שלום חברים
היום הוא יום חם מאוד. 37 מעלות בצל, אוויר לא נקי אובך ואבק באוויר, וח”א סוגר חצי מדינה. אין אפשרות לטוס צפונה ומזרחה, פעילות ח”א באזורי הדאייה עד שעה 14:00.
אבל ע”פ התחזית תנאיי הדאייה יהיו מצוינים לכיוון הדרום הרחוק.
ארז הוא הפרטנר שלי להיום, ואנחנו בשיא החום. השעה אחרי 13:00. אנו עולים לתוך מגבלה של גובה 1500 רגל ( 600 רגל מעפ”ש).
הגברת במגדל חצרים לא כל כך מבינה למה אנו מבקשים לטוס בנתיב התובלה כמו מטוס רגיל. אך קשה היה לה לוותר עלינו. אחרי הסברים נוספים הבינה שאנו עם מנוע, משמיעים רעש של מטוס, מרגישים ויודעים לטוס או לשמור גובה, ולכן אנו גם אולי מטוס. אז אנו בנתיבי התובלה דרומה לכיוון רמת חובב. הבקשה שלי מהבקר הדרומי הייתה גם בעיני מצחיקה, “חגב כאן גולף מייק פאפא. מבקש לדומם מנוע ולצאת מנתיב התובלה:”. 2-3 דקות של הלם מצד הבקרה ואז התחלנו את טיסת המרחק שלנו דרומה.
אובך, ראות גרועה, ואנו מטפסים לגובה 5,000 רגל. בינתיים עוד דאונים עולים ומנסים להגיע דרומה. אייל שמש אחרינו. אנו שומרים את מנחת שדה בוקר בטווח גלישה. המרחק בין הטרמיקות גדול, קשה לאתר טרמיקות. השיטה היא לחפש את השטח הגבוה ואת תוואי הקרקע העשויים לייצר טרמיקות, מה שמוביל אותנו לשטח קשה מערבית לשדה בוקר. גובה נמוך 1000 רגל מעפ”ש ואנו לוקחים כיוון לנחיתה ואולי ניסיון התנעה באוויר בשדה בוקר.
טרמיקה חלשה של הישרדות מתחזקת עם הגובה, ושוב עולים ל 5000 רגל וממשיכים למצפה רמון. תנאיי הדאייה משתפרים. אייל מגיע לשדה בוקר, נתקע בגובה הנמוך ובסוף נוחת במנחת.
כל הדאונים שהיו בכיוון, חוזרים הביתה מלבד גבי שמנסה לצאת דרומה.
חולפים את מצפה רמון לכיוון דרום מערב לגבול מצרים. נוף מדברי עוצר נשימה, חישובים בלתי פוסקים למנחתי חרום במיישר שיטים. כל 10 קילומטר בערך טרמיקה נוספת שמעלה אותנו 1000 רגל יותר מהקודמת, וכך זה נמשך מספר רב של פעמים עד למעלה מגובה 12,000 רגל. אנא ראו בתמונה הבאה:
השעון והבקר עושים יד אחד ועוצרים אותנו בעובדה. טווח גלישה של 1:14 לאילת,ב- 150 קילומטר דרומה מבאר שבע, עוצרים את הדהרה דרומה והמשימה משתנית לחזרה הביתה, 80 קילומטר של טיסה דרומה בלי קמצוץ של טרמיקה. האוויר יציב ושקט. אני לוקח את ניצנה כמנחת חרום. המרחק עצום אבל ערך הגלישה של הדאון מדהים. רוח של 50 קמ”ש בגבנו מביאה אותנו להחליף מנחת לשיבטה, טרמיקה ראשונה שמעלה אותנו עוד 1000 רגל לגובה 6,000 רגל. לא נראה הגיוני שניתן לחזור עם זה הביתה אבל ערכי הגלישה של הדאון גם הם לא הגיוניים, ולכן ממשיכים הביתה. רביבים 3,500 רגל זה גובה לא סביר בעליל לנסות לחזור, אבל ערך הגלישה נע בין 1:50 ל 1:70 אז ממשיכים.
ברמת חובב אנו כבר עם רזרבת גובה שנבנית כל הזמן, אני עובר למוד טיסה תחרותי מהירות כ 200 קמ”ש לפיינל ישיר לנחיתה.
אז טיסת יום שישי חביבה, מז”א מוזר ומפתיע. גובה עצום, טיסה של 300 קילומטר מאתגרת ויעילה.
נחיתות רכות
http://www.onlinecontest.org/olc-2.0/gliding/flightinfo.html;jsessionid=48CFD1FA8DF9A4F39BAD86E4960535FE?dsId=3813107
