גף אופיר של טייסת 100 במלחמת יום הכיפורים

גף אופיר של טייסת 100 הוקם במלחמת ששת הימים ופעל עד החזרת סיני במסגרת הסכמי השלום עם מצרים.הגף הופעל ע”י טייס אחד/שניים, סדיר או מילואים שירדו לשבוע ימים (למעט “מקרה יעקב דקל” שקיבל עונש בשנת 1970-הרחקה מהטייסת לגף אופיר לחודש ימים, ונשאר שם מרצונו עוד כשלשה חודשים על אפו וחמתו של “שפן”.¹

הגף הפעיל בתחילה שני מטוסי פייפר, בהגעת הצסנות לארץ בשנת 1968 הוצבה לפחות אחת בגף אופיר.משנת 1971 הוחלף הפייפר בגף במטוס דרור (דורנייר 27)  שהוקצה למשימות סיור במרחב.

משימות התובלה הקלה היו בעיקר לא-טור, אבו רודס, סנטה-קטרינה וראס סודר, למנחתי קצר וצר באי-טיראן, דהב, נואיבה,וכן לשדות התעופה באילת, עציון ורפידים.

הטייס הופעל בשגרה בגף בין גיחה לשתיים ביום, לרוב טיסות שנמשכו שעות אחדות עם המתנות ביניים. מירב המשימות היו לטובת הכוחות במרחב שלמה- חיל הים, חיל תחזוקה חיל הקשר, חיל המודיעין והממשל הצבאי.

הטיסות בגף התאפיינו ב”אי-הקפדה” על משמעת טיסה, חריגה מהנתיבים ומהגובה, רחיצה בים, טיסות בעיקר בתנאי אור יום ומעט מאוד בלילה, (מגבלות ח”א לטיסות חד מנועי קל באזורים הרריים דרומית לקו מצפה רמון). משטר הרוחות במרחב גרם לדחייה וביטול טיסות. לעיתים מטוס נתקע במנחת מרוחק עד החלשות הרוח.
הקשרים בין טייסים בגף למשתמשים הקבועים יצרו הווי משותף. מפקד זירת ים סוף של חיל הים, זאביק אלמוג ז”ל, נהג להופיע לטיסות עם סטיק אחורי ש ל פייפר.

מידי יום שישי אחה”צ הייתה מתבצעת טיסה להטלת עיתוני סוף השבוע לכח השמירה באי-טירן, עיתונים שהגיעו מהצפון במטוס ארקיע.בשבת מנוחה, למעט הזנקות לפינוי פצועים / חולים במרחב.
הערת ביניים :

במלחמת ששת הימים טייסת 100 הפעילה בעיקר פייפרים ומעט מטוסי דרור, בשנת 1968 נרכשו מטוסי צסנה 206 לביצוע משימות תובלה קלה לעשרות מנחתים ברחבי המדינה ופריסת צה”ל החדשה.

העגורים (דורנייר 28)  נרכשו בשנת 1971 לביצוע תובלת אר”מים ואימון נווטים בניווט מגע לילה בבית הספר לטיסה, ובמהלך הזמן התווספה להם משימת ביצוע סיורי ים בים התיכון עד לטווח כ-40 מייל מהחוף.הייתה הוראה מפורשת של  מפקד חיל האויר בני פלד, להפעיל את העגורים רק לשלש המשימות, ולא לבצע סיורי ראיה בעגור.

במהלך מלחמת יום הכיפורים, ולאחר קליטת מטוסים אזרחיים דו מנועיים כגף בטייסת, החליט אמנון גלעד מפקד הטייסת להקצות עגורים לגפים,לרבות ביצוע סיורי ראיה, זאת כדי להגדיל את בטיחות הצוות בסביבה רווית נק”ל.

בשנת 1975, כאחד מלקחי מלחמת יום הכיפורים, הוקם גף סיירי אוויר של חמ”ן בטייסת 100. העגורים הוסבו למשימות סיור, הותקנו בהם מערכות תצפית אופטיות ארוכות טווח (מע’ שלף),ובהמשך מערכות אלקטרואופטיות.

גף אופיר במלחמת יום הכיפורים, אוקטובר 1973.

הטייס התורן בגף אופיר עלה צפונה ערב יום הכיפורים בטיסת תובלה של חברת  ארקיע, והמטוסים חנו בגף (דרור וצסנה) כמקובל במתכונת יום כיפור.

בפרוץ המלחמה הוזנק מחצרים  מטוס דרור (אני הטייס) לאיתור כוחות קומנדו במפרץ סואץ.  איתרתי לקראת שקיעה הנחתת כוחות קומנדו מצרי מוסקים במסוקי מי-8 צפונית מערבית לאבו רודס. דיווחתי  “על עיוור” ליחידות הבקרה ובאין מענה, נחתתי  באבו רודס, עדכנתי את מפקד הכוח הקרקעי על הנחתת הקומנדו ומיקומם, והמשכתי לחניית לילה בבסיס אופיר.
כשעה מאוחר יותר נפגעה יחידת הבקרה בהר צפרא מפגיעת טיל אויר קרקע  “קלט” ששיגר מפציץ טופולב מצרי והושבתה. המרחב נותר ללא בקרה אווירית.

במהלך הערב הגיע עגור מטייסת 100 עם ארבעה טייסים לאייש את הגף. {מושיק עינב, ישראל סידיס, גדי באר ויוקי בר-אור).כשעתים לאחר נחיתתם הצוות קיבל הוראה לעבור ולהמתין בשדה עציון, זאת לאור ידיעות על כוונת המצרים להפגיז מהים את בסיסי צה”ל במרחב.

לקראת אור ראשון המריא  מטוס הדרור מאופיר וביצע סריקת שטח סביב בסיס אופיר וחוף הים , חזר ועדכן שהגזרה הקרובה לבסיס נקיה מכוחות אויב. בהמשך הבוקר הדרור ביצע סיור ראיה נוסף והמשיך חזרה לגף חצרים.העגור וצוותו הוחזרו בבוקר לאופיר.

(לאחר נחיתה באופיר מושיק עינב שמע טייס סמב”ד (עמירם שקד ז”ל) שהסיע עם חופה פתוחה צועק שאיבד בלמים מושיק תפס צ’וק זינק ועצר את התדרדרות המטוס לעבר קיר סמוך.)

צוות העגור התמקם בגף באופיר. למחרת הצוות הוחלף, העגור וצוותו הועברו לגף רפידים. היה לחץ טייסים בטייסת בשדה דב לרדת לגפים, כדי לטוס במרחבי החיכוך וזה הוביל לתחלופת טייסים גבוהה. 

פעילות גף אופיר במהלך המלחמה התמקדה בשתי משימות עיקריות:-
ביצוע תובלות קלות בין שדות התעופה והמנחתים במרחב, לרבות תובלת טייסי מסוקים להחלפת צוותים בפריסות שלהם, הקצאת העגורים לגף אופיר אפשרה לבצע גם תובלות בלילה במרחב שארם.

בוצעו סיורי מודיעין לאיתור כוחות מצריים (קומנדו ושריון) לאורך מפרץ סואץ בין חוף הים והמורדות המערביים של רכסי ההרים, בגזרה שבין ראס מסאלה בצפון וראס מוחמד בדרום. על פי רוב  בוצעו שני סיורים ביום,  שכללו טיסה לאורך קו החוף לאיתור כלי שיט ו/או לביצוע החפה, וסיור לאורך כביש סואץ- שארם, לגילוי מארבים וחסימות.

מטוסי הגף הופעלו באזורי הגבעות ושיפולי ההרים לאיתור קומנדו מצרי והשתתפו במרדפים אחריהם. הטיסות בגזרת מפרץ סואץ התבצעו ללא תדריך מודיעין מקדים, פרט להערכה מה האויב עלול לבצע.

הגף גם טיפל גם במטוסים קלים שהגיעו לאופיר לנחיתת ביניים או המתנה. כך, באחד הלילות, תדלק והמתין בו צביקה אמיר שהגיע במטוס איילנדר במסגרת הטסת אמנים, הטייסת קיבלה ערב המלחמה שני איילנדרים מחברת תעופה שהתפרקה, הופעלו בטייסת לתובלה קלה במלחמה בטרם קליטה מסודרת, הוטסו ע”י מילואימניקים שהכירו את המטוס וקברניטי עגור וותיקים. צביקה הוסמך לאחר תרגול הקפות לרבות תרגול חרומים, ויצא לתובלת לילה מבלי להכיר את כל המפסקים והתאורות. כך עבר את חווית לימוד הקוקפיט בלילה חשוך כשהמטוס גדוש אמנים וכלי נגינה

קרו מספר מקרים בהם הצוות שטס מאוד נמוך, גילה את האויב כשהיו מעליו, דוגמאות:
12/10/73. שלמה ברטל ואיתן רז טסו בעגור מאופיר לאבו רודס כשעה ורבע, משם לוואדי סודר, שם התנהל מרדף ע”י כוחות חי”ר ומסוקים. הם המשיכו בסיור לכיוון ראס מסאלה, ושם החלו לגלות רק”מ מצרי נטוש ופגוע חלקו תחת רשתות הסוואה. לאחר מכן המשיכו צפונה, עד שנתקלו בהבזקי תותחים שירו עליהם. טנק מצרי מולם ירה עליהם פגז תותח ממרחק קצר. הם שברו ופנו חזרה לכוחותינו (בגובה הצ’ק), נכנסו חזרה לגזרה מכיוון כוחותינו, ואיתרו את הכוח המצרי לפי ה”יציאות”, ולבסוף המשיכו חזרה לאורך החוף עד ראס מוחמד ולנחיתה באופיר

למחרת איתן רז ושלמה ברטל בעגור, במסגרת מרדף אחרי קומנדו מצרי בשיפולי הגבעות, טסו בגובה נמוך, נפגעו מנק”ל, אחד משני סיירי האוויר נפצע בכתף, אחד המנועים נפגע, שמן זרם, משכו לאבו אבו-רודס ושם הפצוע טופל והועבר לתאג”ד. המטוס נפגע מנק”ל במנוע, בגוף המטוס, בתא המטען ובמדף. צוות מכונאים הוטס לאבו רודס, החליף מנוע והמטוס הושמש.

יעקב דקל ושמואל הראל ביצוע טיסה בעגור לאיתור כוחות מצריים באזור הארמיה השלישית, זו הייתה טיסת חפיפה בה דקל ביצע להראל הכרת גיזרה. יעקד דקל, שהיה צנחן בעברו וטייס ריסוס לפרנסתו,  טס במלחמה חמוש בעוזי ורימוני רסס, בהנחה שיזדקק להם במקרה ויפגע. דקל הטיס את העגור ב”גובה מרססים”.הם  נקלעו לתוך חניון רק”ם מצרי ופלוגת לוחמים בתדריך בוקר. הוא  “משך” ועבר מעל המתדרך תוך הזדגזגות בין קפלי הקרקע, ללא פגיעה.

למחרת שמואל הראל ורן רוזן  בעגור 016  באותו אזור איתרו כוח מצרי. במהלך טיסת החמיקה המטוס פגע בקרקע והתרסק, הטייסים וסייר האוויר נלקחו בשבי,גף אופיר המשיך לפעול במתכונת דומה גם לאחר המלחמה, עד העברת המרחב לידי המצרים.
עגור היה המטוס הישראלי האחרון שהמריא מגף אופיר.

הערות המערכת:

1. הכוונה לאמיתי חסון