שנת 1986 הייתי מפקד טייסת הפנטומים 201 והובלתי שלישייה לאימון קרב אויר נגד זוג ניצים מטייסת 117. עוד לפני הטיסה הרמתי טלפון למוביל הניצים, יהודה קם, מפקד הטייסת, להרגיע קצת את האוירה. התבדחנו כמקובל והבטחנו זה לזה לא להתחמם יתר על המידה. אובך כבד קיבל את פנינו לאחר המראה. הקרב עצמו תוכנן להתבצע מעל הים. “חרא של מזג אויר”, אמרתי לעצמי. הגענו למפגש בבלוק התחתון, במבנה של בודד קדמי וזוג אחורי. זו הייתה הטקטיקה האהובה עלי כנגד ניצים. תכננתי לבצע יירוט משיכה, שייאלץ את הניצים להתייחס אלי ולהפנות זנב לזוג האחורי שלנו.
כשסימון גוטמן, הנווט בתא האחורי, מאשר לי, אני מושך חזק למעלה ורואה נץ בודד בלבד… חסר לי אחד. אני מוותר על ההשלמה ומחפש את השני. מסתבר שהניצים ניצלו את הטווח הגדול שנפתח ביני לבין המבנה האחורי שלנו והתנפלו עלי. תוך שלושים שניות נכנסנו לחסרון מלא מאחד מהם.
אני פונה בחריפות שמאלה וממתין לאתראת הטווח של גוטמן לסיכול תותח.
“שבור תותח”, הוא צועק, ואני מבצע גלגול תוך כדי דחיפה פראית.
“הגדול בחסרון תותח לצאת מהקרב”, מודיע לי בַּקשר המשותף הנץ שביתרון שמאחורי.
“אתראה מאוחרת”, אני גוער בגוטמן כשאני רותח מזעם, גם על מספר 3 שלי שפתח טווח גדול מדי בינינו וגם על גוטמן הנווט שהתריע מאוחר.
זהו, אין ברירה, מיישרים כנפיים ויוצאים מהמשחק למשך דקה. אני מנסה לשמור בזווית העין קשר עין עם המטוסים שבקרב, ומתרחק. אני רוצה לחזור לקרב עם פוטנציאל רציני ולכן אני מרים את האף ומתרחק תוך כדי טיפוס ואיסוף מהירות.
“רגב, שים לב לגובה”, אומר לי לפתע גוטמן. מה הוא מבלבל את המוח, אני חושב לעצמי, הלא אנחנו נוסקים כבר חצי דקה באנרגיה אדירה.
בכל זאת אני מעיף מבט במד הגובה וחושכות עיני! מד הגובה מסתובב במהירות כלפי מטה ועכשיו אנחנו כבר ב-‘9,000! מבט מבוהל לעבר הבול מגלה לי שאני בצרה איומה, הכדור כמעט כולו שחור עם מעט כחול בחלקו התחתון המטוס מהיר ורועד ב-0.9 מאך.
קיבינימט!!!
אני צולל!!!
אני תלול!!!
אני הפוך!!!
קול בתוכי צועק: “תתהפך רגב!!! תגלגל ותמשוך!!!”
אני מגלגל את המטוס ומקווה שאני לא טועה. המהירות עצומה.
אני תופס את הסטיק בשתי ידיים ומושך בכל הכוח. מד ה-G נתקע בסוף הסקאלה. שנינו נאנקים ממאמץ והתרגשות. אנחנו נחלצים בגובה 1,500 רגל, רואים את הגלים והקצף בים.
כל האירוע לוקח 5 שניות. מעלינו ממשיך הקרב כרגיל, אף אחד לא יודע מה קרה חוץ משנינו.
“רוצה לחזור לקרב?” אני מנסה לשקם את מעמדי בהומור שחור.
“בוא נחזור הביתה”, אומר גוטמן בשקט.
“הצלת אותי”, אני אומר לו.
“הצלתי אותנו”, הוא משיב.
שילוב של תושיה ומקצועיות
הייתם דור טייסים מיוחד במינו .
ה-201 הייתה נערצת מאוד .
כראש אכ”א השארת חותם ברור .
זה לא קרב אוויר זוגות, אלא קרב 3 פאנטומים =קורנסים נגד 2 מטוסי אף 16= ניצים (לקורא ההדיוט שלא מכיר את שמות העבריים של מטוסי חיל האוויר).
תגובה זו נכתבה על ידי מספר טייסי קרב יחדיו, אחד מהם מילא תפקיד יו”ר ועדת חקירה בתאונת מטוס קרב.
כמה נמוך אפשר לרדת בניסיון לתחקר ארוע מלפני כמעט 40 שנה .הפעם ירדתם אפילו יותר נמוך מאיתנו. תופעת הורטיגו היא בלתי צפוייה וקשה מאד להערך אליה, מרגע זיהוי המצב, הארוע נמשך כ 6 שניות ושום טייס אחר בעולם לא היה נחלץ מהמצב טוב יותר מהצוות. למיטב זכרוני לא היתה כלל שאלה האם לחזור לקרב. הארוע תוחקר היטב, הופסקו הטיסות בטייסת וזו היתה שיחת היום והחיל, פורסם סרט מבקא ועוד ועוד, יתרה מזאת 25 שנים לאחר מכן יצא שוב סרט שהציג את הארוע. נראה לי שהתגובה כאן היא ניסיון עלוב לפגוע ברגב ועל כך צר לי
גם אתה וגם סימון תותחי על
האלוף גיל רגב שלום: אם אתה קורא את תגובתי אני מנסה ליצור איתך קשר. אני רוצה ללחוץ לך את יד ואם תתן לי 5 דקות מזמנך לדבר על קורס טיס לבן שלי בצל דבריך מהפרק האחרון של הסדרה האחת.
אשמח מאוד אם תוכל להיענות בחיוב. אני גר בהרצליה קרוב מאוד לשדה תודה מראש בהערכה
פרננדו בורטמן