התקנת מערכת פיזור מוץ/נורים במטוסי עייט

מטוסי עיט מדגמים A-4H ו-TA-4H שהגיעו חדשים ארצה החל משנת 1968 לא כללו מערכת מוץ/נורים.

בתחילה נערך ניסיון לפזר מוץ ממטוס עיט ע”י הכנסת מוץ למעצורי הצלילה, אך ניסיון זה כשל היות והמטוס היה צריך לאט על מנת לפתוח את מעצורי הצלילה. בהמשך ניסו להרכיב קופסת פיזור מוץ על וו הנחיתה, ופיזור המוץ ע”י הורדת הוו. גם ניסיון זה כשל.

בסוף שנת 1971 החלו להגיע מטוסי עיט מדגם A-4E מעודפי הצי וחיל הנחתים האמריקניים. מטוסים אלו היו ישנים ובלויים, בוגרי מלחמת ויאטנם, אולם לחלקם היתה מערכת פיזור מוץ בתחתית הזנב  דגם AN-ALE-29A עם 30 קפסולות מוץ דגם RR-129/RR-144 שהוכנסו למחסניות או עם 30 נורי הטעייה דגם MK46/47.

2 המחסניות הותקנו בתחתית בזנב המטוס . אחת קדמית בצד ימין והשנייה אחורית בצד שמאל, היה תכנת לפיזור המוץ, ויחידת ההפעלה היתה בתא הטייס. תוך כדי מלחמת יום הכיפורים הגיעו מטסי E  נוספים וכן מטוסים מדגם F, ונכנסו לקרבות.

מטוסי ה-N  החדשים שהחלו להגיע לפני מלחמת יום הכיפורים כללו כבר מערכת פיזור מוץ מובנית.

בקרבות מלחמת יום הכיפורים הוכח ששרידותו  של מטוס שהיה מצוייד במערכת מוץ היתה גבוהה יותר, ולכן, תוך כדי המלחמה הועבר ליחידת האחזקה האוירית (יא”א 22) מטוס עיט ששימש כאב טיפוס להרכבת מערכת מוץ.

כשהמערכת עברה את ניסויי ההוכחה, הוציא מטה ח”א הוראת שינוי,והחלו לבצע אותה במוסך עיט שבבי”מ למטוסי כנף קבועה ביא”א 22 במטוסים ששהו במוסך לשינויים זמן רב, ולאחר מכן במטוסי עיט מדגמי E ו- H שהחלו להגיע רק לביצוע השינוי בגלל הדחיפות. למטוסי ה-E  וה-F בוצע באותה ההזדמנות הרכבת מערכת מצנח מעצור שהיתה חסרה בהם. על השינוי היו אחראים ביא”א בי”מ למטוסי כף קבועה ובי”מ למערכות חימוש.

לצורך ביצוע שינוי המוץ פורקו חלק הגוף האחורי והמנוע, והועבר חיוט לתא הטייס. כך בוצע השינוי לכל מטוסי ה-H  וה-TA-4H, ובמטוסי העיט מדגם  E ו-F  שהגיעו עם המערכת, בוטלה המחסנית הקדמית הימנית, והותקנו מחסניות מקבילות בתחתית הזנב.

בכל ההתקנות בוצעה סטנדרטיזציה של קופסאות ההפעלה בתא הטייס, ובכל המטוסים מיקום הקופסה היה אחיד, וכן הוחלפו המחסניות במחסניות מסוג חדש שבהן היתה אפשרות להרכיב קפסולות מוץ מסוגים שונים בהתאם לאיזור התקיפה, וכן  קפסולות “פלייר” (נורי הטעייה) נגד טילים מונחי חום.

בסך הכל בוצע השינוי בכ-50 מטוסי עיט.