בבוקר יום שלישי, כ”ז באייר התשכ”ז, 6 ביוני 1967, בשעה 06:30 ומיד לאחר שחלף מפציץ הטופולב העירקי בשמי הבסיס, המריאה מרמת דוד רביעית ווטורים של טייסת 110 לתקיפת בסיס ח”א העירקי H-3. טייסי המבנה היו המוביל רס”נ משה סער, מספר 2 סגן רן צור, מספר 3 סרן בן ציון זהר (במטוס מס’ 17), ומספר 4 סגן (לימים אלוף) הרצל בודינגר.
ביום הקודם, הראשון של המלחמה, תקפו שלושה מטוסי ווטור אחרים של הטייסת את השדה. למרות שיורטו בידי מטוסי מיג 21 הם הצליחו להשמיד שישה מטוסי מיג 21, מטוס תובלה ושלושה מטוסי האנטר.
בשדה H-3 היתה מוצבת דרך קבע טייסת מס’ 4 שהפעילה מטוסי האנטר מדגם F.MK.59A לפני פרוץ מלחמת ששת הימים פרסו לשדה גפים מטייסות קרב אחרות של החיל, כגון גף א’ של טייסת מס’ 1 שהיתה מוצבת בחבנייה, וטייסת מס’ 17 עם מטוסי מיג 21. ולאחר שהושמדו שדות התעופה של ח”א המלכותי הירדני עם פרוץ המלחמה, נמלטו לשם כמה מטוסי האנטר ירדניים, וכן טייסים ירדניים שברחו לעירק. במפקדת חיל האויר חששו שהעירקים יקדמו לשדה זה שהיה הקדמי ביותר שלהם מפציצי טופולב 16 ומפציצי איל-28 שימריאו ממנו ויתקפו את מדינת ישראל, ולכן הוחלט לתקוף אותו בעדיפות על פני שדות אחרים של ח”א העירקי.
מיד אחרי רביעיית הווטורים,שאות הקריאה שלהם ברדיו היה “חידקל” ואותה הטיסו רס”ו משה סער/סרן אלכסנדר ענבר במטוס 67, סגן רן צור במטוס 05, סרן בן ציון זהר במטוס 17, וסגן הרצל בודינגר במטוס 62,ושמטוסיה היו חמושים ב-8 פצצות 70 ק”ג בתא הפצצות,המריא זוג מטוסי שחק של טייסת 117 מוטסים בידי סרן יהודה קורן (במטוס 745) וסרן שרגא פסח כשמשימתם היתה לחפות על הווטורים. גם מטוסי השחק היו מצויידים במיכלי דלק נתיקים בגלל הטווח הארוך למטרה. כל המטוסים טסו בנתיב ישיר אל המטרה היות והיו על מגבלת הדלק והחימוש.
הם טסו מזרחה כשהשמש עולה מול עיניהם ומסנוורת אותם.הטייסים חששו מירוט ע”י מטוסים עירקיים המפטרלים מסביב לשדה והעלולים לתקוף אותם מכיוון השמש. לאחר 45 דקות הגיעו לשדה בעת ובעונה אחת עם נחיתתם של מטוסי האנטר השבים מגיחת פיטרול. מטוסי השחק עטו על ההאנטרים ובאותה עת נסקו הווטורים כדי להכנס ליעף ההפצצה. נוצר מצב מסוכן שבו ההאנטרים נכנסו למבנה הווטורים. האנטר אחד נחת, אחד מהווטורים צלף בו בצרור מארבעת תותחיו והשמידו. ההאנטר השני החליט לברוח לכיוון דרום. יהודה קורן דלק אחריו, ירה בו,פגע אך חטף הזדקרות מדחס מהגאזים שנפלטו מהתותחים ונאלץ להרפות מטרפו.
מטוסי הווטור התיישרו והסתדרו בשורה עורפית ונכנסו לתקיפת השדה. לאחר שהטילו את פצצותיהם חזרו ליעפי צליפה. לאחר מכן הצטרפו למטוסי השחק בקרב האויר.
בן ציון זהר נכנס ליעף הפצצה.תוך כדי כך התיישב האנטר על זנבו של רן צור שרדף אחרי האנטר אחר. צור שבר הצידה והודיע בקשר לזהר שיצא באותו הזמן מיעף ההפצצה לקחת את ההאנטר שאחריו רדף. זהר סגר על ההאנטר לאיטו. ההאנטר הפך הטייה ונסק מעלה. זהר נסק אחריו ואז גילה שהכוונת שלו נמצאת במצב הפצצה. תוך כדי ניסיונו להעבירה למצב אויר אויר נכנס ההאנטר לכוונת וזהר לחץ על ההדק ושיחרר צרור מטווח קצר ביותר.
ההאנטר נפגע, המשיך בפנייה, אך הוריד את האף, החל בצלילה, התגלגל והתרסק. הטייס לא נטש וכנראה שנפגע מהצרור. יותר מאוחר הסתבר שזה היה אחד מההאנטרים הירדניים שנמלטו לעירק לאחר תקיפת ח”א על בסיסם במפרק שבירדן.
סיפר זהר:
| כרגיל האצנו תוך פתיחה לזוגות בשורה עורפית.מיד במשיכה הבחנו בהנטרים בהקפה בגישה לנחיתה.(רביעיה כנראה).מס.1 שלהם הספיק לנחות והמוביל צלל וירה עליו ביציאה מההפצצה והוא נשרף כולו.כולנו ביצענו הפצצה ראשונה כמתוכנן,ומיד ביציאה ממנה התישב הנטר על סער ושניהם פנו חזק שמאלה בגובה נמוך.צורן שהיה אחרי סער, ניסה להשיג אותם ואני שהייתי אחרי צורן,ראיתי אותו מושך לגובה ונכנסתי במקומו על ההנטר. ההנטר הוזהר והפך הטייה.תוך כדי מרדף זה שמעתי שאחד מטייסי השחק מדווח שהוא פגע בהנטר.ניסיתי להכין את הכוונת לירי אויר אויר אך לא הספקתי ויריתי בהנטר בפנייה ימנית כשאני מכוון קצת לפניו בזוית צידוד גדולה מאד ובטווח קרוב מאד.הצרור היה קצר ולא הבחנתי בפגיעות. (באימוני קרב אויר צרור כזה לא היה אפילו מזכה אותי בהפלה)משכתי תוך פנייה ימנית שטוחה כדי להתארגן עליו שנית ואז ראיתי כי הוא מנמיך תוך פניה ימנית שטוחה ונמרח על הקרקע. |
