נכתב 20 ביוני 2016
| עמוס חברי, עצוב וכואב לנו, ואני לא מאמין שאני כאן ונפרד ממך. לא מצאתי דרך לפתוח את דבריי, ונעזרתי במילים שכתבה אמא שלך, אנדה, לזכרו של ביאליק. “היה איש יקר וקרוב, היה איש גדול ועניו כה פשוט התהלך פה בינינו, והנה אומרים בני אדם, האיש כבר איננו, איננו…” גדלת בתל אביב הקטנה, בבית של עברית, מילים, שירים, ספרות ותרבות. למדת בבית הספר כדורי, שם התקרבת לטבע, לאדמה ולחקלאות. לאחר תקופה כחייל בחיל הרגלים, הגעת לקורס טיס וסיימת בשנת 1958 בהצטיינות כטייס קרב. מצוינות אפיינה את כל שלבי שירותך בחיל האוויר, בטיסה קרבית ובתפקידי פיקוד. אמנה את העיקריים שבהם – השתחררת מחיל האוויר בדרגת תת-אלוף, היית סגן מפקד חיל האויר, ראש מחלקת מבצעים במלחמת יום הכיפורים, פיקדת על בסיסי חיל האויר חצור ותל-נוף, פיקדת על טייסת 119 המהוללת בתקופת המיראז’ והמעבר לפנטום, היית שותף בתכנון המבצע במהלכו הושמד במלחמת לבנון 1982 כל מערך הטילים הסורי בבקעת הלבנון, וישנה עוד רשימה נכבדה של תפקידים רבי אחריות ותעוזה, אותם מלאת. היו לשנינו חוויות משותפות רבות, חלקן כואבות ביותר, חלקן עוצרות נשימה, אחרות אפופות בעשן שחור ובלהבות של מטוסי אוייב מתפוצצים, על הקרקע ובאוויר. היינו בקהיר-מערב ברבע לשמונה ב-5 ביוני 1967. חלקנו ניצחונות בשמיים בקרבות מול מטוסי אויב. אתה חבר במועדון היוקרתי של טייסי קרב שהפילו יותר מחמישה מטוסי אויב, נזקפים לזכותך 7 ניצחונות באוויר. היו גם חוויות משותפות נעימות ומהנות, בעיקר בחיק משפחותינו בגבעת הפרחים בהרצליה, ילדינו גדלו יחד והמשפחות נשארו קרובות עד היום. אתה ברוך כישרונות, חלקן ירשת מאימא אנדה, את סיפור חייך חלקת איתנו בספרך “אש בשמיים”, ואת האהבה לילדים, לטבע ולחי שבו – ביטאת בספרך “נמו החולד” שפורסם לפני כשש שנים. ובפרפראזה אוסיף על גרסאות רבות שנכתבו בנושא – טייסים אינם מתים, הם פשוט נוסקים אל עולם אחר, מעל העננים ומעבר לקשת, שם הם פוגשים חברים שנפרדו מאיתנו במהלך השנים, עולם שבו יש תמיד רוח גב, מזג האוויר נוח, אין בעיות של חוסר דלק והמסלול פנוי. יושבים בנחת עם החברים הוותיקים, מתבדחים על הפשלות של מספרי 2 ו-4. על המפקדים ועל המטה, ונמצאים בקשר חם עם המשפחות שנשארו בגובה נמוך. הייה שלום, כולנו אוהבים אותך. |
