הדגמים השונים של מטוסי הראם שהופעלו בטייסת 120 היו בעלי צריכת דלק גדולה בשל מנועי הסילון המיושנים וה”מעשנים” שבהם צוידו. בנוסף, מדינות רבות בעולם הגבילו או לא אפשרו יותר את נחיתתם של מטוסים תוצרת ברית המועצות וכן מטוסי בואינג ומטוסים מתוצרת צרפת כמו הקראוול ובריטיים כמו הטריידנט בעלי מנועי הסילון המזהמים לאחר שאימצו תקנות וקריטריונים בנושא איכות האויר והסביבה, וכן תקנות רעש מחמירות, ולחיל האויר נוצרה בעיה.
מסיבות אלה, וגם בגלל שעות הגוף הרבות שצברו המטוסים הישנים,נוצר הצורך לרכוש מטוסי בואינג 707 מתקדמים יותר ובעלי מנועים פחות מזהמים, ובטייסת 120 דרשו לרכוש את דגם 707-320C שהיו מטוסים יסיבים למטען. היתה להם רצפה מחוזקת להטסת מטענים וכן דלת מטען גדולה. כמו כן, הם היו מצויידים במנועי טורבו מניפה מתקדמים יותר מדגם JT3D-7 שהיו חסכוניים בדלק ומזהמים פחות, וטווח הטיסה שלהם היה ארוך יותר.
הטייסת הכינה עבודת מטה מסודרת והציגה אותה בפני מטה חיל האויר, אך הרכש לא אושר תקופה ארוכה בגלל חוסר תקציב. בסופו של דבר נרכשו שני מטוסים מדגם 707-344C מעודפי חברת התעופה הדרום אפריקאית SAA .(סימון הדגם 344C מורכב מהספרה 3 המגדירה את סדרה 300 של מטוסי ה-707, הספרות 44 הן קוד חברת SAA שהזמינה את המטוסים בבואינג, ואילו האות C היא קיצור של Convertible= יסיב למטען). סימן היכר של מטוסים אלה היה חוסר הסנפיר בתחתית הז
הראשון, מספר יצרן 20110 נרכש ב-15 באוקטובר 1982. מטוס זה טס לראשונה ב-2 באפריל 1969 , קיבל בחיל האויר את מספר הזנב 242. שימש את הטייסת להטסת אח”מים כשהוא נושא את הלוגו “חיל האויר”, הטסת משלחות סיוע על מטענן, וכן הבאה ארצה של מטענים צבאיים. יצא משירות ונגרט בשנת 2008.
השני, מספר יצרן 20230 נרכש גם הוא ב-15 באוקטובר 1982.טס לראשונה ב-7 באוגוסט 1969, קיבל בחיל האויר את מספר הזנב 246. שימש להטסת משלחות סיוע על מטענן, וכן הבאה ארצה של מטענים צבאיים. לאחר שיצא משירות שימש בתעשיה האוירית כמטוס ניסוי למערכת מכ”מ התרעה מוקדמת מדגם EL/M-2075 “פאלקון” שפותח ע”י התעשיה האוירית וחברת הבת אלתא, תחת סימן הרישום האזרחי 4X-BYS ,יצא משימוש ולבסוף נגרט.
246 היה4x-jys