הצעדים הראשונים אשר הביאו לציודה של טייסת 101 במטוסי מיראז’, החלו עם חתימת החוזה עם מפעלי דאסו לרכישת המטוסים. ההחלטה למסור את המטוסים דווקא לטייסת, נבעה מהשאיפה להמשיך את המסורת הוותיקה של הטייסת כטייסת קו ראשון של חיל האויר.
18.6.61
צוות טייסים יצא לצרפת, כדי ללמוד את המטוס ולטוס עליו. לקורס לימודי הקרקע, קדמה תקופה של חודש וחצי של לימוד צרפתית וסיורים ברחבי צרפת והסביבה בחופשות סוף השבוע. .
ששת השבועות הראשונים, אשר לפני תחילת הקורס – נועדו ללימוד השפה הצרפתית, אולם הלימוד היה צולע למדי. בשבועיים הראשונים לא למדנו כלל, ואח”כ נשלחנו לקורס בבי”ס “ברליץ”.
מיד ביום הראשון התברר לנו שלא נוכל להפיק תועלת רבה מהלימוד שם, מאחר ושיטות הלימוד של ביה”ס שייכות למאה הקודמת – אם לא לתקופות קדומות יותר…
הרימונו קול צעקה ובעקבותיה הוציאונו מ”ברליץ” ושלחונו לפקולטה ללימוד השפה הצרפתית בבזנסון, כ-400 ק”מ מזרחית מפריז. בתקופת לימודי הצרפתית, הצטרפו נשותיהם של ג’ו, דרור ודוד אל בעליהן, ועודדו אותם בשעותיהם הקשות…(והקטנות…).
3.8.61
קבוצת טייסים ראשונה התייצבה בבסיס חיל האוויר הצרפתי במונט-דה-מרסן לקורס מיראז’. לימודי הקרקע נמשכו שבועיים, ואחריהם – ביצוע סולו ראשון. במשך שבועיים אלו, ביצעו הטייסים כמה טיסות על מטוסי מיסטר וסופר-מיסטר לשם הכרת שיטת הטיסה ונוהלי הרדיו.
לימודי הקרקע על המטוס, לפי השיטה הצרפתית, כוללים כמעט אך ורק את מערכות המטוס. לא היו בכלל בתכנית שיעורים בנוהלי חירום, וכן – לא הוקדש במעט זמן לישיבה בתא. רק לאחר פניות והפצרות, הציגו לנו את התא ואפשרו לנו לשבת בו קצת.
כל הקשור בתפעול ובנוהלי חירום, ניתן בבוקר הטיסה, בתדריך לסולו הראשון, אך מאחר והיינו ערים לנקודה זו, וגם חוברות רשימות התיוג היו בידינו, השתדלנו ללמוד את הנוהלים עד כמה שאפשר בכוחות עצמנו.
21.8.61
בוצעה טיסת הסולו הראשונה על מיראז’ ע”י טייסי הצוות. היה זה מאורע גדול, והרגשה חגיגית ביותר! התרשמותנו מהמטוס בטיסה הראשונה היתה כבירה, וכולנו מלאי התפעלות. היתה הרגשה שהפעם עלינו על מטוס שהוא מתקדם בכמה וכמה דרגות מהמטוסים הקודמים. יחד עם זה – היתה הרגשה של Respect אל המטוס, נוכח המאמץ שהיה עלינו להשקיע בהטסתו.
ביצוע ההמראה והנחיתה היה קשה במיוחד לעומת מטוסים אחרים, ביחוד בגלל שהמטוסים עליהם טסנו לא היו מצויידים באוטוקומנד. הדבר בלט במיוחד בהמראה, שבה כמה מאיתנו לא יכלו “להחליט” כמה צריך להרים את האף ו”עלרדו” את המטוס מעלה ומטה כהוגן, לפני הניתוק.
בנחיתה,היתה הבעיה העיקרית להוריד את המהירות בצלע הסופית. בגלל העובדה שהמטוס נעדר נפנפים1, הוא שומר יפה את המהירות בצלע הסופית, והתקשינו למדי להורידה.

מילים קצרות על תולדות המטוס:
המיראז’ 3 הוא פיתוח של מיראז’ 2 ומיראז’ 1 (“מיסטר דלתא”), אשר נבנו כמטוסים נסיוניים במפעלי מרסל דאסו, בעקבות מכרז שהוצא בשנת 1953 מטעם חיל האוויר הצרפתי. לפי המכרז היה על המטוס להיות בעל ביצועים גבוהים, שיהיה גם בעל תכונות טובות במהירות נמוכה, ויוכל להמריא ולנחות משדות קצרים.
המיראז’ 3 הראשון נקרא: מיראז’ 3-001 “בלזק” וטיסתו הראשונה בוצעה ב-17 בנובמבר 1956 – ע”י טייס הניסוי גלבני (Galvany).
ב-30 ינואר 1957 – ביצע המטוס 1,52 מאך (בטיסה עשירית).
ב-24 אוקטובר 1958 – עבר המטוס 2 מאך.
ב-9 ינואר 1959 – קבע המיראז’ שיא עולמי של טיסה במעגל סגור של 100 ק”מ (1,109 מי”ש בממוצע).
קורס ההסבה כלל 12 טיסות, בהן למדו הטייסים להטיס את המטוס והכירו את תכונותיו. הטיסות המרשימות ביותר, היו כמובן אותן הטיסות שהציגו את תכונותיו המיוחדות של המטוס:
– טיפַוס ל-40 אלף רגל בפחות מ-3 דקות
- הרצה למאך 2 בטיסה ישרה ואופקית;
– טיפוס מעל 60 אלף רגל
— טיסה עם מנוע רקטי.
רוב הטיסות בוצעו במזג-אוויר גרוע פחות או יותר, ובחלק גדול מהן היה צורך לבצע גישת GCA לא רק כתרגול, אלא בגלל שהבסיס היה מכוסה.
עם סיוט הקורס במונט-דה-מרסן, ערך ביה”ח מרסל דאסו ארוחת-ערב חגיגית לכבודנו. היתה זו ארוחה ראויה לשמה, לפי מיטב המסורת הצרפתית. הארוחה נמשכה ארבע שעות רצופות וכללה למעלה מ-10 מנות. היתה זו הזדמנות אחרונה לנו להשלים את ההשכלה הגסטרונומית לפני השיבה ארצה. באותה ארוחה קיבלנו סיכות עם מיראז’ים קטנים מזהב, לציון העובדה שטסנו במאך 2.
ב-22 בספטמבר 1961 חזרה קבוצה הטייסים הראשונה ארצה לאחר שהייה של שלושה חודשים בצרפת. החלה חקופת ציפייה ארוכה, כשהמועד המשוער להגעת המטוסים נדחה, וחוזר ונדחה כמה פעמים…
במשך תקופה זו, עסקו הטייסים בהכנת חומר על המטוס (תרגום ספר המטוס, חיבור רשימות תיוג והכנת פלקטים שונים), ולשם ביסוס הידיעות, מבצעים שוב קורס לימודי קרקע שנמשך כמה שבועות. בסופו, סוכמה תכנית לימודי הקרקע הרצויה, ותוקנו מערכי השעורים שהוכנו כבר קודם לכן.
7.4.62
היום הגדול הגיע! שני מיראז’ים ראשונים נוחתים על אדמת ישראל!!!

המאורע הוא חגיגי והיסטורי וכל מישהו שהוא משהו במדינה, נמצא במחנה בשעת נחיתת המטוסים. הטייסים – דני שפירא ורס”ן לה-נן מחיל האוויר הצרפתי – נישאים ממש על כפיים מתוך התאים. לטייס הצרפתי מחכה סיור ברחבי הארץ בלווי טייסים מהטייסת, המתחילים “להריץ” אותו החל ממוצאי-שבת.
הערות המערכת:
- נפנפים-מדפים
הינו בקורס גדנע אויר בפסח, כשהעלו אותנו בדחיפות על משאיות כשהברזנט מאחור מורד.
משום מה חיכינו ופתאם עברו המטוסים נמוך לקראת הנחיתה ברעם אדיר מעלינו. קפצנו מהמשאיות ורצנו לגדרות לראות את המיראזים נוחתים לראשונה בארץ. מיד קפצו כמה חיילים על המשאיות להשביע אותנו שלא נאמר מילה על מה שראינו…
הספרות של מטוס הווטור שתחזקנו בתל נוף בשנים 58 עד 61 היתה ספרות בצרפתית.אני עם האיטלקית שלי מול מסיי ג’קה הצרפתי התמודדנו להבנת הכתוב !
בתמונה של צוות הקרקע נפלה טעות. בשורה הראשונה של אלו שכורעים, הראשון מימין הוא צביקה ניר ולא אפרים הרשקו.