זה התחיל בציורים שנולדו בערבי חורף הקרים של שנת 1965, על שולחן “פיקניקים” מגושם מעץ, שעמד במרכז החדר שלנו, אי שם במגורי החניכים של אז. הגג דלף, הקור נשף בין הקירות, והמבנה הישן – שריד דומם מתקופת הבריטים, שימש כמגורי חניכים בשלב ה”מכין”.
בלילות ובהפסקות מאימונים, הפך אותו חלל פשוט לסטודיו. שם נולדו תחילה יצירות של אוירונים, מכל הסוגים של העידן – אמצע שנות הששים.
בתוך האווירה הזו, בין שגרת האימונים והמשמעת, פרחה לה הרוח היצירתית בחדר. שניים מחניכי קורס מכין 53, לצד חניכים מוכשרים נוספים – גילו את יופיו של הקו וכתמי הצבע.
אירי בן זאב ומיקי עמית, שניהם רס”ן אנשי צ”א במילואים.
