הפלת קורנס 635

הפלה ונפילה בשבי במלחמת יום הכיפורים

פרטי המטוס:

דגם
:F-4E-39-MC פאנטום II

יצרן:מקדוננל דגלס,ארה”ב

מספר יצרן:3568

מס’ חא”א:68-0437

תיאור האירוע:

ב-18 באוקטובר 1973, במהלך מלחמת יום הכיפורים, יצא ח”א למבצע “מפצח 22” שמטרתו השמדת מערך טילי הנ”מ המצרי באיזור קנטרה. במבצע השתתפו מטוסי קורנס מטייסת 201 ומטוסי עייט מטייסת 110.

במהלך התקיפה נפגעו שני מטוסי קורנס-מס’ 616 ומס’ 635  וארבעה מטוסי עייט,  עייט 99,עייט 61,עייט 253 ועייט נוסף.

קורנס מס’ 635 הוטס בידי סגן דורון שליו והנווט סגן יוסי לב ארי. כשנפגע המטוס הם נטשו ונפלו בשבי המצרי. לב ארי נפצע במהלך נסיון הימלטות לפני שנפל בשבי.

צוות המטוס הוחזר ארצה לאחר המלחמה, במסגרת חילופי השבויים.

במבצע הושמדו 6 סוללות טילים מצריות.


סיפר לב ארי: 1

שעת בוקר מאוחרת. במסגרת תקיפת מערך הטילים המצרי לאורך התעלה, אני משובץ עם דורון שלו ז”ל, כמספרי 2 לתקיפת מטרת טק”א סוללת ס.א. – 2 (טילי קרקע אוויר), הסוללה הצפונית ביותר במערך .

יום לפני כן, הובלתי עם רותם הג’ינג’י את סמוק וברוך גולן ז”ל (חברנו מקורס 65 – י.ס.) לתקיפה מהגובה של סוללת טק”א על קו התעלה. בגיחה זו נפגעו סמוק וגולן. אנחנו ראינו פיצוץ גדול אך לא זיהינו מטוס נופל או נטישה. הרגשה מזופתת .

באותו ערב יצאנו ל’אפטר’ . פגשתי את רעייתי אריאלה בבית הורי בקרית אונו. ה’אפטר’ הזה סיפק לי אנרגיה חיובית להמשך הלחימה .

חזרתי לגיחה , שהייתה אמורה להיות אחת הבטוחות – הסוללה הצפונית ביותר במערך הטילים המצרי, כשלפנינו תוקפים את המערך כולו יתר מטוסי הטייסת וטייסות נוספות . יצאנו לטיסה, דורון ואני, במצב רוח מרומם. טיסה מעל הים. בדרך דורון ואני מזמרים שירי מולדת. נתיב הטיסה עקף את פורט סעיד מצפון מערב והפיינל עבר בדלתא המצרית . התקיפה תוכננה ממערב למזרח. אנחנו נכנסים לפיינל, מאיצים ל- 600 קשר. אני מזדהה ומוצא שאנחנו 2 מייל מימין לנתיב, ומראה לדורון אי, שהיינו אמורים לראותו בצד ימין אך נמצא כעת משמאלנו .

המשמעות היא, שאנחנו יותר מ- 2 מייל מימין לנתיב. אני דוחק בדורון לקחת הובלה (טסים בדממת אלחוט). דורון מתחיל בתהליך לקיחת הובלה אך מהסס ומתחרט. אנחנו נכנסים ליעף חטף במהירות נמוכה ובזווית שטוחה מאוד. לאחר שחרור חימוש אני מזהה טיל פונה אלינו מימין. אני מתלבט אם לשבור בעצמי וצועק לדורון לשבור ימינה. מכה אדירה ואיבוד הכרה למספר שניות. אני מתעורר בחציית קו התעלה מזרחה .

אני מנסה להנחות את דורון לפנות לצפון מזרח על מנת לעקוף מתחם נ”מ, דורון מגיב אך כנראה לא שומע. המטוס חוטף פליק ומתחיל בנסיקה תלולה. תוך כדי כך דורון צועק לי: “לייבו קפוץ, לייבו קפוץ” . אני מסתכל במראות ולא רואה סימני אש או פגיעה בחלק האחורי שלנו אנחנו בכיוון מזרח, ממש בקרבת קו כוחותינו וכל השתהות בנטישה מקרבת אותנו לכוחותינו. לכן אני משתהה. בגובה 9,000 רגל המטוס מזדקר ודורון מפליט את שנינו .

סדרת פיצוצים , ואני עף כמו טיל מהמטוס. סדרת גלגולים, המצנח נפתח ומנתק אותי מהמושב, תוך פתיחת סירת ההצלה שמיטלטלת בין הרגליים. מאווירה שקטה יחסית במטוס אני נחשף להמולת הקרב – יריות מכל כלי הנשק, חלקם מופנים אלינו. אני מזהה מספר פגיעות במצנח ומתפלל שמהירות הצניחה תאפשר לי נחיתה בטוחה. אני מזהה את דורון מזרחית לי וגבוה .

לצערי באותו יום הרוח הייתה מזרחית, שלא כרגיל בעונה זו. אני מבין שזה הזמן לממש את שלמדנו בקורס צניחה. אני מטפס על המיתרים, מנווט את המצנח מזרחה וחולף על פני דורון שנופל על מתחם נ”מ. אני נוחת, תוך כדי גלגול כפי שנלמד בקורס הצניחה, ומנסה לנתק את
הסירה. תוך כדי חיתוך אני סופג פגיעת קליע בצוואר. אני מזיז את הראש שמאלה וימינה, אך חוץ מדם, לא בכמות גדולה, אני מרגיש שמיש.

אני מצליח לחתוך את המיתר של הסירה ואז חוטף קליע נוסף ביד ימין. שוב דם. אני מצליח להזיז את היד. אני רואה מישהו, שמתחיל ריצה מטורפת לכיוון כביש הרוחב, שמקביל לקו התעלה המוגבה מפני השטח. אם הייתי מצליח לעבור את הכביש, הייתי יכול להסתתר מהמצרים. תוך כדי ריצה אני רואה שרשראות של קליעים שמלוות אותי ונזכר בסרטי המערב הפרוע החביבים עלי. אני מגיע לפאתי הכביש ומזנק על מנת לעבור אותו ואז כדור מפלח את כף רגלי .

אני מתיישב, מרים את ידיי ורואה את המוני החיילים המצרים, שבראשם מפקדם. הוא מפנה את נשקו לעברם, כנראה למנוע מהם לבצע בי לינץ’. מגיע ג’יפ ובו יושב גם דורון, מתחיל מסע בין חפירות מצריות. מדי פעם קופץ חייל לעבר הג’יפ ומנסה לחבוט בנו. לידי יושב חייל מצרי
ומסמן לי “תביא את השעון”. אני נפרד בצער מהשעון.

בעודי נפרד מהשעון, החייל המצרי מצביע על טבעת הנישואין שלי. זה למעלה משנה אני נשוי לאריאלה ולנו תינוק כבן חודשיים. בתקופת נישואי תפחתי והתמלאתי קלות. ניסיון ראשון להסיר את הטבעת לא צלח. החייל שולף סכין ומסמן לי, שהאצבע שלי בסכנת חיתוך. בשארית
כוחותיי משכתי את הטבעת והצלתי את האצבע ואולי את היד ומי יודע מה עוד .

אנחנו מגיעים לבונקר, בו מכסים את פנינו ואוזקים אותנו בחוטי חשמל. אני עובר ל’מוֹד שבי’. כולי מרוח בדם מהפציעות . אני מבקש מים וחוטף מכה שעוזרת לי להיכנס למצב של עילפון מדומה. במקביל אני שומע את המכות, את החקירה ואת התשובות של דורון, שמקפיד לצרוח
אותם בקול רם, דבר שישמש אותנו לסיפור הכיסוי במהלך השבי.

הערת המערכת:

  1. פורסם במקור באתר “פרש צו”ב” בתאריך 13 ביולי 2021

שתפו את המאמר

מנוי
Notify of
guest

0 Comments
Inline Feedbacks
צפה בכל התגובות

מאמרים אחרונים

קטגוריות

ניוזלטר מרקיע שחקים

הירשמו לניוזלטר של מרקיע שחקים ותהיו הראשונים לדעת על מאמרים ועדכונים חדשים באתר!

תודה על הרשמתך
0
Would love your thoughts, please comment.x