“בשעות הערב של ה-15 בספטמבר 1987 ישבנו בטייסת בכוננות לתקיפה וחילוץ, במהלך מבצע של צה”ל בלבנון שנועד לפגיעה בחוליות מחבלים”, סיפר תא”ל (מיל) גבי שחור. “ואז קיבלנו הוראה לזנק. מיהרנו למסוק הקרב שלנו (מסוק-הקרב ‘צפע’ – קוברה, הוא דו-מושבי, הטייס המטיס מנהג את המטוס מן המושב האחורי, הטייס הקדמי מפעיל את כלי הנשק, תותח וטילים) , הנענו והמראנו צפונה”, נזכר גבי שחור, אז בדרגת סרן, שטס בצוות עם סא”ל (מיל’) יואל פיטרברג.
“באוויר קיבלנו נתונים על מצבו של הכוח, ופנינו לעבר המיקום שקיבלנו. היה לילה חשוך, ראינו רק את הכתם השחור של החרמון ומעליו החרמון הסורי.”
טייסי המסוק הקרב טסו לעבר המקום בו נקלע כוח של חיילי גבעתי למארב מחבלים על רכס ה’כריסטופני’, רכס הררי בדרום לבנון בגובה כ-6000 רגל מעל פני הים, כשבעה קילומטרים צפונית להר-דב. מכת האש הראשונה של המחבלים גבתה את חייהם של מפקד הפלוגה וסגנו שהלכו בראש הכוח. חיילים נוספים נפצעו. דקות ספורות לאחר היוודע התקרית, נשלח לאזור מסוק ‘אנפה’ עם תגבורת של חיילים.
סא”ל (מיל) יואל פיטרברג סיפר: “קיבלנו בקשר נתונים על מצב הכוח ומיקומו, כשהתקרבנו למקום הבנו כי החיילים נמצאים במצוקה קשה, חלקם נפגעים באורח אנוש. ניסינו להרגיע בקשר את החיילים בשטח ולדלות מהם מידע על מיקומם המדויק ואת מיקום האויב. באותו רגע נפתחה אש עזה וזיהינו שלושה מקורות אש”.
“פתחנו בירי על המחבלים”, שחזר גבי שחור. “המרחק בין מקורות הירי ובין כוחותינו בשטח היה קצר מאוד, ודרש מאיתנו דיוק מרבי, כדי לא לפגוע בכוחותינו”. לאחר דקות ארוכות של אש שהמטרנו אל המחבלים, השתרר שקט במקום, שהופר מדי פעם על ידי צרור תועה. האפילה בשטח הלא מוכר דרשה מגבי ויואל לגלות יצירתיות, עליה יזכו מאוחר יותר בצל”ש ממפקד חיל-האוויר. מטוסי קרב לא יכלו להגיע למקום ולבצע הטלת נורי-תאורה. לכן, הציע גבי שהם יעשו זאת בעצמם: יתרחקו מהאזור, ישחררו נורי-תאורה ואז יחזרו ביעף מהיר היישר לאזור הקרב. כך יוכלו לזכות בכמה שניות יקרות של תאורה, כדי להבין מה מתרחש בשטח. בינתיים, התקבל אישור לשלוח לאזור מסוק אנפה שיאסוף את הכוח הלכוד. אולם במסוק-הקרב החמוש של יואל וגבי הלך הדלק ואזל, ולא נראה שיספיק לליווי האנפה ולחילוץ הכוח.
ואילו במסוק הצפע השני, לא היה לצוות את תמונת הקרב והשטח, שרכשו יואל וגבי בכושר נחישותם וכישורי האלתור שלהם. הפתרון המתבקש היה – הצוות שהיה בעורף יגיע במסוק מתודלק, ויואל וגבי יתחלפו עם הצוות השני במסוקיהם, וייצאו ללוות את מסוק האנפה לחילוץ הכוח. כשגבי ויואל מחפים במסוק הצפע החמוש מלמעלה, השתלשלו לוחמים ממסוק האנפה וסייעו לכוחות הלכודים על הקרקע. “מדי פעם האיר את השמיים צרור יריות מרוחק. לפתע, נפתחה אש ממקום חדש אל עבר הכוח”, נזכר יואל, “היא נמשכה כמה שניות, אך הפעם כבר לא הצליחה להפתיע אותנו. ירינו לעבר מקור הירי מספר צרורות ארוכים ומדויקים, עד שהאש פסקה”. מסוק האנפה פינה את ההרוגים והפצועים. מאוחר יותר פונה גם הכוח עצמו. יואל פיטרברג וגבי שחור נחתו חזרה בשטחנו עם שחר, לאחר חמש שעות של טיסת לילה עתירת אש, סיכונים ותעוזה.
על גלויי יוזמה בקרב, אומץ לב, קור רוח, דבקות במשימה וכושר טיסה גבוה, הוענק לקברניט הצפע סרן יואל פיטרברג ציון לשבח מטעם הרמטכ”ל, ולטייס המשנה סרן גבי שחור ציון לשבח מטעם מפקד חיל האוויר.
* על פי ראיון עם תא”ל (מיל) גבי שחור, 29.4.2018
