הפקחים במגדל הפיקוח בשדה התעופה בון (Bone) (כיום שדה רבאח ביטאט) שבאלג’יריה, שהיתה אז תחת שלטון קולוניאלי צרפתי, קיבלו ביום 24 בפברואר 1958 קריאה בקשר מאת מטוס B-17 שהזדהה באות הקריאה האמריקאי N9814F, וטייסו ביקש אישור לנחיתה בשל תקלה באחד ממנועיו.
הרשות ניתנה, והמפציץ לשעבר נחת בשדה בשלום.
כשבדקו אנשי המכס הצרפתיים את המטוס, גילו לתדהמתם שהוא מלא בארגזים ובהם 292 מטולי “בזוקה”,4 מרגמות ו-100 תתי מקלעים במשקל 3 טונות. מפקד השדה הצרפתי ואנשיו חשדו שהנשק מיועד למורדים באלג’יריה, ארבעת אנשי הצוות הושמו במעצר במלונם והמטוס ומטענו הוחרמו. השלטונות הצרפתיים הודיעו לשגריר ישראל בפאריס שהמטען לא ישוחרר בשום מקרה והוא הועבר לרשות הצבא הצרפתי.
לאחר חקירה שוחררו אנשי הצוות, האזרחים האמריקאיים ליאו גארדנר ואהרון “צ’אק” ברנרד, האזרח הבריטי גורדון לווט והאזרח הישראלי שלמה ראוכברגר ששימש כנווט. זמן קצר לאחר המקרה, הוא דלף לעיתונות בארץ ובעולם, ועורר התעניינות רבה ורעש רב בצרפת, וממשלת ישראל היתה צריכה להשקיע מאמצים רבים על מנת להנמיך את גובה הלהבות.
ידיעה שהופיעה בעיתון “דבר” ב-2 במרץ 1958 (מקור: אתר “עיתונות יהודית היסטורית”)
עד כאן אירוע שכמותו קרו בעבר וקורים גם כיום, כשמטוסים נאלצים לנחות נחיתות לא מתוכננות עקב תקלות ומוצאים בהם סחורות מוברחות, סמים וגם נשק.
מה היה מיוחד באירוע הזה?- להלן הסיפור.
בטייסת 69 של חיל האויר שלנו, שירתו שלושה מפציצי B-17.שלושתם הגיעו ארצה במלחמת העצמאות והופעלו כמפציצים כבדים בחזיתות השונות ואף הפציצו את קהיר, רפיח ואל עריש. כן שימשו לסיור ימי ושוב כמפציצים במבצע סיני.
כשיצאו משירות בשנת 1957, הועברו לאחסנה במכון הבדק בלוד (כיום התעשיה האוירית). מטוס מס’ זנב 1601 (מס’ חא”א 44-83811) נמכר “על הנייר” ב-17 בפברואר 1958 לאיש עסקים ניו יורקי בשם ברנרד ב.אזרו. למטוס הוקצה במנהל התעופה הפדרלי סימן רישום אזרחי אולם עדיין היה רכוש חיל האויר.
באותה תקופה ניאותה ממשלת ישראל להעביר נשק לשליט קובה הרודן בטיסטה, שנלחם בחדירה הקומוניסטית לארצו. ולא בכדי, נשק זה היה התגמול הישראלי לאישורה של ממשלת קובה 7 שנים לפני כן לרשום בשטחה חברת תעופה שמטוסיה חילצו את יהודי תימן ועדן במבצע “מרבד הקסמים” תחת סימני רישום קובניים.(ראה את המאמר “זכרונות ממבצע מרבד הקסמים” באתר זה)
לצורך העברת הנשק “גוייס” מטוס 1601 שהוחזר לכושר טיסה במכון הבדק, לקראת טיסתו הראשונה הוכנס המטען לתוכו ונקשר, ושני הטייסים, גארדנר ולווט, טייסי מח”ל לשעבר, שהטיסו מטוסי קרב ותובלה בחיל האויר במלחמת העצמאות, המריאו לדרכם, טסו בנתיבים בינלאומיים שעברו מעל טריטוריות צרפתיות דאז, וההמשך ידוע. המבצע לא היה יוצא לדרך ללא ידיעת והסכמת ממשלת ארצות הברית.
לאחר שהצוות שוחרר, ולאחר פשרה שהושגה בין משרד החוץ הצרפתי לבין מושל אלג’יר,הורשה הבי-17 לעזוב ללא המטען. מטוס C-46 של אל על הטיס לשם מנוע חלופי, המנוע ב-B-17 הוחלף ושני המטוסים ואנשי הצוות חזרו ארצה ב-8 במרץ 1958.
סוף הסיפור ?-עדיין לא.
כמובן שמשלוחי נשק נוספים לא היו, והמטוס נגרר לאחסנה במכון הבדק. שלושת המטוסים פורקו לגרוטאות בבדק עד שנת 1961, אולם גופו של מטוס 1601 נרכש ע”י חברת ההפקות קולומביה פיקצ’רס מניו יורק, הועמס על אניה והועבר לבריטניה לשדה התעופה קרוידון שבלונדון באפריל שנת 1961, ושימש לצילומי פנים מטוס לסרט The War Lover בכיכוב סטיב מקווין ורוברט ווגנר, שיצא לאקרנים בארה”ב באוקטובר 1962. לאחר סיום הצילומים נמכר לסוחר גרוטאות במחוז מידלאסקס ושם פורק לגרוטאות.
מעניין שהרישום האמריקאי שניתן למטוס בוטל רק בפברואר 2017 במסגרת “ניקיון” תקופתי שעורכת רשות התעופה הפדרלית לרשימת המטוסים האזרחיים בארה”ב.
מקורות: B-17G Flying Fortress in Israeli Air Force service 1948-1957,Alex Yofe,white crow publications
George Kuntz
אתר “עיתונות יהודית היסטורית”
במסד הנתונים של FR24 הרישום האמריקאי הנ”ל עדיין קיים למטוס הזה
גורדון לוויט מספר את הסיפור הזה בסיפרו “גוי של שבת”.
הסיפור של לוויט מפורט הרבה יותר.
הספר “גוי של שבת” הוצע למכירה דרך ביטאון חיל האויר לפני 35 שנה (בקירוב), וההורים שלי קנו לי אותו.