במלחמת יום הכיפורים,ביום 17 באוקטובר 1973,המריאה מרמת דוד רביעית מטוסי שחק של טייסת 117, לליווי רביעית מטוסי קורנס שטסה לתקיפה בנבק.בהמשך,לפי הפ”מ,אמורים היו המטוסים לבצע סיור אלים לאורך הכביש המוליך צפונה,ולמשוך את מטוסי המיג הסוריים לקרב. את המבנה הוביל יובל נוימן,מספר 2 היה אליעזר אדר,מספר 3 איתמר נוינר בשחק 76 ומספר 4 עמית לבני.
סיפר יובל נוימן:
| בשלהי מלחמת יום כיפור אני פוגש במרפסת של מבנה טייסת הסילון הראשונה את אליעזר אדר (מגדולי מספרי המרפסת של החייל) שפוף ומדוכא. לשאלתי על פשר הדבר , הוא עונה שהמלחמה תכף נגמרת ואין לו אף הפלה. אני חושב לרגע ומבטיח לטפל בבעיה. יורד למבצעים ורואה על הלוח רביעיה שכבר מאויישת, שמשימתה ליווי קורנסים לתקיפה בנבק ובהמשך סיור אלים על הכביש המוליך צפונה, ושמשימת השחקים למשוך ביחד עם הקורנסים ולהשאר בגובה למשוך אל המיגים אם וכאשר יגיעו. אני מבקש להוביל הרביעיה ולצוות אדר כמס 2. אני מעריך ברמה גבוהה של בטחון שיגיעו מיגים מהשדות הצפוניים ומבטיח לאדר שאובילו להפלה. ואכן זמן קצר לאחר המשיכה ראיתי זוג מיגים במבנה קרוב חולפים בפניה רדודה כשלושה ק”מ משמאל לימין.אני מנסה לכוון את אדר אליהם תוך כדי פניה ימנית אחריהם אך הוא לא יוצר קשר עין אלא לאחר פניה וחצי מתוחות. הוא מפיל אחד בתותחים ורודף אחרי השני ומפיל גם אותו בטיל שפריר אך שילוב של רדיפה ארוכה מדיי ותקלת העברת דלק מאלצים אותו לנטוש את מטוס 14 מול נהריה בים. נדמה לי שאין סיפור דומה לזה בכל תולדות ח”א של תכנון והובלה להפלה לחבר לנשק, מהקרקע. |
הוסיף איתמר נוינר:
| כאשר מצאנו אותם, המיגים כבר ישבו לנו על הזנב. מזה התפתח קרב לא נחמד, שבמהלכו הרביעייה התפצלה, אני עשיתי מספריים עם מיג אחד (המיג 21 היה עדיף על המיראז’ במספריים והומלץ לא להיכנס אתם לזה), ובסוף חזרתי בודד לשטחנו. |
תודתנו ליובל נוימן ולאיתמר נוינר על העזרה בפרטים
