חודש יוני 1993 זכור לכם אולי מכמה ארועים מרכזיים שהיו בעולם ובארץ –
העולם סער סביב פעולה מסוימת שעשתה לורנה בוביט לבעלה – מישהו זוכר ?…
ובארץ העיתונות דנה בהיעלמותה של חנית קיקוס ז”ל.
דנו גם במתיחות השנתית בצפון – וחודש אחרי זה נטלה טייסת 114 חלק במבצע “דין וחשבון”.
מלבד אלו, 23 ביוני 1993, יום ד’ בשבוע, היה יום חם ויבש בכל הארץ וגם בצפון. רוח דרומית ערה נשבה והטמפ’ במשך היום היו מעל 30 מעלות.
בצפון נפל דבר ביער קק”ל, בסמוך לישובים שפר ואמירים (במעלה הדרך מצומת 7 לצפת).מבודד חרסינה שהיה מותקן על עמוד מתח עליון התפוצץ, וכך החלה שריפת יער גדולה באזור המושבים שפר ואמירים (בקיצור לא הצתה ולא שום דבר אחר…). התוצאות היו שכ-500 דונם יער נטוע וכ-2,000 דונם של יער טבעי מפותח נשרפו. נפגעו גם בתים וחצרות לא מעטים, תושבים פונו מבתיהם, והאירוע הקשה דרש גיוס כוחות רבים, כיבוי אווירי וטיפול בעשרות מוקדי אש.
מערך היסעור היה אז בשיאה של פעילות רצופה שהחלה בשנת 1989 בשריפה בכרמל. 10 ערכות כיבוי “יערית” נרכשו עד אז (מה שמכונה בפי העם “דליי מים”) וכך מצאנו עצמנו מבצעים אחת לכמה שבועות פעילות שנעה בין 2-4 מסוקים לכיבוי שריפה כזאת או אחרת.
באותו יום הלחץ היה גדול – היה חשש אמיתי לפגיעה בנפש ושריפת הישובים ולכן היה לחץ אדיר להוציא עוד ועוד יסעורים. 2 הטייסות יחדיו הוציאו באותו יום 5 יסעורים לשטח שעבדו בשיטת ה”רכבת”, שאבו מיים בכנרת והטילו אותם על השריפה עד שהוכרעה.
לביא בטוח זוכר את הגיחה (למרות שמוכרות בעיות הזיכרון שלו…) כי זו הייתה ארמדה שהוא הוביל וברגע מסוים בלילה הופיע לו פתאום עוד מסוק בלת”מ מס’ 6 שביקש להצטרף…לביא ניסה לשלוח אותו הביתה , אבל היות ובמסוק היו אלדר והמב”ס (עוזי רוזן הידוע בכינויו “הגרזן”). שמענו את לביא מזהה את קולם בקשר אומר משהו כמו – “המפקד, היות וזה אתה, אתה מוזמן כמובן להצטרף…”.
כולכם מכירים איך הטייסת עובדת בתקופות כאלו –מתקשרים לאנשים ומכניסים לכוננות. אך טבעי שהראשונים להקרא הם השיכוניסטים ו/או המשרתים קרוב. וכך, אחרי שכבר יצאו 4 מטוסים מבח”א 8, נתבקשנו עקב הלחץ הגדול והעומס והעייפות אצל הצוותים שפעלו כל היום אחה”צ להזניק מטוס נוסף ו…לצאת כמה שיותר מהר, כי הפניקה בעיצומה…
באותו יום הייתי מנהל בטייסת והיה לא פשוט להרים עוד מטוס לאוויר. כולם כבר יצאו הבייתה, מטוס היה אבל צוות קצת התקשינו לשים כי צריך מוסמכים…בסוף מצאנו בבית את דני ופנקס, אבל גף טכני הצליח להעמיד רק מ”מ אחד את מאיר מלכה. גם ב- 118 לא מצאנו מ”מ ואז הלכנו לפתרון יצירתי – צ”א בתור מ”מ 2 שאותו התנדבתי לעשות…
כשחיפשתי חומר על הגיחה והשריפה מצאתי כתבה בבטאון ח”א מאוגוסט 1993. בכתבה ראיינו אז את דני, סגן ק’ (כנראה גיא קאופמן) ומ”מ סגן ב’ (רפי ברדה, נבדק ואומת איתו).
כמה ציטוטים מהכתבה –
“סרן ד’ (דני) צבר נסיון רב בטיסות הכיבוי עד שזכה לכינוי המתבקש רב טפסר דני…”
ודני מספר בכתבה –
וכאן אחרי הרבה הקדמות סוף סוף הגענו לעיקר…לפינת ההשמצות …לקטע לו חיכיתם וציפתם…כי פה בגיחה הזו בעצם העמדנו את דני למבחן המבחנים שחווה עד אותו יום , שאפילו מבחן קברניטאות או טיסה בשטח אויב לא דומה לו…איך הוא משתלט על צוות כזה עם ערן מאיר והח”מ שבו לכל אחד מאיתנו יש הרבה הרבה מה להגיד בכל רגע נתון בגיחה…ארבע ולפעמים יותר דעות על כל תזוזה בסטיק…
פנקס (אם הוא זוכר ולא נמצא בשלב מתקדם של אובדן זכרון) יכול להעיד שחיים קלים לא עשינו לדני בשום שלב…הגיחה גם כך הייתה מורכבת וקשה, ולפחות 2 מאיתנו לא היו בתפקידיהם המקוריים…
אבל כמו שאתם מכירים ויודעים דני שרד, עמד בלחץ ותפקד היטב ולא הצלחנו להוציא אותו מהכלים. הפ”מ בוצע למופת ואפילו קיבלתי פרס מדני – לבצע תד”ח (תדלוק חם) למסוק במחניים…ולזכותו יאמר שלא סגר עם אף אחד חשבון למרות שהייתה לו בזדמנות בכתבה…
אצל דני גיחה זו נחרתה היטב כי גם בחלוף השנים כל כמה חודשים כשהיינו נפגשים כמעט תמיד היה נזכר ואומר לי “זוכר את ההזנקה ההיא לשריפה באמירים..” והיינו מתווכחים או צוחקים.
