בקיץ 1977, לאחר שנענתה דרישת חיל האויר להצטייד במערך גילוי ובקרה מוטס, ונחתם הסכם הרכש עם ממשלת ארה”ב, יצאה משלחת של חיל האויר שכללה 11 קציני בקרה לקורס הסמכה למטוס ההוקאי שנערך במפעל חברת “גרומן” בבת’פייג’ שבלונג איילנד. בתחילת שנת 1978 יצאו לקורס ההסבה ארבעה טייסי תובלה ובתוכם מפקד הטייסת העתידית בחיל האויר.
החברה העבירה לחניכי הקורס ידע עיוני בלבד ,ללא ידע מבצעי, וחיל האויר היה צריך לפתח תו”ל בעצמו. כבר בארה”ב הוחל בגיבוש התו”ל ואנשי הטייסת הרגישו שהם יוצרים תו”ל מתקדם יותר מאשר זה של חיל הים האמריקאי .
ההוקאי נכנס לשירות בחיל האויר בשנת 1978 וקיבל את השם העברי “דייה”. המטוסים היו מס’ זנב 941 (מספר צי 160771) , מס’ זנב 942 (מספר צי 160772), מס’ זנב 944 (מספר צי 160773 ( ומספר זנב 946 (מספר צי 160774). למכ”מ ה-AN/APS-125 של המטוסים שהגיעו הייתה יכולת גילוי ימי, ולכן יכולתו להתמודד עם החזר הדי הקרקע בטיסה מעל יבשה היתה ירודה יחסית. המכ”מ שופר ע”י התקנת מערכת מפיתוח ישראלי, אולם עד לסגירת המערך לא הושג פתרון מלא לבעיה.
המטוסים צוידו בוו-עצירה, כני-נסע מחוזקים (העומדים בעומסים הגבוהים שנוצרים בעת ההמראות והנחיתות) ומערכת קיפול כנפיים. בארץ נעשה שימוש רב במערכת זו שכן הדת”ק של הטייסת תוכנן להכיל את המטוס כשכנפיו מקופלות.
טייסת 192 הוקמה ב-1.8.78, והגיחה המבצעית הראשונה בוצעה ב-18.12.78. בין אנשי הטייסת שררו יחסי חברות והווי מיוחדים, כיוון שהיא הייתה קטנה ומלאת מוטיבציה.
המטוסים שימשו את חיל האויר כמכ”ם מוטס, שהשלים את התמונה האוירית המתקבלת ביחידות הבקרה הקרקעיות, הן במתן עזרה והכוונה של המטוסים בקרב אויר והן לגילוי מוקדם. הפעילות התבצעה מול מטוסי-קרב, מטוסי תובלה, מסוקים ואף סטי”לים של חיל-הים. חיל הים השתמש במטוסי הדייה להגדלת טווח גילוי המכ”מ של ספינותיו אל מעבר לאופק.
בשנתיים הראשונות להפעלתם, ובמיוחד בשנת 1979, כשמטוסי חיל האויר תקפו בלבנון ,פיטרלו הדיות מעל לאיזורי התקיפה כדי לשדרג את כושר הגילוי וההתרעה מפני מטוסי קרב סוריים שניסו ליירט את מטוסי התקיפה.
לפני הפצצת הכור העיראקי במבצע “אופרה”, ביצעה טייסת 192 אימונים לקראת הפעולה, כשאנשי הצוות אינם יודעים למעשה לקראת מה הם מתאמנים. ביום הביצוע (ה-7 ביוני 1981) החזיקה הטייסת שני מטוסים באויר ומטוס נוסף בכוננות. גם אחרי התקיפה, במשך כמעט שנה, קיימו מטוסי הדייה כוננות רצופה באויר מחשש לפעולת תגמול עיראקית.
מטוסי הדייה הצטיינו במבצע שלום הגליל (יוני 1982) בו ביצעו 60 גיחות , טסו יותר מכל מטוס אחר בחיל, ושלטו על אזור הפעולה כחלק ממערך הבקרה של זירת הקרבות. בסוף שנות ה-80 החלו לפתח בטייסת את שיטת התדלוק האוירי והתדלוק החם, המאפשר למכונאים לטפל במטוס גם ללא הדממת המנועים. כמו כן בוצעו במטוסים שדרוגים כגון DATIP-שינויים בתוכנות והגדלת יכולת העקיבה,IEEP-יכולת גילוי משופרת,LJF-הקטנת רעשים, וכמו כן החלפת מערכת הקלטת הנתונים למערכת דיגיטלית, והגדלת הזיכרון במחשב.
“אם האמריקאים היו יודעים מה היכולות שלנו”, אמרו אנשי הטייסת בזמנו, “הם היו נדהמים. קיימנו המון פעילות בט”ש, כמות אדירה של פ”מים (פעולות מבצעיות) ונושא התדלוק האוירי שפרץ תחומים חדשים.”
השיא היה במלחמת המפרץ, בינואר-פברואר 1991,בה הביאו מטוסי הדייה תועלת רבה במסרם מודיעין בזמן אמת על המתרחש מעבר לגבול המזרחי.הם הוחזקו בשמישות גבוהה על-ידי גף טכני מתוגבר בפעילות רצופה לכל אורך זמן המלחמה. הם טסו כשהמכ”ם סורק לכיוון מזרח,ובקרי המטוס יכלו לזהות את מטוסי התקיפה האמריקניים הפועלים במערב עיראק ואת הסקאדים ששוגרו לעבר ישראל, עוד בהיותם באויר. במסגרת הכנות חיל האויר למלחמה זו, הותקן בדייה 944 צינור תדלוק מעל תא הטייס שחובר למערכת הדלק של המטוס. בהמשך בוצעה ההתקנה בדייה 941.
בקיץ 1992 החל מטה חיל האויר לבצע דיונים על עתיד הטייסת. למרות זאת, הורחב מעגל הפעילות המבצעית של הטייסת ופעילות האימונים שלה. נושא התחזוקה קיבל עדיפות עליונה, לאור העובדה שהמטוסים הגיעו ארצה ב-1978.וביקורות תחזוקה רבתיות בוצעו ביא”א 22. כל זאת כשברקע מרחפת כל העת התחושה שהטייסת על סף סגירה.ביולי 1993, בעת מבצע “דין וחשבון” ביצעו המטוסים 12 גיחות.
הטייסת נסגרה רשמית במעמד מפקד חיל האויר ב-20 ביולי 1994, וזאת בגלל שאמצעי הבקרה הקרקעיים (יב”א) שנמצאו בחיל האויר היו מספקים ולא נותר עוד צורך במטוסים לביצוע המשימה. סיבה נוספת נבעה מההנחייה שירדה על חיל האויר לקיצוץ נרחב בתקציבו.
ארבעת המטוסים הודממו, שומרו ואוחסנו בדת”ק הטייסת בבסיס חצרים. בשנת 2002 חתמה סיב”ט (הגוף הממונה במשרד הביטחון על מכירת ציוד צבאי) על הסכם למכירת שלושה מהמטוסים לחיל הים המקסיקני שחיפש מטוס לגילוי והתרעה מעל המרחב הימי של המדינה ולמלחמה בהברחות סמים. מטוסים מספרי זנב 941, 942 ו-946 שופצו והושבחו במפעל בדק של התעשיה האוירית. המטוס הראשון יצא מקו ההשבחה ב-21 בינואר 2014.
המטוסים הועברו בטיסה למקסיקו עם חניות בינים לתדלוק בברייז נורטון בבריטניה, איסלנד, גאנדר בקנדה וארה”ב, ואילו מטוס 944 הועבר לתצוגה במוזיאון חיל האויר. הצי המקסיקני הפעיל את המטוס מבסיס טפאצ’ולה שבמחוז צ’יאפאס.המטוסים יצאו משירות.
מקורות:
“מטוסי מוזיאון חיל האויר-סקירה היסטורית”
“קנה מידה”
מעניין מאוד!
כתבה מאד מפרגנת