כיול עזרי ניווט בישראל במטוס דקוטה

יעודו של מטוס הכיול הוא לאפשר ביצוע בדיקות תקופתיות או מיוחדות של עזרי ניווט, לבחינת עמידתם בתקנים השונים.

איך מתנהלות טיסות הכיול:

טיסות הכיול מתבצעות תמיד על פי פרוטוקולים מחמירים. במשך הטיסה מתקיימים תאומים טכניים בין הקברניט לטכנאי, בפרט בשלב הכניסה לבדיקה ועד ליציאה ממנה.

במהלך בדיקות הכיול הטכנאי מבצע מדידות, הקלטות וחישובים לצורך קביעה ראשונית אם עזר הניווט עונה או חורג מדרישות התקן.

בדרך כלל, אחרי בדיקה ראשונה, נדרש ביצוע fine tuning בעזר הניווט, תהליך שמתבצע בבירורים בין הקברניט, הטכנאי במטוס והצוות הטכני הקרקעי, עד הגעה להחלטה, ממשיכים בבדיקה או דחייה למועד חדש. קביעה למועד חדש חייבה את השבתת עזר הניווט.

כל הנתונים שהוקלטו על ידי הטכנאי במהלך כל הבדיקות והכיולים,  תורגמו וסוכמו למסמך סופי מפורט  והסטטוס המבצעי של עזר הניווט הנבדק,  אישור שימוש מלא, הגבלות, תנאים וכו’..

תולדות טיסות הכיול בישראל:

בתחילת שנות השישים של המאה שעברה  החלו להתקין בארץ עזרי ניווט מתקדמים, שהאישור לשימוש בהם חייב קיום בדיקות וכיולים תקופתיים עם מטוס וצוות יעודי. בסמוך למועד התקנת עזרי הניווט החדשים, הוחלט באגף התעופה האזרחית של משרד התחבורה על רכישת מטוס שיענה לצורך לביצוע בדיקות התקופתיות לכל עזרי הניווט שבאחריותם. באותם ימים מטוס הדקוטה היה הנפוץ בתחום מטוסי הכיול, ומטוס כזה הועבר ארצה כמתנת ממשלת ארה”ב.

הדקוטה שלנו הותאמה טכנית  בתעשיה האוירית למשימות הכיול , בין היתר ע”י התקנת עמדת עבודה לטכנאי הכיולים. המטוס סומן בסימן הרישום  4X-DCA . משמעות אותיות סימן הרישום שנבחרו היא   Department Civil Aviation (רשות התעופה האזרחית)

במקביל להכנת המטוס, נבחר צוות המטוס שכלל שלושה, הקברניט נתן נבות, טייס דקוטה ותיק שהיה מפקד טייסת 103 בין השנים 1955-1956, וכן ארי אלוף.טייסת משנה היתה רינה לוינסון ואני הטכנאי . יש לציין שרינה טסה במטוס היות והנהלים חייבו את הטסתו ע”י צוות בן 2 טייסים.

נתן נבות ואני למדנו והוסמכנו בביה”ס של ה FAA (רשות התעופה האזרחית הפדרלית) בארה”ב.

מטוס הדקוטה  עם הצוות הישראלי הראשון, החל לעבוד בסוף 1963  וטיסותיו נמשכו עד שנת 1972, מועד בו טיסות הכיול הועברו למטוס איילנדר של חב’ כנף, ובו הייתי הטכנאי במשך כשנתיים.