלו מטוסים במכשירי תא”ג לצד מטוסים ישנים יותר בעלי מכשירי קשר תג”מ.
כאחד מלקחי מלחמת יום הכיפורים הנחה מפקד החיל בני פלד לבחון את מבנה ארגון מערך הקשר. לאחר בחינה מעמיקה הוחל להקים מחלקת קשר עצמאית. בשנת 1979 הוקמה מחלקת קשר חיילי בראשותו של אל”מ אברהם אורן.
היערכות כוחות צה”ל לאחר מלחמת יום הכיפורים ולאחר הסכם השלום עם מצרים שהביא בעקבותיו את פינוי סיני והקמת שלושת שדות התעופה החדשים בנגב (עובדה, רמון ונבטים), העצימה דרישות לפתרונות קשר בין מערכות שונות: ממשלה, גופי צה”ל, חברות תובלה, בניה, אספקה ועוד. פיתוח של מערכות תקשורת ממוחשבות, איפשרו פריצת דרך טכנולוגית לקשר בין עשרות מערכות שונות וייעול הקשר בין ארגונים.
היקף העבודות וגודל השעה חייבו ארגון מחדש והזדמנות לשדרג את התשתיות. כך למשל עבר חיל האוויר ממרכזיות ידניות למרכזיות דיגיטליות מתוצרת כחול-לבן, ובבסיסים החדשים בוצע מיפוי תשתית התקשורת, תוך הפרדה מלאה בין תקשורת מוצפנת ותקשורת גלויה. חיל האוויר היה בין הראשונים ליישם את הפקת הלקחים של שנות ה-70 ויישומם במהפכת התקשורת רחבת הסרט בשנות ה-80, פעילות שהוכיחה עצמה במלחמות האזוריות בשנות ה-90.
הפתרון החיילי לתקשורת ניידת
בשנת 1969, עם התעצמותה של מלחמת ההתשה, הובן בחיל האוויר כי נדרש גוף נייד שיכיל אמצעים לפיקוד ושליטה ותקשורת מתאימה. בשטחי סיני, יהודה ושומרון ובגולן שנוספו למדינת ישראל לאחר מלחמת ששת הימים, ובהם פעלו כוחות צה”ל במבצעים כמעט יומיומיים, במרדפים ובפעילות יזומות, לכולם נדרשה פעילות ענפה של קשר נייד. ההצטיידות במסוקים חדישים הגבירה את פעילות הכוחות המיוחדים של צה”ל בפשיטות עומק ובמבצעים מיוחדים, וקשר נייד היה תנאי להצלחתם.
יחידת הקשר הניידת החיילית נוסדה בסוף שנת 1969 בפיקודו של סרן שלום כהן, והיתה מבוססת על אוסף של ניידות קשר ישנות מורכבות על שילדת משאיות עתיקות וג’יפי קס”א ששירתו בחיל מצויידים במכשירי ת”ג-תג”מ. הפעילות המבצעית הרבה ובטווחים ארוכים, דרשה אלתורים רבים ופיתוח מערכות קשר חדשות, במשך השנים הפכה היחידה לגוף גדול בסדיר ובמילואים, ואנשיה השתתפו בכל מבצע חיילי וצה”לי.
מלחמת יום הכיפורים מצאה את יחידה 533 מגוייסת כולל אנשי מילואים. סרן יעקב (ג’קי) שפורן, אז ראש מדור קשר למבצעים, החליט לא לחכות לאישור גופי המטה לגייס מילואים, והורה למפקד 533 להחזיר ליחידה את חיילי הסדיר ולגייס את כל אנשי המילואים, כדי להספיק לפרוט את הכוחות בזמן לרמת הגולן ולמרחבי טיני. כבר בבוקרו של שבת – יום הכיפורים, פרסו אנשי 533 לתל-פארס, ועם פרוץ הלחימה בשעה 14:00 נאלצו לדלג מערבה למשל”ט של פיקוד צפון בחר כנען, לאחר שמצאו עצמם בטווח ארטילריה סורית.
בסוף המלחמה, עם הפעלת שדה התעופה פאיד ממערב לתעלת סואץ, נוצר צורך לקשר מלא בכל שטחי סיני וממערב לתעלה, יח’ 535 מיקמה ממסר קשר על ג’בל עתקה. המקום היה עדיין בשליטה חלקית של כוח מצרי, ושני המפעילים פעלו תחת הגנה של כוח צנחנים ששהה במקום.
במהלך מלחמת יום הכיפורים הוקמו שלושת המשל”קים הראשונים: באום-חשיבה, בהר כנען ובפיקוד מרכז, נוסף על כ-100 פריסות ברחבי הארץ שנתנו שירותי קשר לחטיבות, אוגדות, כוחות נ”מ, שדה פאיד ועוד.
בשנת 1976השתתפו אנשי היחידה ב”מבצע אנטבה”. קצינים ומפעילים פעלו בחפ”ק המוטס שהותקן במטוס בואינג ובמרכז השליטה של אל-על.
בשנת 1981 פעל צוות של היחידה בפיקודו של ג’קי במטוס הפיקוד ששהה באוויר בזמן תקיפת הכור הגרעיני בעיראק.
ג’קי שפורן סיכם את תקופת פיקודו על היחידה:
“פיקוד על יחידה גדולה, עם מוטת שליטה על איזורים נרחבים הוא משאת נפשו של איש מערך הקשר. היחידה פורסת לאתרים מבודדים על פני שטח נרחב בהם משרת מספר חיילים מועט, אחריות כבדה מוטלת על מי שפועל מבודד בשטח, לעיתים בקו החזית, ויש להכשירם למלא את תפקידם כהלכה, בביטחון ובמקצועיות.
על המפקדים ביחידה מוטלת אחריות לבטיחות חייליהם. המשימות מתחילות בנסיעות ארוכות עם ציוד כבד למקומות הפריסה ביום ובלילה. השתתפות בתרגילים, בניסויים ובמבצעים, וגם בממסרים מוטסים. עומס המשימות אינו יבול ליפול רק על כתפי הכוח הסדיר ומחייב גיוס מילואים, להכשרה והדרכה, וכן למבצעים
שוטפים. אנשי המילואים של היחידה ראויים למחמאות על המקצועיות, ההתנדבות וההיענות הנפלאה לכל משימה.”
במלחמת לבנון המתישה והמתמשכת על פני שנים, עברה היחידה את מבחן המבצעיות בהצלחה יתרה. הופעלו פריסות רבות, בולל ממסר בג’בל ברוך, בדאמור, בביירות, כן הופעל מגדל פיקוח נייד ומנחתים רבים, בשנת 1989 החליט מפקד החיל אביהו בן-נון לצרף את אנשי ההפעלה המוטסים לאוכלוסיית צוות עזר אווירי, ולהעניק להם כנפיים. מאז הצטיידה היחידה בציוד קשר מודרני לטווחים ארוכים ובציוד קשר לסוללות טילים.
מטוסים חדישים החליפו את מטוסי הדקוטה במשימות ממסר מוטס, ובשנת 2005 הוחלט על שינוי מעמד היחידה למעמד גדוד הקשר הטקטי. אנשי הגדוד פעלו ביעילות במלחמת לבנון השנייה (2006), תוך הפעלת ציוד קשר מתקדם לקציני תאום אווירי (קת”א) בחטיבות הלוחמות, והפעלות מערכות תקשורת
חדישות בפריסות הליקופטרים בשדה הקרב. בשפת לוחמי גדוד הקשר: “אנחנו שותפים ומובילים בחיל האוויר את תפיסת ‘הלוחמה הרשתית’ בים, באוויר וביבשה.“
מקורות:
ראיון עם אל”מ (מיל) גיקי שפורן, 2012;
מערך הקש”ב, חיל האוויר/מחלקת , פרט, 2009;
ספר מורשת גדוד 533, משהב”ט, 2006.
מפעילי ממסר מוטס
