לקראת סיום תפקידי כקברניט ומדריך בטייסת 124, ולפני שעברתי לטייסת 123, כאשר עדיין התגוררתי בשיכון המשפחות של בסיס תל-נוף, התקשר אלי ראובן לוי מפקד טייסת 123, וציין באוזני, שמסתיימת הרכבתו של מסוק מס' 02 המיועד לטייסת, ושזה יתאים לו מאד אם אוכל לבצע במסוק טיסות ניסוי בתל-נוף, ולהביאו שמיש לטייסת בחצרים לאחר סיומן של טיסות הניסוי עם התייצבותי בטייסת.
סיפורו של מסוק ה-02 היה מיוחד, משום שהוחלט בחיל לבצע מבצע חסר תקדים שבו יורכב מסוק אחד משרידיהם של שני מסוקים מסדרת המסוקים מתוצרת אוגוסטה-בל האיטלקית שהתרסקו בתאונות, ושמספריהם היו 02 ו-07 . כפי שסיפרתי קודם לכן. הוחלט, שבית המלאכה למסוקים ביחידת יא"א 22 יבצע את מלאכת ההרכבה של מסוק אחד משרידיהם של שני המסוקים – משימה בהחלט לא פשוטה ויומרנית!
על המלאכה הופקד רס"ן מנשה זיו יוצא ט. 124, שנחשב כאחד מן הקצינים הטכניים המעולים במערך המסוקים באותה התקופה, ושימש כמפקד המוסך ביא"א. מכיוון שעדיין התגוררתי בשיכון המשפחות בבסיס תל-נוף, קיבלתי על עצמי את המשימה לבצע את טיסות הניסוי, ועם השלמתן, להביא איתי את המסוק לטייסת 123. אני מניח, שלאחר הקמתה של יחידת ניסויי הטיסה (ינ"ט) בחיל האוויר, איש לא היה מעלה על דעתו לבקש מקברניט צעיר, ללא ניסיון כלשהו בניסויי טיסה, לבצע את טיסות הניסוי האלה, מכיוון שדרוש ידע שטייסי הניסוי רוכשים בקורס מיוחד לכך.
ואולם, לאחר שהסכמתי לקבל על עצמי את המשימה, החלטתי שאין מה למהר, ועלי לבדוק היטב את מוכנות המסוק לטיסה. איש לא נתן בידי תכנית כלשהי לניסויים, לכן הכנתי בעצמי תכנית, שנחלקה לשלבי ביצוע הרצת המנוע והרוטורים על הקרקע בשלב ראשון, ביצוע ריחוף ממושך בשלב השני, והמראה לטיסה בשלב האחרון. בנוסף, הודעתי למנשה זיו: "אתה יושב איתי במסוק בכל שלבי הניסוי!" וכך היה…
אמנם הייתי עדיין רשום במצבת כוח האדם של ט. 124, אבל מבחינת הטייסת כבר לא הייתי שייך אליה ולא איישו אותי למשימות, ומאידך עדיין לא התייצבתי בט. 123, כך שלמעשה הפכתי להיות מין מפקד הטייסת של עצמי וטייס יחיד בטייסת זאת לצורך טיסות הניסוי, כאשר פקידות המבצעים בט. 124 תמכו באישורי הטיסות על פי תכנית שמסרתי להן…
בתחילה ביצעתי הרצה על הקרקע במשך כשעה, כדי לוודא שכל מערכות המסוק פועלות בצורה תקינה ואין "הפתעות". והפתעות לא מעטות אכן היו. למשל, לאחר זמן מסוים בהרצה התחיל המסוק להפיץ ריח של חומר שרוף, ומיד הדממתי את המנוע והרחקתי את כולם. בבדיקה התברר שהשתמשו בצבע לא תקני לצביעת הממסר הראשי, וכאשר הממסר החל להתחמם, הצבע התחיל להישרף…
לאחר מספר ניסיונות, עברתי לשלב של ריחוף במשך כשעה, ובסופו של התהליך (וגם מחוסר ברירה – מכיוון שלא מצאתי עוד ליקויים) לאחר כשבוע עברתי סוף סוף לטיסה, שבה ביצענו את כל הבדיקות הדרושות על פי טופס טיסת מבחן לאימות שמישותו של המסוק.
כאות תודה על התמיכה שנתתי למוסך שיפוץ המסוקים של יא"א 22, קיבלתי ממנשה זיו במתנה מצפן מגנטי משני (או כפי שקראנו לו בטייסת "מצפן חירום"), שנותר יתום מאחד משני המסוקים שהתרסקו. חיברתי את המצפן מעל ללוח המחוונים של מכונית ה-NSU שלי, ליד מכשיר הרדיו "טרנזיסטור", והוא שימש אותי לניווט ב"שטח" במשך תקופה ארוכה.
רק לאחר שהכרזתי על מסוק ה-02 ככשיר לטיסה, והעברתי אותו בטיסת סולו מתל נוף לחצרים, עברתי דירה יחד עם אשתי יעל מביתנו בשיכון המשפחות בתל נוף לבית שקיבלנו בשיכון המשפחות בחצרים.
לאחר שהוצב בט. 123, מסוק ה-02 טס בטייסת במשך תקופה ארוכה, ולאחר שיצא משירות העמידו אותו גאה במוזיאון חיל האוויר בחצרים עם המספר 002, תוך שהוא שומר בחובו את הסוד, כשהוא בעצם מנציח בכך גם את אחיו ה-07 שחווה שתי התרסקויות בתקופת שירותו בחיל; הראשונה בג'יפטליק באוקטובר 1968 והשניה בתאונה הקשה שארעה לחנוך יניב וצוותו ז"ל בנובמבר 1971, וכן את העובדה שהוא בן כלאיים של שני מסוקים, שהושמש וחזר לשירות בגדול!
כל חיי סביב המסוק הזה מגיל אפס עד כדי כך שקראתי לילדה שלי בל ולעסק שלי בל, כילד אהבתי את הצליל שלו בשמי ישראל,הצורה של היואי כמעט אנושית ממש מכונה חיה נושמת עם אופי ותנועה של מלך בשמיים ,ולסיום …ב=בראשית ל= ישראל כמו התנ״ך מתחיל בבראשית ונגמר בישראל.
סיפור יפה. הכרתי את מנשה זיו כשהיה ראש מדור מסוקים בענף אחזקת מטוסים, 1976.