מכירת מטוסי סער להונדורס

מלחמת 100   השעות

מלחמה זו, שכונתה גם “מלחמת הכדורגל”  פרצה בשיאם של מעשי איבה בשנת 1969 בין אל סלוודור להונדורס בעקבות משחק כדורגל בין שתי המדינות, והוכיחה שלא רק שחיל האויר  היה החלק היעיל ביותר בצבא הונדורס, הוא גם היה החזק ביותר.

אל סלבדור, לא אהבה במיוחד את העובדה הזו, ולאחר שהסתיימה המלחמה  החלו 2 המדינות לחפש לשפר את חילות האוויר שלהן , וזה הוביל למרוץ חימוש, כאשר שתיהן ביקשו להחליף את מטוסי הבוכנה העתיקים שלהם מתקופת מלחמת העולם השנייה במטוסים מודרניים יותר.

בתחילה רכש חיל האויר של הונדורס בשנת 1970  מספר קטן של מטוסי סייבר מוונצואלה, אך עד מהרה התברר לו שרובם אינם שמישים, אולם רכש זה שימש למטרות תעמולה, בעיקר כדי להראות שחיל האויר ההונדורי מחליף את מטוסי הקורסייר הנושנים.

יתכן שרכש זה גרם למשרד ההגנה של אל סלוודור לרכוש מישראל  את מטוסי האורגן. כתגובה רכשה הונדורס עוד מטוסי סייבר מיוגוסלביה, מטוסים שמקורם היה בבריטניה. אולם חיל האויר של הונדורס רצה משהו שיתן לו יתרון  ברור על זה של אל סלוודור, ושוב ישראל סיפקה את הפיתרון, כשבשנת 1976 סיפקה  בתחילה  שישה מטוסי “סער” (סופר מיסטר מושבח) ומאוחר יותר עוד שישה, וארבעה אחרונים סופקו בשנת 1979.

מטוסי ה”סער” של טייסת 105  הודממו לאחר 16 שנות פעילות בחיל האויר לאחר מטס הפרידה שנערך ב-19 ביולי 1975. בעקבות הסכם המכירה הם הועברו ל”בדק” (כיום התעשיה האוירית), שופצו, והוחלף בהם כיסא המפלט הצרפתי בכיסא מפלט מרטין בייקר Mk.6 וכן בוצעו התקנות לפי דרישת הלקוח.

באפריל 1976 הושאל שלמה שפירא, שהיה מפקד טייסת 105 מיולי 1973 ליולי 1974 לתעשיה האוירית ונשלח מטעמה  להדריך את טייסי חיל האויר של הונדורס בהטסת ותפעול המטוס. כמה ימים לאחר הגעתו, ויחד עמו טכנאים של התעשיה האוירית, הגיעו המטוסים הראשונים באניה לנמל קורטז, הונפו לנגררים שהובילו אותם לבסיס האויר סאן פדרו סולה.

אישור אמריקאי

מסתבר שמשרד הביטחון לא ביקש מהממשל האמריקאי אישור למכירת המטוסים שכידוע, שבזמן ההסבה ל”סער”, הורכב בהם מנוע אמריקאי מדגם J-52-P8A., והחוק האמריקאי קובע שכל מכירה של ציוד אמריקאי לצד שלישי דורש אישור מהממשל (Re Export ).

משרד המדינה האמריקאי טען שמדינת ישראל הפרה את החוק האמריקאי, ובעקבות כן נפגש שמחה דיניץ, אז שגרירנו בארה”ב, עם מזכיר המדינה הנרי קיסינג’ר, הסביר שזו היתה טעות והסברו התקבל.

שפירא הדריך את טייסי חיל האויר המקומי  בהטסת שישה המטוסים הראשונים וגם ייעץ למפקד הבסיס ולמפקד חיל האויר. בעקבות זאת נוצרה קבוצה של טייסי סער ברמה טובה,  ואז חתם משרד ההגנה של הונדורס עם משרד הביטחון הישראלי  על עוד 2 עיסקאות  לאספקת עשרה מטוסים נוספים, כולל אספקת טילי אויר אויר מסוג שפריר 2 שהוכיחו את עצמם במלחמת יום הכיפורים.

בעזרת סיוע צבאי אמריקאי, נרכשה כמות מוגבלת של חלקי חילוף ומטוסים מספרי זנב    ,2003,2005,2006,2007,2009,2010,2011,2013,2014,2016 2002 FAH- שופצו בין פברואר 1985 לאוקטובר 1986 תחת הסיוע האמריקאי  בבסיס קלי שבטקסס. בעת השיפוץ פרצה שריפה בהאנגר ב-4 באוקטובר 1986, ומטוסים מס’ זנב 2008 ו-2015 הושמדו.

הפלות ראשונות

הקרבות בין הכוחות הסנדיניסטים שפעלו מניקרגואה לבין צבא הונדורס נמשכו שנים ארוכות , ומטוסי הסער השתתפו בתקיפות שביצע חיל האויר ההונדורי לצד מטוסי תקיפה נוספים. ב-13 בספטמבר 1985 חיפו 2 מטוסי סער על 2 מטוסי A-37 של ח”א ההונדורי שתקפו מוצבים של צבא ניקרגואה על הגבול בין 2 המדינות שמהם הפגיזו הסנדיניסטים מטרות בהונדורס.טיל שפריר ששיגר סגן לופז פיאלוס, טייסו של מטוס סער , הפיל מסוק מי-24 של חיל האויר של ניקרגואה, ומסוק מי-8 ניזוק מאש תותחי מטוס סער אחר שהטיס סגן פרנסיסקו סוסה.

בדצמבר 1986 עברו כוחות סנדיניסטים את הגבול אל תוך הונדורס באיזור לאס ווגאס.לאחר שממשלת ניקרגואה נדרשה להסיג את כוחותיה,תקפו מטוסי סער ב-2 גיחות את הכוחות שפלשו וגרמו לנסיגתם.

אחרית

עם הגעת מטוסי נורתרופ F-5E לחיל האויר של הונדורס במרץ 1988 נשארו רק 7 מטוסי סער שמישים כתוצאה מחוסר בחלקי חילוף. יתרת המטוסים יצאו משירות סופית ב-27 בינואר 1996 במטס פרידה שערכו  ארבעת המטוסים  האחרונים שנשארו שמישים. המטוסים אוחסנו בבסיס שבשדה התעופה גולוסון בלה סייבה, משם הופעלו בשירות טייסת הקרב של חיל האויר.של הונדורס