תקיפת שדה התעופה טנטא במלחמת יום הכיפורים

מבוא

שדה התעופה טנטא הותקף ב-14 באוקטובר  במסגרת “קרב אל מנצורה” כפי שהמצרים כינו את קרב האוויר ההמוני שהתרחש באותו היום  אחרי הצהריים  מעל שדות-תעופה בדלתא של הנילוס. מהצד המצרי פיקד על הקרב אחמד עבד אל-רחמן נאצר, מפקד חטיבה אווירית 104 בשדה-התעופה מנצורה, ששלט על שלוש טייסות יירוט מובחרות: שתי טייסות מיג-21 מתקדמות בשדה-התעופה מנצורה, וטייסת מיראז’-5  בשדה התעופה טנטא. ביסודו של דבר היה זה קרב הגנה אווירי שבו היה חיל האוויר המצרי נחוש  לסכל את תקיפות חיל האוויר הישראלי נגד שדות-התעופה שלו. התקיפה חודשה למחרת ה-15 באוקטובר במהלכו איבד חיל האוויר המצרי עוד  ארבעה מטוסים. חיל האוויר הישראלי איבד מטוס אחד והשדה נסגר עד הערב.

14 באוקטובר 1973 – “קרב אל מנצורה”

שדה-התעופה טנטא השוכן במרכז הדלתא של הנילוס, נחשב לבסיס מרכזי ויוקרתי של חיל האוויר המצרי,  ובו נערכה טייסת מיראז’ 5. הטייסת הרבתה לתקוף את כוחות צה”ל, כאשר מטוסיה היו בעלי טווח טיסה שהקנה להם יכולת תקיפה גם במרכז הארץ. תקיפת השדה תוכננה להתבצע על ידי 19 מטוסי קורנס לשעה 16:56 (12 מטוסים מטייסת 107, ו-7 מטוסים מטייסת 119) . ריחוק השדה וצפי של מטוסי מיג 21 מעל השדה, חייב תכנוני דלק קפדניים. כל אלו עשו את המשימה למורכבת וקשה במיוחד.  הזוג הראשון מטייסת 119 (משה מלניק/עופר צידון), חצה חוף משמאל לנקודה המתוכננת, ולפיכך נכנס לשדה בכניסה ימנית במקום שמאלית. החמישייה מאותה הטייסת שנועדו לתקוף אחריו, הבינה  את הטעות על פי הפגיעות של יעפי הקלע, ביצעה פניה של 180 מעלות ונכנסה למטרות המתוכננות. הם ביצעו יעפי תקיפה על מסלולים ודירי מטוסים. ביציאה, תוך כדי שבירות, מס’ 5 במבנה (רפי קורן/רחמים סופר), מצא עצמו מאחורי מיג 21. הטייס המצרי שבר ונכנס לאדמה. ההפלה נזקפה לזכות טייסת 201.  

גל תקיפה שני נגד  שדה התעופה טנטא תוכנן להתבצע על ידי טייסת 107  מיד בסיום גל התקיפה הראשון של טייסת 119. בשלב התכנון החליט מפקד טייסת 107 סא”ל יפתח ספקטור, לשנות את נתיב הטיסה הארוך שקבעה מפקדת חיל האוויר על מנת לחסוך בדלק, ומתוך הערכה שלטייסת יש יכולת טובה יותר לתכנן את נתיב הטיסה. במקום לבוא מצפון מערב נקבע נתיב קצר יותר מצפון מזרח. טייסת 107 הגיעה לתקיפה בסד”כ של שתי שישיות כאשר הטיסה אל היעד התבצעה בדממת אלחוט ובגובה נמוך. המטרות לתקיפה היו: דירי מטוסים ומסלולים. מצפון מזרח לבלטים, התפצלו המבנים כמתוכנן  וטסו בזוגות שורה עורפית בדרכם למטרה. בניגוד לתוכנית המקורית שאמורה הייתה לעקוף את השדה מצפון מערב, עבר הנתיב שקבעה טייסת 107  מצפון מזרח, כ-10 קילומטר מערבית לשדה-התעופה מנצורה. כך  מצאו עצמם מבני טייסת 107 במרכז המרחב האווירי של הבסיס.

להגנת שדה התעופה טנטא הזניקו המצרים חמש רביעיות מטוסי מיג-21 ולמרות שהבקר התריע כבר בשלב מוקדם על הימצאות המיגים בסביבה, לא זיהו אותם צוותי הקורנס. צוות מס’ 5 (אמיר נחומי/דוד רגב),  היה  הראשון שזיהה  את המיגים, שבר את דממת האלחוט ודיווח “מיגים בשעה שלוש שלנו גבוה”. ספקטור, מוביל המבנה הראשון, נחוש בדעתו להגיע לשדה התעופה טנטא לביצוע המשימה העיקרית, הורה שלא להפסיק את המשימה העיקרית אלא אם מיגים מאיימים על המטוסים.. ואכן, בשלב מסוים איימו המיגים על השיירה כולה. בזה אחר זה התנתקו הזוגות האחוריים מהשיירה וניסו להפיל מטוסי אויב שאיימו עליהם. שני מטוסים מהמבנה השני המשיכו בנתיב לעבר טנטא. כ-15 ק”מ לפני ההגעה לשדה וכדקה בלבד לפני המשיכה ליעף התקיפה, נאלצו אף הם להפסיק את התקיפה ולעבור להתגוננות ממטוסי מיג שיירטו אותם. במהלך קרבות האוויר הופלו שני מטוסי מיג-21, אחד על ידי מוביל המבנה הראשון (יפתח ספקטור/רועי מנוף) והשני על ידי מס’ 5 באותו מבנה (אמיר נחומי/דוד רגב). צוות מס’ 2 במבנה השני (נפתלי מימון/יצחק רז)  , הפיל שני מטוסים נוספים, אחד בתותח והשני בטיל דקר.

סיפור ההפלות של המטוס השני הוא מיוחד במינו. נפתלי מימון גילה שמטוס מיג 21 התמקם מאחורי מוביל המבנה שלו וצעק לו ברדיו לשבור. תוך כדי כך, הוא לחץ על כפתור השלכת החימוש בחירום אך מיכל הדלק הנתיק והחימוש מצד שמאל לא הושלכו, והמטוס טס בצורה א-סימטרית. הוא תיאר את שאירע כך:

גם הצוות נחומי/רגב, יורט בדרכו חזרה על ידי מיג-21 וניהל אתו קרב אוויר ממושך בגובה עשרות מטרים מעל הים. בסופו של דבר נחלץ ממנו בשן ובעין, כאשר המיג המצרי פגע במים והתרסק. ההפלה נזקפה לזכות טייסת 107. המטוסים נחתו עם טיפות הדלק האחרונות בבסיס אל עריש.  בסך הכול נזקפו בקרב שש הפלות מיג-21 מהן חמש הפלות לצוותי טייסת 107, ברם המשימה העיקרית –  תקיפת שדה התעופה טנטא סוכלה.  

המשך תקיפת שדה -התעופה טנטא ב-15 באוקטובר 1973

תקיפת שדה-התעופה טנטא למחרת ה-15 באוקטובר נועדה להשיג את תוצאות שלא הושגו בתקיפת השדה ביום קודם לכן. שני זוגות  מטייסת 119, תוכננו לפתוח בתקיפת תותחי נ”מ שהגנו על שדה-התעופה טנטא, ולאחר מכן תוכננו שתי רביעיות מהטייסת לתקוף את מתקני הבסיס. מוביל הזוג הראשון (ארנון לבושין/מנחם שגיא), סטה בטעות מהנתיב ושחרר את החימוש מזרחה מהמתוכנן על פרברי העיר. מס’ 4 במבנה השלישי (עומרי אפק/חיים כץ), חזר לנחיתה לפני התקיפה בגלל בעיית דלק. שני המטוסים הנותרים ביצעו יעפי תקיפה בחתף מושהה, אחד דיווח על פגיעה מחוץ למטרה והשני על פגיעה  בדת”ק. בדרך חזרה התפתח קרב אוויר עם מטוסי מיג-21 שסיכנו את מטוסינו ומוביל הרביעייה השנייה של טייסת 119 (אשר שניר/אהרון  כץ) הפיל  מטוס אחד בתותח. בדרך למטרה נפגע מטוסם של מס’ 2 הצוות יגאל לבנה/רחמים סופר מטיל ששוגר לעברם. הם נטשו את מטוסם.  רחמים סופר, בן 20, וצעיר לוחמי טייסת 119 נהרג בנחיתה, יגאל ליבנה  נלכד בידי הכפריים ונפל בשבי. מוביל הרביעייה הראשונה (עמרי אפק/חיים כץ), נפגע קשה מטיל לאחר שחרור החימוש, אך הצוות הצליח להביא  את המטוס בחזרה לנחיתה בשלום.     

תקיפת שדה התעופה טנטא נמשכה באמצעות שתי רביעיות קורנס מטייסת 201 ושתיים מטייסת 107.  הרביעייה הראשונה מטייסת 201 נאלצה להתמודד עם מטוסי מיג 21 בדרכה לתקיפת השדה, צוותה השליך את החימוש בנוהל חירום ונכנס לקרב אוויר, שבמהלכו צלל מטוס מיג-21 והתרסק לקרקע.  הרביעייה השנייה, ביצעה כמתוכנן יעפי תקיפה נגד דירים. מוביל הרביעייה, איתן בן-אליהו תיאר את הגיחה:

שתי הרביעיות האחרונות מטייסת 107  נכנסו לתקיפה ודיווחו גם הן על תוצאות טובות.

 לסיכום

במיתוס של חיל האוויר הישראלי, תקיפת שדה-התעופה טנטא נחשבת לנועזת והתובענית ביותר מבין כל תקיפות שדות התעופה במלחמה, משום שהיא נערכה נגד שדות התעופה היוקרתיים של מצרים, בליבה של הדלתא המצרית, שם נהנו המצרים מעדיפות מספרית וקרבה לשדותיהם. הצוותים הישראליים לחמו ב-14 באוקטובר בגבורה, זקפו לזכותם שש הפלות של מטוסי מיג-21 ושבו ללא אבדות. אולם המשימה העיקרית של פגיעה משמעותית בשדה התעופה טנטא – לא הושגה, ומבחינה זו  המשימה נכשלה.

בתקיפת השדה למחרת ה-15 באוקטובר נפגע המסלול הראשי והמקביל,  נפגעו ארבעה דירים, והופלו שישה מטוסים מצריים,  השדה נסגר עד שעות הערב. מטוס קורנס אחד מטייסת 119, נפגע מטיל ק”א ואבד. הטייס יגאל ליבנה נפל בשבי והטייס רחמים סופר  נהרג.

בתודעת חיל האוויר המצרי, נצרב “קרב מנצורה” בצהרי ה-14 באוקטובר, כאירוע מכונן, בו ההגנה על שדות התעופה מנצורה וטנטא, הסתיימה לגרסתם ב”ניצחון מזהיר”. השתתפו לדבריהם במערכה 120 מטוסים ישראליים לעומת 72 מטוסים מצריים, והופלו בו 17 מטוסים ישראלים לעומת חמישה מטוסים מצרים.  המספרים המוגזמים נועדו להעצים את הגבורה של טייסי חיל האוויר המצרי, כך גם התוצאות. כדי להרים את המורל של טייסיו, חוסני מובראק, מפקד חיל האוויר המצרי, היה זקוק לאירוע שכזה. לראייה, ברבות השנים  כנשיא  מצרים, מינה את אל-רחמן נאצר למפקד האוויר המצרי (1996-1990), וקבע את ה-14 באוקטובר כציון יום חיל האוויר המצרי.