מלחמת יום הכיפורים. לילות ללא שינה,עייפות שלא נגמרת.רק האדרנלין החזיק אותנו על הרגלים. הייתי מ.ע. בגף נש”מ ברמת דוד. כמה ימים לאחר שהמלחמה פרצה , בחצות התקשר אלי מפקד גף חימוש (רס”נ עובדיה שגיב), וביקש להערך להגעה של משאיות עם טיל חדש שמגיע ישר מארצות הברית. ואכן, לקראת השעה 03:00 לפנות בוקר התחילו להגיע המשאיות בקצב אדיר, משאית אחרי משאית עמוסות לעייפה במיכלים גדולים ולבנים, שתוך מספר דקות סתמו את הגישה לגף .
למזלנו היו לנו כמה מלגזנים מיומנים שעבדו בקצב מטורף ופרקו את המשאיות אחת לאחת, תוך שאלו לא מפסיקות להגיע. תוך זמן קצר הרחבה של גף נש”מ התמלאה במיכלים שלא ידענו מה בתוכם. להערכתי הגיעו כ- 200 מיכלים, בכל מיכל טיל אחד. הם הגיעו ארצה ברכבת האוירית האמריקאית1.
באור ראשון, לאחר שהמשאית האחרונה עזבה, פתחנו בזהירות את אחד המיכלים, וניגלה לנו טיל יפה צבוע בלבן ובנוי כמכלול אחד. היו לו סנפירים גדולים והגאים בחלקו האחורי, וראש הנחיה גדול עם מצלמה. נשק חדש. הטיל היה מצויד במנוע רקטי מוצק. אז נודע לנו שמדובר בטיל אלקטרו אופטי שהסימון שלו AGM-65 מאווריק. באותה תקופה לא היו בחיל האויר טילים אלקטרו אופטיים עם מנוע רקטי, וזאת היתה מהפכה. לימים כונה הטיל בחיל האויר בשם “פינגוין “.

בנוסף למיכלי הטילים הגיעו כמה עשרות ארגזים עם משגרים שעליהם מתקינים את הטילים (שלושה טילים למשגר). בשעה 8 בבוקר הגיעו שני אזרחים אמריקאים חביבים שהתחילו להסביר לנו על הטיל, כיצד בודקים אותו ואיך מרכיבים אותו. עד הצהרים ההדרכה הסתיימה .תוך זמן קצר החלו להגיע לגף קצינים ומפקדים כדי לראות את הפלא החדש. במקביל התקבלה הוראה – למחרת בבוקר, ב-19 באוקטובר גיחה מבצעים ראשונה!
עבדנו יום וללילה כדי להכין את המשגר הראשון עם שני טילים. יש לציין שעדיין לא היו לנו כלים וציוד קרקע מתאים. מדובר בטילים ומשגר כבד. אלתרנו כאשר האזרחים האמריקאים עוקבים מקרוב על ההכנות . לאחר תליית המשגר הראשון ובדיקת המערכת יחד עם החברים מגף בקרת ירי, המטוס היה מוכן לטיסה. הטייסים קיבלו תדריך, ותוך זמן קצר מטוס קורנס 109 יצא לטיסת בכורה מבצעית עם 2 טילי מאווריק !!.
התרגשות היתה גדולה כשהמטוס חזר עם משגר ריק, הטייס זאב רז והנווט מצביעים באגודל -הכל עבד כשורה. הטילים שוגרו בצורה מדויקת אל מוצב החרמון שהיה בידי הסורים והושגה פגיעה מדויקת (לפי דברי הטייס “השחלנו להם את הטילים דרך החלון”).

לאור ההצלחה הגדולה, התחיל מרוץ נגד הזמן לבדוק את הטילים, להרכיב אותם על משגרים ולשנע אותם לטייסת 69. במהלך המלחמה שוגרו 54 טילים עם אחוזי הצלחה גבוהים. זה היה מבצע אדיר, מיוחד ונדיר שבוצע בלוח זמנים קצר, עם המון אילתור ונחישות של אנשי הטייסת , אנשי גף בקרת ירי וגף נש”מ וכמובן צוותי האויר, שהשכילו לתפעל את הטיל בזמן כה קצר.
אחרית דבר : לפני כמה שנים סיפר לי אחד מקציני המטה שלנו, שבאחד הביקורים שלו בארצות הברית פנה אליו קצין אמריקאי שסיפר לו שהא היה במלחמת יום הכיפורים בישראל ברמת דוד והדריך אותנו על טילי המאווריק !! סגירת מעגל .
הערות המערכת
1. ראה המאמר “מבצע מנוף” מאת אבינעם מיסניקוב באתר זה