לאחר שסקרנו את שיטות מיספור מטוסי חיל האויר ואת כינויי המטוסים,נסקור כאן שמות “פרטיים” הניתנים למטוסים ומסוקים,ציורי חרטום וציורי זנב. בחיל האויר,כמו בחילות אויר אחרים

מטוס התובלה C-47 דקוטה, שפותח עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, נחשב עד היום לאחד התכנונים האווירונאוטיים המוצלחים ביותר בתולדות התעופה. מטוס זה, ששימש כ”סוס

עריכה: עודד מרום השנים שבין המחצית השנייה של שנות ה-50 ועד סוף שנת 1967, נודעו בשם “תקופת ירח הדבש עם צרפת”, שהיתה ספקית הנשק הראשית

מבוסס על זכרונותיו של “בום” פאואל, טייס סקייהוק שהשתתף במבצע.תודתנו לנתן קליימן וליעקב סונר על העזרה בפרטים. בתדריך בוקר בתחילת אוקטובר 73 ביקש מפקד טייסת

מטוס הקרב האחרון שרכש חיל האוויר בצרפת בתחילת שנות השישים של המאה הקודמת, פאר הטכנולוגיה של העולם המערבי, היה המיראז’ III  מתוצרת מרסל דאסו. מטוס בעל כנפי

את הבאת הזמירים לארץ הובילה חברה שהתמחתה בהעברת מטוסים לטווחים ארוכים1. בעלי החברה, דייב אנדרוז וג’רי סבובודה  אף לקחו חלק בהעברתם. בעוד שדייב וקציר (צוות

מתוך חוברת 25 שנה לטייסת 135 סגן אילן לין היה מדריך הטיסה האחרון שהוסמך לטיסה על מטוס האיילנדר. לאילן פינה חמה למטוסים אלה, כפי שכתב

מסוק H-34  הוא הדגם הצבאי של המסוק האזרחי 58 S -שניהם מתוצרת חברת סיקורסקי בארה”ב. בקיץ של שנת 1961 הציע לי אורי ירום, מפקד טייסת 124, את תפקיד הקצין הטכני