בעקבות הכתבה “מבצע פונטיאק” באתר
לאחר העלאת התותחים למסוקים, יצאנו למבצע במסוק מס’ 364 . הקברניט היה מפקד הטייסת יובל אפרת ז”ל, הייתי טייס המשנה ובועז קידר המכונאי מוטס. את המסוק השני, מס’ 139 הטיסו הקברניט שאול שפי, טייס המשנה בנימין גורן, והמכונאים המוטסים אבשלום ורדי ועמינדב אמדי.
כשניגשנו לחילוץ התותחים וצוותיהם, שלב הכניסה בתוך הענן היה מסובך כי אי אפשר היה לראות את הקרקע ודפנות הואדי, ואפילו לא את קצות הלהבים. היינו עיוורים לגמרי. הזדחלנו במעלה הואדי כשאני מקריא מהירות ובועז גובה. לפי הטון של בועז ידענו שאנחנו מנמיכים יותר מדי. בשלב זה בזבזנו המון דלק. לבסוף כפי שיובל תאר הצלחנו להגיע לתותחים.
מכיוון שנשרפו המנועים של הכבלים שמשכו פנימה את התותחים, נאלצנו להסתובב לכוון הואדי, וכמו שרואים בציור (כל הכבוד לצייר שצייר במדויק כאילו צילם במקום), שני הגלגלים הראשיים בקצה המצוק והגלגל הקדמי באויר ואנחנו בריחוף ויוצרים שיפוע לתותחנים שידחפו את התותחים בירידה. גם כאן צריכת הדלק עלתה וירדנו הרבה מתחת לכמות החזרה לרפידים.
גלשנו לואדי צברנו מהירות, ולקראת חציית מפרץ סואץ מזרחה התפללנו שההוקים לא יירו עלינו. לאחר שחצינו את המפרץ טיפסנו לגובה כשמצב הדלק מטריד כל הזמן. טסנו מעל העננים לכיוון רפידים. וכאן יובל אמר לנו משפט שעד היום צרוב בראשי “המסוק הזה חבר שלנו והוא ייצר לנו דלק”. וכמו באגדות, מעל רפידים היה חור בעננים וצללנו בספירלה עד הנחיתה כשמדי הדלק עומדים על אפס. סה”כ נמשכה הגיחה 6 שעות ו-35 דקות.
| יובל אפרת היה טייס אמיץ, קר רוח ונחוש. טסתי איתו גם בחילוץ של סיירת הצנחנים, שמפקדה היה שאול מופז, מקוטייפה בסוריה ושלפנו אותם מתוך הקרב שניהלו. פגעו בנו בנחיתה וגם בהמראה ושני חיילים נפצעו מהפגיעות בהמראה. וכן טסתי עם יובל בהנחתה של גדוד הצנחנים בחרמון הסורי במבצע קינוח. גם אחרי המלחמה היו לי טיסות ומבצעים מעניינים עם יובל. יובל כתב ספר אוטוביוגרפי ושמו “המראה” והציור של חילוץ התותחים מעתקה מופיע על עמוד השער. |
