אדום נקי

הופיע במקור בספר "שעה 6 כרגיל". מוגש באדיבות המחבר

כל טייס מיראז’ חדש זוכה לאין-סוף הסברים על המטוס החדיש, תדריכים, שיעורים ועצות. אך יותר מכול הוא שומע אזהרות: זהו מטוס חדיש, שונה מן המטוסים שטסת עליהם בעבר, תחומי טיסה חדשים, טכנולוגיה מתקדמת, אווירודינמיקה על-קולית, התנהגות מיוחדת של כנף הדלתה, רגישות המנוע להזדקרות מדחס. ו- האַדֶמָאר! (מחוון זוית התקפה)

מיקומו של האדמר על לוח המכשירים במיראז’

בכל מטוס אחר אם תמשוך חזק – תזדקר. לפני ההזדקרות יזהיר אותך המטוס על-ידי רעידות אופייניות. אך כנף הדלתה אינה מזדקרת, ואין לה רעידות של לפני הזדקרות. לכן המציאו את ההאַדֶמָאר, אותו רמזור ירוק-צהוב-אדום, והוא יזהיר את הטייס לא למשוך חזק מדי. בטיסה רגילה הוא כבוי, משוך מעט ותידלק המנורה הירוקה. משוך עוד – ותידלק גם הצהובה, עוד – ותכבה הירוקה. חדד את הפנייה, סחט עוד מעט את הסטיק – ותידלק האדומה. זהו, כך יאַמֵר לטייס החדש בפַנים חמורות סבר. זאת המגבלה. זה גבול מעטפת הטיסה. צהוב יחד עם אדום! אם תגביר עוד את זווית ההתקפה יכבה הצהוב ותישאר עם אדום נקי – ואז אתה בצרות! אתה טס בתחום טיסה שהוא מחוץ למעטפת, תחום בו המטוס אינו אמור לטוס. יקרו לך כל מיני דברים איומים: תקבל פְליק, תיכנס לסחרור, הזדקרות מדחס במנוע, אובדן שליטה, מוות בטוח.

רק לא אדום נקי!

איתן כרמי מתגלגל מעלי, מכופף את האווירון ומתברג בזריזות אל הזנב שלי. אני מנצל את עודף המהירות שיש לי ומרים את האף בכל כוחי. כשיחלוף על-פני כלפי מטה אתגלגל אני ואנסה לסגור עליו. אני מרים את האף חזק, ככל שהאַדֶמָאר נותן לי: צהוב עם אדום. בשום אופן לא אדום נקי! אך זה לא מספיק. כרמי סוחט את האווירון באכזריות, פסים לבנים של התעבות יוצאים מקצות כנפיו, וחרטום מטוסו עולה בהחלטיות עוד ועוד. הוא נעצר מאחורי, מתארגן בזריזות, ויושב שם! ומצלם!

הדמיית מחשב

אני המום! זה שנה שאני טס במיראז’, מטיס אותו טוב, מביא תוצאות טובות במטווחים, יושב בַמקום בטיסות מבנה, מדייק בנֻווטים. אך יש לי בעיה בקרבות אוויר. רבים ניסו לתחקר את הבעיה, לעזור לי למצוא את הסיבה, אך לשווא. יש לי תמונת קרב נכונה, אני יודע מה אני צריך לעשות, איך, ומתי, אך בקטע הסופי של הקרב, הקטע של הקְוֶוטש האחרון, אומרים לי שאני כאילו נכנע, מפסיק להילחם, לא מוציא את המקסימום מן המטוס.

ימים, ובעיקר לילות, אני יושב וחושב על קרבות אוויר, מנסה לתחקר את עצמי שוב ושוב, להשוות את הטיסה שלי לזו של חברַי. אין לי ספק שהם אכן מצליחים להוציא מן המטוס ביצועים טובים משלי, סוחטים אותו עד גבול היכולת, מכופפים אותו בכוח, מטיסים אותו חריף ובאגרסיביות. מרסל דאסו הזקן לא חלם אי-פעם שאת המיראז’ שלו יטיסו בצורה כזאת. אך למה אני לא מצליח לעשות כמוהם. אני, שב-1OTU על אורגנים צילמתי את מפקד הטייסת עמוס לפידות לאורך ולרוחב! שבסמב”ד נלחמתי בכבוד רב נגד כל מי שהיה מוכן לבוא נגדי! מה קרה לי במיראז’?!

זה לא נעים להיות קָלוּק בקרבות אוויר. כולם מחפשים אותי, טרף קל. בקרבות זוג נגד זוג, מתעלמים מבן-הזוג שלי ונופלים תמיד עלי, רבים מי ייכנס עלי ראשון. המוביל שלי צועק לי לשבור, אני שובר ומושך בכל כוחי, אַדֶמָאר אדום-צהוב, תמיד אדום-צהוב, אף פעם לא אדום נקי. אך זה שעל זנבי נשאר שם, מצלם וצוחק, מצלם וצוחק!

איך הם עושים את זה???

בטייסת מיראז’ אין מקום לטייסים חלשים. אתה יכול להיות טייס נהדר, להצטיין במטווחים לפגוע בדְרוֹג 2 בירי אוויר-אוויר, לנחות נהדר, לבצע יירוטים מדויקים בטיסות אל-ראות. אם אינך טוב בקרבות אוויר, אתה טייס חלש, ואין לך מקום בטייסת מיראז’.

מה עושים???

ואז הגיע המיראז’ B , המיראז’ הדו-מושבי.

הראשון, מספרו 87 הגיע בסוף 1966. מטוס דו-מושבי לאימון, או – אם מוציאים את הכיסא האחורי ומכניסים לו תותחים בַסוּט הקדמי – זהו מטוס לחימה רגיל. הוא נועד בעיקר לאימון טייסים חדשים בשלבים הראשונים של המראה ונחיתה. בקרבות אוויר החברֶ’ה לא אהבו אותו, מעט יותר כבד, פחות נקי מן המיראז’ הרגיל. פחות זריז, יותך מסורבל. אך בעיקר: אף אחד לא רצה שיישב טייס נוסף בתא ויראה איך הוא טס ומה הוא עושה.

ואני לא הבנתי למה, מה יש להסתיר, איזה סוד נוראי יש להם שאינם רוצים שאחרים יגלו.

אורבַּך היה מדריך של סלמון בקורס טיס. סלמון היה מדריך שלי. והיום אנחנו נפגשים בקרב זוגות. סלמון מוביל זוג אחד, אורבך את השני, ואני יושב במטוס של אורבך בכיסא האחורי. תפקידי להסתכל, ללמוד, ואם צריך – גם לעזור, להסתכל סביב, להגן. אורבך וסלומון ששים אלי קרב, משתחצנים, מתרברבים, שואפים לקבוע אחת ולתמיד מי מהם טוב יותר.

עשרים אלף רגל. “חוצה פנה! !” “פנימה פנה!” ואנחנו רצים זה מול זה. חולפים, ומתחילים. מה שקורה – ברור היה שיקרה: אורבך רץ אל סלמון, סלמון מתייחס לאורבך, ושמספרי שניים ילכו להתכתש במקום אחר. לא בדיוק קרב זוגות קלאסי עם עזרה הדדית, תפעול זוג, וכל זה. דומה יותר לשני קרבות בודדים. אבל הרי לא כל יום נפגשים מדריך וחניך לשעבר כדי לקבוע מי מהם טוב יותר.

הקרב מהיר, תכליתי, מקצועי. אני יושב מאחור, עוזר מעט לאורבך בכך שאני מקריא לו גבהים או מהירויות, ושומר קשר-עין עם הזוג השני, אך בעיקר מסתכל ומנסה ללמוד: מה אורבך עושה שאני הייתי עושה אחרת.

אנחנו מושכים למעלה ומתחילים להתגלגל. סלמון עושה אותו דבר בצד השני של השמים. אורבך מתגלגל בעדינות ומוריד את האף בדיוק למקום אליו הייתי מוריד אותו אני. סלמון שומר על מהירות גבוהה, גם אורבך אינו חונק את האווירון. כן, כך הייתי נוהג גם אני. אורבך מושך בעדינות אך חזק, באלכסון אל מעל סלמון. מהלך שגרתי ולא מפתיע. סלמון מחדד, חופר למטה ומרים אלינו את האף. בוודאי הרס הרבה מהירות במהלך זה.

– “הוא הורס הרבה מהירות שם למטה. זו ההזדמנות שלנו,” – אומר לי אורבך תוך שאנחנו מתגלגלים פנימה לתוך הסיבוב של סלמון.

סלמון מושך בכל כוחו, אורבך מתגלגל סביבו. סלמון מכופף את האווירון, אורבך נעמד בשמים.

אלוהים אדירים! מה אורבך עושה?! הוא הולך להרוג את שנינו!!

– “אורבך!” אני צורח בהיסטריה, – “אתה באדום-נקי!”

אורבך אינו עונה. אנחנו במהירות נמוכה ביותר, הרבה מתחת למגבלת הבטיחות של 150 קשר, והאַדֶמָאר הצהוב כבוי מזמן, רק האדום דולק, אדום נקי!

אלוהים אדירים! אנחנו מחוץ למעטפת! עוד רגע נקבל הזדקרות מדחס3, או ניכנס לסחרור! “אורבך,” – אני מתחנן – “יש לנו אדום נקי! אתה עובר על המגבלה!”

אבל התמרון הצליח, ואנחנו יושבים על זנבו של סלומון. סלמון לפנינו מתפתל, שובר, נאבק על חייו, מנער את המטוס מצד לצד.

– “ואתה חושב שאצל סלמון זה אחרת?” – אורבך מסנן מבין שיניו, תוך שהוא מתנשם ומתנשף בלהט הקרב. אורבך הגדול, הרעשני, כבד התנועה, כאילו השתנה, הפך לבן-אדם אחר. איתי במטוס יושב רוצח אכזרי וקר-רוח, זריז כשד, אמיץ ונחוש. אורבך, סגן מפקד הטייסת, האחראי להדרכת הטייסים, הממונה על בטיחות הטיסה, המטיף ללא הרף לשמירה קפדנית על מגבלות הטיסה, אורבך שיעניש ויקרקעַ כל טייס שיעבור על איזו שהיא מגבלה, אורבך זה טס עכשיו זה כמה דקות עם אדום נקי, ושום דבר לא קרה לו!

* * *

התחקיר היה קצר וממצה, מלה לא נאמרה על ההתעלמות המוחלטת ממגבלות האימונים בקרבות אוויר,

– “נו נוינר, למדת משהו בטיסה זו?”

– “לא משהו מיוחד,” – שיקרתי, – “בסך הכל הייתי עושה את אותם המהלכים שעשית אתה.”

אלא שמאז לא דפקו אותי יותר בקרבות אוויר.

* * *

שנים רבות לאחר מכן ואני שוב בקרב אימונים. אני טייס בכיר וּותיק בטייסת 117, ויריבי הוא טייס צעיר, חדש. יש לו בעיה. עקרונית הוא טייס טוב. עם רקע טוב בטַיָיסות קודמות, אך במיראז’ יש לו בעיה: כולם דופקים אותו…

אנחנו עולים לאוויר, טסים לאזור האימון, מעל הגליל, ומתחילים להתכתש. מתחיל הריקוד הרגיל אותו עשיתי מאות פעמים: האחד עולה, השני יורד. האחד פונה, השני חופר. האחד מרמה, השני אינו מתפתה. האחד מנסה להפתיע, השני מוכן ועונה כיאות. וכל אחד מנסה להעריך את כוונות היריב, לנחש את מהירות ופוטנציאל היריב ומחכה לטעות הראשונה.

ואכן, יריבי עשה טעות. טעות קטנטנה אחת, הַשהיָּה של שנייה מיותרת. אני מזדרז לנצל אותה, מכופף את האווירון, מתגלגל למקום, קורע את המטוס באכזריות, האַדֶמָאר האדום כבר מזמן צועק מבלי שאתייחס אליו. אני מארגן את הכוונת, מחכה לטווח, מייצב את עצמי ומצלם. הטייס הצעיר שובר מצד לצד, מנסה לנער אותי. אך הוא עדִין מדי, פחות מדי החלטי, אינו מוציא מן המטוס את המקסימום.

תחקיר על כוס קפה בחדר מקלענות. הדלת סגורה. אנחנו לבד. אני מתלבט: להגיד לו? אם לא אגיד – ימשיכו לדפוק אותו בקרבות אוויר, למרות שעקרונית הוא בסדר. אך אם אגיד, והוא יטוס כמו כולנו מחוץ למעטפת, ויקבל הזדקרות מדחס בגלל זה – אאשים את עצמי.

– “שמע,” – אני אומר לו בשקט, – “תקשיב טוב למה שאני הולך להגיד לך.”

הוא תולה בי מבט בוחן, יודע שאני הולך להסגיר סוד נוראי.

– “אני לא אמרתי לך שום דבר, כן?” הוא מהנהן, סקרנותו גוברת.

– “ובכן, לפני הרבה שנים, כשהייתי צעיר על המיראז’, הייתה לי בדיוק אותה הבעיה שיש לך.” הוא זז ויושב על קְצה הכיסא, נועץ בי את עיניו, פיו פתוח.

אני חוכך בדעתי איך להגיד לו את זה.

– “אני לא אמרתי לך שום דבר, כן? והוא מהנהן, סבלנותו פוקעת… – “תראה, העניין עם האדמאר, אתה שומר על המגבלה של צהוב- אדום, נכון?”

– “נכון,” – הוא אומר, מצחו נחרש קמטים, עיניו צרות. הוא מתחיל להבין.

– “אז זהו זה,” – חייכתי ולא יספתי. מה, אני משוגע להגיד לו משהו שיכניס אותו לצרות?…

הערות:

  1. OTU -קורס אימון מתקדם
  2. דרוג- מטרת דגל נגררת
  3. הזדקרות מדחס-ניתוק זרימת האויר מעל להבי המדחס של מנוע הסילון.כשזה קורה-המנוע כבה.

שתפו את המאמר

מנוי
Notify of
guest

1 תגובה
Oldest
Newest Most Voted
Inline Feedbacks
צפה בכל התגובות
דוד
דוד
1 year ago

אחד הסיפורים הטובים של נוינר

1
0
Would love your thoughts, please comment.x