יעף שרותי טיסה בע”מ

חברת יעף שרותי אויר בע”מ  החלה את פעילותה בחודש נובמבר 1967 כחברה פרטית, שמטרותיה ופעולותיה היו:

1. הטסת נוסעים ומטען בקוי התעופה הפנימיים הבלתי סדירים.
2. בית ספר לטיסה.
3. צילום אויר
4. החכרת מטוסים.

החברה הפעילה מטוסי ססנה, סקייואן  ואיילנדר, וברשותה היה בשדה הרצליה מוסך שנתן שירותי תחזוקה למטוסי החברה, למטוסי התעופה הכללית ולמטוסים קלים של חיל האויר.החברה החכירה את מטוסיה לגורמים שונים וביניהם משרד הביטחון.

השותפים לבעלות על החברה היו אברהם קמחי, דב גוטסמן, חיים טופול, דני קיי ומר י. עופר מחברת נתיבי הים התיכון בחיפה.

את מטוסי החברה הטיסו ארבעה טייסים בחוזה קבלני, ובצוות ההנהלה היו מנהל מבצעים,מנהל מסחרי ומנהל טכני.

בתחילת 1970 פנתה החברה למשרד התחבורה בבקשה לפתוח קו טיסות לשדה התעופה בחיפה.בעקבות זאת החליטה חברת ארקיע לחדש את טיסותיה לחיפה במטוסי ההראלד שלה, אפילו בתפוסה חלקית.

ב-6 בדצמבר 1970 התרסק בהר חברון ליד הכפר טבקה, מטוס ססנה 177 סימן רישום 4X-ALW של החברה, כ-20 דקות לאחר שהמריא משדה עטרות בירושלים. הטייס ושלושת הנוסעים נספו. משפחתו של אחד הנוסעים הגישה במרץ 1971 תביעת פיצויים לבית המשפט המחוזי בבאר שבע נגד החברה, הטייס ומשרד התחבורה.

בפברואר 1971 פורסם בעיתונות כי החברה קיימה מו”מ עם מיכה לינדנשטראוס, שהיה אז יועצו לעניני יו”ש ועזה של שמעון פרס,למינויו  כמנכ”ל החברה.

בשנת 1974 הגיש אחד מבעלי החברה אברהם קמחי, באמצעות עו”ד משה לרר, בקשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב  לצו מניעה זמני נגד דב גוטסמן שהתגורר בלונדון, ונגד חברת “כנף ארקיע”  שיאסור עליהם לבצע חוזים הקשורים למכירת מטוסי חברת “יעף, ששוויים באותה תקופה היה כמיליון וחצי לירות..

קמחי טען שגוטסמן התיימר על דעת עצמו למכור את מטוסי יעף לחברת כנף ארקיע מבלי לדווח על כך לקמחי ולשאר בעלי ומנהלי החברה. השופט אסר על גוטסמן לא להתחייב בשם יעף ללא שיודיע כל כך ליתר השותפים.

בינואר 1975 הגישה פרקליטות המדינה לאותו בית משפט בקשה לצו מניעה  שיאסור על מכירת מטוסי יעף לכנף ארקיע. זאת היות והחברה חייבת למדינה מסים ביותר מ-300,000 לירות, ואם החברה תימכר לא תהיה למדינה אפשרות לגבות את החוב.  כמו כן טענה המדינה כי ההסכם שחתם גוטסמן למכירת המטוסים לכנף ארקיע (ראה לעיל) אינו תופס.

מטוסי החברה: