אניית צי הוד מלכותה “קריין” (HMS Crane ) הייתה פריגטה מוסבת מדגם “בלאק סוואן” שהוזמנה במספנת וויליאמס דני ואחיו בדומברטון שבסקוטלנד ב-9 בינואר 1941. היא נשלחה להתקנות מבצעיות שהושלמו במספנת ג’והן בראון על גדת הנהר קלייד ב-10 במאי 1943 וקיבלה את המספר U23.
בימי מלחמת העולם השניה שימשה לליווי שיירות אניות סוחר שהעבירו אספקה ונשק לבריטניה, וגם השתתפה בכוח החיפוי בפלישה לנורמנדיה. לאחר מכן השתתפה במלחמת קוריאה, ולפני מבצע סואץ (או מבצע מוסקיטר) הגיעה למזרח התיכון כחלק מכוח משימה של חיל הים המלכותי שנשלח לים סוף כדי ללוות מיכליות דלק, להזהיר אניות סוחר ידידותיות לבריטניה לבל יעברו בתעלת סואץ, ולסייע לכוחות הבריטיים/צרפתיים שפלשו למצרים לכבוש את פורט תאופיק ואת סואץ, לרבות הטבעת ספינות מלחמה מצריות.
מבצע סיני
ב-1 בנובמבר 1956 עגנה המשחתת הבריטית במיצרי טיראן. אחר־הצהריים, בעוד צנחני חטיבה 202 מתבססים בראס סודר, הגיעו למוצב הפיקוד העליון של צה”ל ידיעות על אנייה לא מזוהה השטה בים סוף וההערכה הייתה שזו אניה מצרית.
ב-3 בנובמבר דיווחו טייסי חיל האויר שביצעו תקיפות באיזור שארם א שייך על האניה, ואז אישר רע”נ מבצעים באג”מ סא”ל אלי זעירא לחיל האויר לתקוף אותה. זוג מטוסי מיסטר של טייסת 101 הוזנק בשעה 14:25. הם הגיעו אל האניה אך לא יכלו לזהות למי היא שייכת. בשעה 16:20 הוזנקו עד שני מבנים, שלישיה שהוביל רס”ן דני שפירא ורביעיה שהובלה ע”י מפקד טייסת 109 רס”ן מנחם בר.
בר הבחין באניית משא ונכנס ליעף תקיפה. הוא סיפר מאוחר יותר:
| “יצאנו לתקוף את האנייה. כשהגענו למקום, הבחנו באנייה גדולה למדי. צללנו עליה ותקפנו אותה ברקטות. נראה שפגענו בה פגיעה ישירה…כשיצאתי מהתקיפה ושברתי ימינה, ראיתי לפתע אניית מלחמה גדולה…היינו קצרים בדלק וללא תחמושת וחזרנו לנחיתה” |
המבנה השני נכנס לתקיפה אחריהם. סיפר מאוחר יותר שפירא:
| “דווח לי כבר בדרך שספינת המשא עומדת לטבוע, אך ישנה שם משחתת גדולה שיורה אש לכל הכיוונים. בהגיענו לשטח ראיתי אנייה שחרטומה מופנה דרומה, כאשר שובלי המים מעידים על המהירות בה היא מנסה להתחמק. מבלי לאבד זמן הודעתי לשני הטייסים האחרים שאנו נכנסים לתקיפה. החימוש שהיה לנו כלל שתי כוורות של 19 רקטות רסק רגילות, לא חודרות שריון. צללתי על האנייה ב-90 מעלות לכיוון השיוט כאשר אש הנ״מ מכוונת אלינו. כיוונתי בערך חצי אנייה קדימה ושיגרתי את כל הרקטות ממרחק של 1,500-1,000 מטר. בגלל המרחק, פיזור הרקטות היה גדול, כך שחלק פגע בים, אך לפחות עשר פגעו בירכתיים ומיד פרצה שריפה והיא החלה לעלות עשן.” |
ביעף נוסף צלפו המטוסים על האנייה בתותחים. שפירא נכנס ראשון ליעף צליפה אבל לאחר שנורה פגז ראשון, חל מעצור בגלל תקלה במערכת הפעלה החשמלית של התותחים. הוא שבר הצידה ומס’ 2 נכנס במקומו, ירה ופגע באנטנת המכ”מ של האניה, מס’ 3 נכנס אחריו אך פתח באש מטווח גדול מידי והפגזים התפזרו ולא פגעו. בשלב זה היו המטוסים קצרים בדלק ופנו חזרה לבסיסם.
בדרכם חזרה יצרו טייסי המיסטר קשר עם שתי רביעיות מוסטנג מטייסת 116 שהיו בדרכן לתקיפה, ועדכנו אותן. הטייסים הגיעו עם דמדומים, הבחינו באנייה, צללו עליה, שיגרו את הרקטות והטילו את פצצות הנפל”ם שנשאו. לעבר המטוסים נורתה אש נ״מ צפופה.
סיפר סגן צבי קוהורן, מאוחר יותר:
בשעה 16:00 המראנו לכיוון שארם א־שייח… הבחנו באנייה ונכנסנו מיד לתקיפה. השיטה היתה לא לעזוב את האצבע מההדק, אלא בזמן שחרור הרקטות. כשהיינו מספיק נמוכים, שחררנו גם את הנפל”ם. האנייה ריכזה אש נ״מ לעברנו, אולם הצלחנו להסתלק. מירכתי האנייה יצא עשן שחור.
קברניטה של הפריגטה הבריטית דיווח כי הוא הותקף ע”י ארבעה מטוסים שפגעו בחלקה האחורי של ספינתו מימין. הפריגטה פתחה בנסיגה מהירה תוך ירי אש נ״מ .. מכיוון שהתקיפה נמשכה זמן כה קצר, קברניטה לא הצליח לזהות במדויק את התוקפים,וציין בדיווחיו כי היו אלה מטוסי מיסטר או מיג־ 15 . לדבריו נמשכו התקיפות כ־ 10 דקות, ועשר הפגיעות במשחתת גרמו נזק מועט בלבד, לרבות שלושה פצועים קל.
לאחר ששבו הטייסים לבסיסיהם, התברר כי היתה זו ספינה בריטית, והודעה על כך נמסרה באותו ערב לנספח האווירי של בריטניה בישראל שגריר בריטניה העביר אותה למשרד החוץ בלונדון, במקביל לדיווח שהעביר קברניט הפריגטה למפקדה האזורית של הצי.
ככל הידוע לא הגישו הבריטים כל מחאה. ייתכן שהסיבה לכך היתה מיעוט הפגיעות במשחתת, ואולי נמנעו הבריטים מתגובה משום שהיו עסוקים במבצע ״מוסקיטר״,
סיפר דני שפירא בספרו האוטוביוגרפי “לבד בשחקים“:
| “יותר מעשר שנים לאחר המקרה השתתף הנספח האווירי שלנו בלונדון, פול קידר, במסיבת קוקטייל חגיגית, אחת מני רבות. במהלך הערב ניגש אליו אדמירל בריטי לבוש הדר, ולאחר מלות הנימוסין הבלתי־נמנעות, שהן מחויבות המציאות באירועים מעין אלה, התוודה האדמירל בפני קידר ואמר,״אני הייתי המפקד של הקריין כשהמטוסים שלכם פגשו בה במבצע סואץ.״ בהמשך השיחה סיפר האדמירל כי בהתחלה הם חשבו שמטוסים מצריים תוקפים אותם, אבל הפליא אותם תמרון הכניסה והיציאה מן התקיפה. ״אני בטוח שהם התאמנו בחיל־האוויר המלכותי,״ הכריז נחרצות. ״יש ל׳ חדשות בשבילך,״ אמר לו פול קידר, ״איש מן הטייסים האלה לא שירת בחיל־האוויר המלכותי, וכולם צברים מתוצרת חיל־האוויר הישראלי.״ האדמירל בלע את רוקו במבוכה, לחץ את ידו של קידר והוסיף: ״ ללמדך ,No Hard Feelings! – ״במלחמה קורות טעויות, וזו היתה אחת מהן. הבריטים הם ג׳נטלמנים עד הסוף, ויודעים למחול על כבודם” |
“…אז אישר רע”נ מבצעים באג”מ סא”ל אלי זעירא לחיל האויר לתקוף אותה.” – אלי זעירא? “ה”אלי זעירא? של יום כיפור 73?
אחרי הפלישה לצ’כוסלובקיה ב68 נכתב מסמך הערכה שסקר את הדוקטרינה הסובייטית בנושא יציאה להמתקפה במסווה של תרגיל. כותב המסמך היה רמ”ח איסוף באמ”ן אל”מ אלי זעירא….