טיסת יום שלישי
בשבועיים האחרונים היו כאן באנגליה תנאים מצויינים והרבה טיסות ארוכות נרשמו בליגה הארצית ( http://www.bgaladder.co.uk/index.asp ). ביום שני שעבר התחזית ליום שלישי הייתה טובה מאוד אם כי לא אידיאלית: בסיס עננים 5000 רגל (מעל הים) וטרמיקות של 5 קשר (2.5 מטר\שניה). למרות שהרוח תהיה חזקה, 17 קשר צפון מערבית והיה סיכון של התפתחות יתר של העננים החלטתי לקחת יום חופש ולנסות 500 ק”מ.
כבר עשיתי טיסת 500 קמ אבל בהונגריה, לא באנגליה. רק כדי להדגים, יום של 4000 רגל ו 4 קשר נחשב יום מצוין כאן…אחת הבעיות הגדולות באנגליה היא שהתנאים משתנים מהר מאוד כאשר טסים מאזור לאזור, זה בגלל שאנגליה היא אי קטן יחסית והשפעת האוקינוס והנהרות. תוסיפו לזה הגבלות של מרחב אווירי ומה שיוצא זה שבשביל טיסות גדולות אתה צריך לא רק תנאים טובים אלא גם יום ארוך ותנאים עקבים לאורך המשימה במיוחד במערב (WALES) ששם המרחב האווירי פתוח יחסית. אין הרבה ימים כאלו למי שמכיר את וולש…
בבוקר התחזית השתנתה כמעה לרעה כאשר הסיכוי להתפתחות יתר של העננים גבוה יותר. בכל זאת מחליטה לנסות. במועדון משימת היום הייתה 503 קמ לצפון מערב כדי לנצל את רחובות העננים אבל בגלל השינוי בתחזית כמה מהחברים בדאוני סטנדרד ו 18 מטר החליטו לנסות 300 מהיר או לנצל את רוח הגב כדי לנסות לשבור את שיא 100 קמ. אני היחידה שטסה היום בדאון קלאב.
הליבל שלי, ריקה ממים, מוכנה בשעה 10 והמשימה: 503 קמ משימת FAI, לאשם – גלוסטר – דידקוט – היי – לאשם (LASHAM-GLOUCESTER-DIDCOT-HAY-LASHAM) . בעשר וחצי כבר יש קומולוסים ודאוני המועדון האדומים עם סטודנטים עושים את הנדרש ומדווחים טרמיקות עובדות.
המראה 10:43 וטרמיקה של 3 קשר לבסיס ב 3000 רגל, לא מבזבזת זמן ויוצאת מיד. הלג הראשון לגלוסטר הוא 115 קמ ועם רוח אף של 17 קשר אני רוצה להגיע לנקודת הפניה לא מאוחר מ 12:30 אבל מיד נתקלת בבעיות, טרמיקות חלשות וקשות למציאה ונגד רוח אף כזאת אינך יכול להרשות לעצמך להתפשר על ערך טיפוס, אחרת אתה הולך אחורה. אז מה שאני עושה זה לנסות לנצל את קווי האנרגיה נגד הרוח, חצאי סיבובים (S-TURN), לזוז מעט ימינה ומעט שמאלה כדי לשפר את ערך הגלישה. ובאמת אני מוצאת גלישות טובות עם ערכים של 45:1 ומעלה אבל למרות זאת מגיעה לנקודת הפניה הראשונה ב 12:57 שזה 55 קמ”ש, לא מעודד כשיש עוד כמעט 400 קמ לפני.
אני לגמרי לבדי, אין דאונים אחרים שיסמנו טרמיקות, ברדיו הסטנדרד וה 18 מטר יש פעילות אבל במרחק גדול ממני. למרות זאת לא אומרת יאוש, אחרי הפניה ועכשו עם הרוח המהירות מתחילה להשתפר. הטרמיקות עדיין לא מי יודע מה וערכי טיפוס של 3 קשר אבל בסיס העננים עכשו מעל 4000 רגל והם מסודרים יותר טוב ואני מוצאת גלישות מצוינות. מדברת עם הראדר של אזור ברייז (אזור צבאי) ומנצלת את ענן האבק הוולקני מאיסלנד כדי לקבל אישור לעבור דרכם….הקונטרולר כל כך משועמם שהוא להוט לדבר אפילו עם דאונים…
76 קמ לדידקוט עם הרוח עוברים כהרף עין, מצמצת – החמצת, ובמהירות של 101 קמ”ש ב 13:40 אני פונה, מהירות משימה עכשו – 85 קמ”ש. עכשו עוד פעם נגד הרוח ולג ארוכה של 137 קמ להיי בוולש, מתחילה העבודה הקשה. למזלי התנאים משתפרים מאוד, טרמיקות של 5 קשר ל 5000 רגל אבל הכי חשוב, הרחובות עובדים טוב מאוד ואני מוצאת גלישות מצוינות, אחת של 32 קמ בערך 250:1.
עכשו 15:30 ואני ב-4500 רגל ו 28 קמ מנקודת הפניה האחרונה, אחר כך יש 175 קמ הביתה עם הרוח ואני כבר מתחילה לחשוב, זהו, העבודה נעשתה, אפשר כבר לפתוח את השמפניה. אבל שכחתי שאני נכנסת לוולש, השטח מתרומם, תחילה גבעות קטנות ואחר כך גדולות יותר. למטה השדות הופכים קטנטנים, היערות גדולים והעמקים רטובים. לפניי העננים פתאום לא נראים כל כך מרשימים ולפתע יש הרבה יותר מדי כחול מסביבי. אין מה לעשות, עוברת הילוך, לוקחת טרמיקה שבורה של 2 קשר ומקווה לטוב.
ואז גלישה ארוכה בלי למצוא כלום, ענן קטן אחר ענן לא נותנים כלום ואני מזהה השפעות גליות (WAVE). האזור ממערב איפה שמועדון טלגארפ (TALGARTH) נמצא הוא אזור מצוין לגלים, אם אתה במקום הנכון, 30 קמ מערבה, אתה יכול לטפס מהרכס לגל ולהגיע לגבהים של 15,000 רגל. לצערי אני עכשו בצד היורד של הגל…והגובה לא מספיק להגיע לרכס.
עכשו 12 קמ מנקודת הפניה וב-900 רגל מעפ”ש, סוף סוף מוצאת חצי קשר עלוב ונאחזת בו. טיפוס מאוד איטי, ונסחפת אחורה מנקודת הפניה ב 18 קשר רוח, אחרי עשרים דקות אני מוצאת את עצמי ב 4500 רגל אבל עכשו 35 קמ מנקודת הפניה…השעה 16:30, מלפניי הרים, שדות פצפונים, כחול לגמרי ורוח אף חזקה, מאחורי 175 קמ של עננים מדהימים מראים לי את הכיוון הביתה עם הרוח…נו טוב מה הייתם אתם עושים?
בתחושה של החמצה פניתי לדרום מזרח, הבייתה. עדיין היתה לי דרך ארוכה והיום אוזל במהירות אבל עם הרוח קווי האנרגיה עבדו נהדר. באזור סווינדון, כ 80 קמ מהבית לקחתי טרמיקה וטיפסתי בענן (באנגליה זה חוקי) להגיע לגובה של 5400 רגל מה ששם אותי בפיינל גלייד.
גלישה ארוכה אחרונה ונחיתה בשעה 17:45. סך הכל 470 קמ בשבע שעות, בערך 68 קמש. עכשו במועדון עם קפה ועוגה מקשקשת עם החברים, תחושת ההחמצה נעלמת ומתחלפת בתחושת עילוי והשג שמלווה אותי כל השבוע.
טיסות מרחק ארוכות כאלו, כשאתה לבד עם עצמך, יש בהם הכל, בדידות, הישגים, החמצות,הנאה טהורה, כאב נפשי ופיסי, עליות, ירידות, רציונליות טהורה מעורבת עם רגשות עצומים…
למחרת במשרד שואלים אותי: “מה עשית אתמול?” אני אומרת “סתם טסתי מפה לשם…”, איך אפשר להסביר למי שלא….???
