סיפורו של מטוס הדורניר Do27, מספר זנב 061, שהופעל בחיל האוויר בין השנים 1972-1983, הוא סיפור מיוחד במינו. דרכו הפתלתלה החלה בשנת 1959, עת הורד מפס היצור והוכנס לשירות בצבא גרמניה. במהלך 13 שנות שירותו שם, החליף לא מעט ידיים וזהויות עד שהוצא משירות ונמכר למשרדי ה-CIA.
המטוס נמכר לחיל האוויר הישראלי בשנת 1972, ולאחר 11 שנות שירות נוספות בחה”א הוצא לגמלאות פעם השנייה. המטוס נמכר לידיים פרטיות בארה”ב, שם ציפתה לו תחלופת ידיים ממושכת עד שאוכסן בהאנגר, כאבן שאין לה הופכין, בשל מצבו המתדרדר. בשנת 2000 התאהב במטוס המוזנח מהנדס מקומי שהחליט לרכשו ולהחזירו לאוויר, בתצורה בה שירת בחה”א במלחמת יוה”כ. לבסוף, לאחר שהקדיש 6 שנים ארוכות מחייו לשיקום המטוס, הרגע הגדול הגיע. המטוס בן ה-47 מוכן לטיסה.
פרטי המטוס
דגם: Do27B-5
יצרן: דורניר, מפעל אוברפאפנהופן, מינכן, גרמניה
מספר יצרן: 391
שנת יצור: 1959
תולדות המטוס
מטוס הדורניר DO-27, מספר יצרן 391, יוצר בשנת 1959 על-ידי חברת דורניר במתקניה שבאוברפאפנהופן (Oberpaffenhoffen) ליד מינכן, עבור צבא גרמניה. המטוס יועד למסירה בשני ביוני 1959, לטייסת התובלה 827 שהופעלה על-ידי כוחותיו המוטסים של צבא גרמניה (HEER). מסיבה כלשהי, עוכבה מסירתו בפועל לצבא גרמניה, והמטוס המוגמר הושאר בחצר החברה עד למסירתו מאוחר יותר באותה השנה לפלוגת האחזקה 307 של צבא גרמניה בבסיס נידרמנדיג (Niedermendig) – שם קיבל את הסימון הצבאי PL+425. בינואר 1960 הועבר המטוס לטייסת 301 שפעלה מאותו בסיס וב-15 במרץ 1960 – שונה סימונו ל-PP+105. בראשון בנובמבר 1962, במהלך שירותו בטייסת 301, שונה מספר הטייסת ל-300.
ב-10 במאי 1967, הוסב המטוס, ככל הנראה ע”י היצרן, לדגם Do27B-5 באמצעות התקנת מערכת הגאים נוספת במושב שליד הטייס – תצורה שאפשרה את הטסתו על-ידי שני אנשי צוות.וכן הותקנה מצלמה בגחון עם 2 דלתות. בנוסף לכך הוסב סימונו הצבאי ל-PX+220. כחצי שנה לאחר מכן, שינה צבא גרמניה את שיטת סימון המטוסים לאות קריאה בעל שני זוגות של ספרות, וב-13 בנובמבר 1967, שונה סימון המטוס בפעם השלישית במסגרת שירותו ל- 56+83. בשנת 1971 שונה בחזרה מספר הטייסת שבמסגרתה הופעל מ-300 ל-301.
בשנת 1972 הוצא המטוס משירות בצבא גרמניה ונמכר למשרדי ה-CIA האמריקניים שבלוקסמבורג. המטוס נכלל מאוחר יותר, באותה השנה, בעסקת רכש של חיל האוויר הישראלי והועבר ארצה – כאן הצטרף למערך מטוסי הדרור שהוקם בחיל האוויר באוקטובר 1964, לאחר שהוסב לתצורה ישראלית שכללה בין היתר התקנות אוויוניקה שונות.
המטוס הוכנס לשירות בטייסת 100 בשנת 1972 וקיבל את מספר הזנב הישראלי 061. במהלך מלחמת יום הכיפורים הופעל המטוס לצרכי סיור, תצפית וקישור בגזרות השונות יחד עם שאר מטוסי הדרור.
בשנת 1983, בתום שני עשורי שירות, נגרעו מטוסי הדרור מסד”כ חיל האוויר, והוצעו למכירה. מספר מטוסים במצב טכני ירוד הועברו לקיבוצים ולבתי ספר טכניים ברחבי הארץ, והשאר שנותרו במצב טכני טוב (13 במספר) נמכרו לחברת Aero International Inc בעיר בליין (Blaine) שבמדינת וושינגטון, על גבול קנדה-ארה”ב.
מטוס הדרור מס’ 061, היה אחד מהמטוסים שהועברו לחברה כשהוא עדיין צבוע בצבעי חיל האוויר הישראלי, אך לאחר סמליו וסימוניו הישראלים כוסו בשכבת צבע לטשטוש עברו. ב-9 באוגוסט 1983, קיבל המטוס אות קריאה אמריקאי N780AX שנצבע בשחור משני צידי גופו על גבי סכימת ההסוואה הישראלית.
בשנת 1984 נמכר המטוס לגורם פרטי והועבר לשדה בואינג שברנטון (Renton) וושינגטון. בעליו החדשים גילה מספר בעיות מכניות משמעותיות במטוס שגרמו לו לאבד עניין במטוס. המטוס הועבר לאחסנה ממושכת, מפורק בחלקו, בהאנגר בשדה רנטון, תחת כנפו הימנית של מפציץ B-17 המכונה “Busy Bee”, השייך למוזיאון של חברת בואינג – יצרנית המטוס.
בדצמבר 2000 נרכש מטוס הדרור על-ידי מר לוק מרטיני (Mr. Luc Martini), מהנדס אלקטרוניקה מחברת בואינג, שהתאהב במטוס וקבע לעצמו מטרה שאפתנית ומאתגרת – לשפצו ולהחזירו לכושר טיסה מלא.
לוק העביר את מטוסו, בינואר 2001, לשדה קרסנט סיטי (Crescent City) שבקליפורניה, ליד הגבול עם מדינת אורגון, שם החל במלאכת השיפוץ.
לוק הקפיד לשחזר את מטוסו לפרטי פרטים כמטוס דרור ישראלי מתקופת מלחמת יום הכיפורים, ועל כן לא חסך במאמצים למצוא ברחבי העולם חלקים ומכלולים אותנטיים ממטוסים ישראלים שהותקנו על גבי מטוסי הדרור של חיל האוויר. כאשר נואש לוק מלמצוא פריטי אוויוניקה מסוימים, נאלץ לשחזר את המעגלים האלקטרוניים בעצמו, בהסתמך על ספרות טכנית של חיל האוויר שהגיעה לידו.
מבנה המטוס שופץ ושוחזר ע”י ג’יימס לאמברט (James Lambert), טייס ומכונאי מסור. מנוע הלייקומינג של המטוס, מדגם GO480-B1-A6, שופץ במקצועיות ע”י חברת Okanagen Aero Engines מקלוונה (Kelowna), בריטיש קולומביה, קנדה. מדחפו המקורי של המטוס שופץ ע”י מכונאים הולנדיים מוכשרים, העוסקים בשיפוץ מדחפים במסגרת חברת A1 Aircraft Propeller Service הפועלת בוונקובר (Vancouver) בריטיש קולמביה שבקנדה.
אחד מהקשיים הגדולים ביותר עימם נאלץ לוק להתמודד במהלך תהליך השיפוץ, היה דגם הכנף השונה מזה המקורי בה צויד המטוס, מאחר וזו הוחלפה מסיבה כלשהיא עוד בימי שירותו בחיל האוויר. הכנף המקורית של דרור 061 אותרה ע”י כותב שורות אלה, מורכבת ע”ג מטוס דרור 032 שהיה בקיבוץ גבולות שבנגב. (המטוס נגרט בשנת 2009) בנוסף הסתבר,כי הכנף שהגיעה עם המטוס לארה”ב סובלת מקורוזיה באופן כה חמור, כך שלוק נאלץ לאתר ולרכוש כנף אחרת, אותה מצא בבלגיה. הכנף הוטסה עבורו במיוחד לסן פרנציסקו ע”י חברת לופטהנזה, תודות למאמציהם של מרטין רולף (Martin Rulff) וקלאוס צוויניג (Klaus Zwenig) שותפו בגרמניה, אף הם בעלים גאים של מטוסי דורניר Do27.
תהליך השיפוץ והשחזור של דרור 061, לא רק שהחזיר את מראהו הישראלי של המטוס, אלא גם מייצג נאמנה את מרבית האוויוניקה המקורית שהותקנה במערך מטוסי הדרור של חיל האוויר בשנות ה-70, ואשר שוחזרה למצב של פעולה מחדש במטוס. מלבד זאת היה צורך בטיחותי להוספת התקנות לא מקוריות, על מנת לאפשר את השתלבותו התקינה של המטוס במערך התעבורה האווירית בארה”ב של ימינו. כל ההתקנות הלא מקוריות, בוצעו באופן כזה, כך שלא יפגעו במראהו המקורי של המטוס. ב-18 בדצמבר 2006, לאחר תהליך שחזור ממושך ומתיש שארך בדיוק 6 שנים, המריא מטוס הדרור לטיסת מבחן ראשונה בגמר השיפוץ. היתה זו טיסתו הראשונה מזה 23 שנים, והיא נערכה ביום סגרירי משדה מקנמרה (Macnamera Field) שבקרסנט סיטי. הטיסה הוכתרה בהצלחה למעט מספר מועט של תקלות אופייניות קטנות. המטוס נצבע מחדש בצבעי חיל האוויר הישראלי לפני הטיסה ההיסטורית, אך טרם נצבעו עליו סימוניו הישראליים ששוחזרו אף הם בקפידה.
תהליך השחזור המלא של המטוס הסתיים בשנת 2009.לוק משתתף במפגנים לאורך חופה המערבי של ארה”ב עם מטוס הדרור 061 שלו, ששוחזר והוחזר לתצורתו המקורית בה שירת בחה”א במהלך מלחמת יוה”כ בטייסת 100.
ב-22 ביולי 2012 היה המטוס בטיסה בתוך ארה”ב ובו הטייס ונוסע. לפי דיווח הטייס הוא לא הצליח לשמור על שיעור נסיקה מספיק כדי לטפס מעל שטח הררי. הוא ביצע נחיתת אונס בשדה ליד אלפין מדואו. בזמן הנחיתה פגע כן הנסע השמאלי בסלע וקרס.המטוס הסתובב והחליק למרחק 150 מטר לפני שעצר. כן הנסע ספג נזק כבד. 2 יושבי המטוס נפצעו.
המטוס תוקן ע”י בעליו וחזר לאויר בשבוע הראשון של ינואר 2007.
כמה טעויות במאמר הזה. ראשית, רוב מטוסי הדרור נרכשו על ידי בעל חברת תעופה קטנה בקנדה בסכום של 2300 דולר למטוס ושעשו אותו להטיס ציוד ואוכל ליער ים בקנדה. לגבי המטוס הספציפי שמוזכר בכתוב, אין לי מושג, היות ולא הייתי בחיל האוויר