רבים שואלים, "איפה היה חיל האוויר"?
שאלו את השאלה הזאת במלחמת יום הכיפורים ובמיוחד שואלים היום, "איפה היה חיל האוויר בשביעי באוקטובר?"
התשובה היא פשוטה, "חיל האוויר הוא מעין מטוס משוכלל מאוד, שצריך לדעת לטוס בו ומי שאינו יודע, מרסק את המטוס על יושביו."
למרות, שבמלחמת יוה"כ היה לשר הביטחון ולרמטכ"ל ניסיון רב בהפעלת גופים צבאיים ואזרחיים, שניהם לא השכילו להפעיל כראוי את חיל האוויר הישראלי ולהפיק ממנו את מלוא עוצמתו.
חיל האוויר פעל היטב במלחמת ששת הימים, במלחמת לבנון הראשונה ולאחרונה בעזה בלבנון ובאירן – בעיקר כיוון, שמלחמות אלה נפתחו במבצע ישראלי קצר ומכריע.
ח"א לא הופעל נכונה במלחמת יוה"כ, ובבוקר השביעי באוקטובר ע"י מי שהיו אמורים להיות מומחים להפעלתו – ראש הממשלה, שר הביטחון, הרמטכ"ל ומפקד חיל האוויר .
כאמור בהודאתו של מפקד חיל האוויר, בבוקר השביעי באוקטובר חיל האוויר הישראלי נכשל בהגנה על ישראל, ואת הפרטים והסיבות לכישלון זה אני משאיר לוועדת החקירה, שאני מקווה שתקום בהקדם.
להלן סיפור קצר, העונה באופן חלקי בלבד לשאלה "איפה היה חיל האוויר במלחמת יוה"כ?"
גבורה ואמת מאוחרת או,
… קנטרה מעניינת את זקנתי …
מדברי הרמטכ"ל למפקד ח"א ואנשיו בשמונה-עשר באוקטובר שבעים-ושלוש על כך, שהם אינם מבצעים את הנחיותיו , ושחיל האוויר תוקף "איפה שבא לו".
(מתוך הספר מלחמה משלו של ההיסטוריון אורי בר-יוסף)
הייתי ראיתי שמעתי
באוקטובר שבעים-ושלוש הייתי מצעירי הטייסים המבצעיים ב'טייסת העמק', אבל מנוסה מספיק, כדי להיות קצין-ניווט ואחד מהממונים על ההכנה של מפות הניווט בטייסת.
המלאכה לא היתה מסובכת או קשה. היו איתי נווט ותיק ממבצע סיני ומששת- הימים וכעשרה טייסים צעירים גם ממני, שסיימו לא מכבר קורס הטיס, ויחד שירטטנו את מפות הניווט לפי הנחיותיו של מנהל המבצעים בטייסת.
בצהרי השישה באוקטובר ראיתי את מוביל הכוננות שלנו מוזנק לגיחת תקיפה ברמת הגולן, שממנה לא חזר. למחרת נהרג מול עיניי המוביל שלי בתקיפה של הכוחות המצריים ממזרח לתעלה, ויומיים אחריו נהרג מפקד הכנף.
במהלך המלחמה יצאתי מדי יום לשתי תקיפות בחזית הסורית או המצרית ורשמתי בה 'לזכותי' יותר משלושים גיחות.
'שיגרת מלחמה'
רוב הגיחות של הטייסת היו בנוכחות טילי הנ"מ של האויב והדרך להתחמק מהם היתה לטוס נמוך, לתקוף מהר, ולחזור ל'שיטחנו' בגובה נמוך. כך פחתה יעילותם של טילי הנ"מ, אבל איתה פחתה גם יעילות התקיפות שלנו, גבר הסיכון להיפגע מאישם של תותחי הנ"מ וטילי הכתף, ומטוסינו נפגעו מדי יום .
אחרי מספר ימי לחימה הבנו, שאנחנו מתקשים מאוד לסייע לירוקים 1במלחמתם בעת שסוללות הטילים של האויב מזנבות בנו. הבנו, שהתקיפות הנמוכות שלנו אינן יעילות מספיק, ושאם לא נשמיד את טילי הנ"מ הגדולים של האויב, נמשיך להיפגע וליפול בלי להכריע אותו.
חיל האוויר הישראלי יצא אומנם ביום השני למלחמה לשתי תקיפות טילים, אבל שתיהן נכשלו: הראשונה במצריים הופסקה כבר בתחילתה, כדי להפנות את מטוסי ח"א לתקיפת הטילים השניה, והשניה בסוריה נכשלה בגלל חיפזון והיעדר מודיעין עדכני על מיקומם של הטילים.
אחרי יום זה, שזכה לכינוי ' יום ראשון השחור', אחרי שהופלו בו עשרים ושלושה מטוסי ח"א, ח"א חדל לתקוף טילי נ"מ. השאלה "מתי כבר נצא לתקוף את הטילים?" המשיכה ' לרחף' בינינו בטייסת, אבל הימים חלפו ותקיפה כזאת בוששה לבוא .
שיקולים מבצעיים
בבוקר השמונה-עשר באוקטובר, קיבלנו סוף-סוף קציני הניווט ממנהל הלחימה בטייסת את פרטי הניווט לתקיפה של מערך הטק"א2 המצרי. להפתעתי ראיתי, ששיטת התקיפה המתוכננת אינה חתף 3 אלא חתף מושהה.4
ההבדלים בין שתי השיטות היו סיכויי ההשמדה של המטרה ומשך החשיפה של התוקפים –משך הזמן מהרגע, שהמטוס עוזב את הגנת הגובה הנמוך ונוסק, כדי לגלות את המטרה
ולתקוף אותה ועד לרגע, שהוא חוזר לגובה נמוך אחרי התקיפה. מצד אחד, הסיכויים לגלות את המטרה ולהשמיד אותה גבוהים בהרבה בחתף מושהה לעומת חתף רגיל – בזכות הזמן הארוך יותר, שניתן לטייס לביצוע המשימה בחתף המושהה.
מצד שני, משך החשיפה של מטוס העיט 'שלנו' ( סקייהוק A-4H), העמוס בפצצות עם מנוע חלש וחסר מבער אחורי מול טילי האויב ותותחי הנ"מ, היה חמש דקות בחתף-מושהה לעומת חמישים שניות בחתף רגיל .5
בעיט גם לא היו מערכות6 לגילוי ושיבוש נעילות מכ"ם וטילי נ"מ ולכן היה ברור לכולנו, שתקיפה באמ"ט7 חייבת להתבצע בחתף רגיל, ושתקיפה בחתף מושהה תהפוך את טייסי העיט ל'ברווזים במטווח'.
"פקודה מבצעים "
הלכתי למפקד הטייסת ואמרתי, שהמשימה מסוכנת מדי, שאופן הביצוע מנוגד לתו"ל וביקשתי, שיתקשר למפקדת ח"א ויבקש לבצע חתף רגיל. המפקד הסתכל עליי בחמלה ואמר, " שי, כבר ביקשתי ואמרו לי, שזאת פקודה". "אז מה עושים?" שאלתי והוא ענה, " פקודה מבצעים, אבל אני שולח 'נבחרת ".
והוא אייש את שני סגניו בראש הנבחרת הזאת, הוסיף אליהם את הבכירים והמנוסים שבטייסי הטייסת, שלצערי ואולי למזלי לא הייתי ביניהם, והוא עצמו יצא בפקודת מפקד הכנף לנחם את הוריו על נפילת אחיו במלחמה. בתקיפת הטק"א הזאת השתתפו ארבע טייסות של ח"א וכל אחת מהן שלחה אליה שנים עשר מטוסים.
משנים-עשר המטוסים שלנו רק תשעה חזרו מהתקיפה לנחיתה בכנף.
הלם
ההלם בטייסת היה ניכר באלה שחזרו מהתקיפה ובאלה, שבאו לשמוע אותם בתחקיר. עד לאותו יום 'התרגלנו' לנפילה של מטוס ביום ולמותו של טייס כל יומיים והינה, איבדנו שלושה מטוסים וטייס במטס אחד. אפילו שר מהממשלה, שבא לטייסת לפגוש את הלוחמים ולעודד את רוחם, ישב המום בקצה החדר ובסוף התחקיר קם כהלום קרב ועזב את החדר ללא מילה.
ניצחון
אבל כבר למחרת השתנתה המערכה האווירית מול המצרים. יצאנו לתקיפות בגובה, תקפנו מגבוה, פגענו במטרות וחזרנו 'הביתה' בגובה כמעט ללא איומי נ"מ. איום הטילים המצרי הוסר והעליונות האווירית, שכה יחלנו לה, הושגה בחזית המצרית.
חיל האוויר השמיד בקנטרה "שימחת זקנתו" של הרמטכ"ל את מערך הטילים של הארמיה המצרית הצפונית, כוחות הקרקע הישראלים ממערב לתעלת סואץ השמידו בדרכם דרומה את מערך הטילים של הארמיה הדרומית, ואנחנו יכולנו סוף-סוף להשתתף ביעילות בקרב היבשה בחזית המצרית.
כך בתקיפה מוצלחת אחת התהפכו היוצרות והפכנו מ'ברווזים' לציידים. והכי חשוב: ניצחנו את המצרים!
דברים שראו משם
במשך שנים רבות הייתי בטוח, שמתכנן התקיפה הזאת לא הכיר את יכולתו המוגבלת של מטוס העיט ושטעה, כששלח את הטייסים שלנו במטוסיהם למשימה מסוכנת מדי עם סיכויי הישרדות נמוכים מדי.
הייתי בטוח, עד שקראתי את הספר בשם שמיים של הסופר אבירם ברקאי והבנתי. רמ"ח מבצעים8, שתיכנן את התקיפה הזאת והיה אחראי לביצועה ושאין לי ספק, שהונחה ע"י
מפקד ח"א, חשש מאוד שמישהו יפגע בביצועה. הוא הודיע לאנשיו, שהתוכנית הזאת היא פקודה, יצא מחדרו במרכז השליטה של ח"א, ונעלם לשעות ארוכות.
הבנתי, שהמתכנן הכיר את העיט ואת יכולתו המוגבלת להגיע לנתוני התקיפה בחתף מושהה, אבל הוא גם הכיר את סיכויי הפגיעה של שני החתפים ואת החשיבות של התקיפה הזאת.
לכן החלטתו של המתכנן לבחור בחתף מושהה היתה נכונה וכזו היתה גם החלטתו של מפקד החיל להפנות, אולי בלי רשות (לגנוב – לדעתם של שר הביטחון והרמטכ"ל) את המטוסים מהמאמץ העיקרי של צה"ל באיסמעיליה אל השמדת הטילים של הארמיה הצפונית. החלטה זו חרצה את גורל המערכה כולה מול המצרים.
דברים שלא ראו משם
חבל, שקברניטי המדינה וצה"ל לא השכילו להבין את מידת ההצלחה של התקיפה הזאת ולא ישמו אותה מול הסורים. כך נאלצה מדינת ישראל ' לדשדש' עוד כשמונה חודשים במלחמת התשה מול סוריה ולאבד לוחמים רבים נוספים.
כל הלוחמים, שהשתתפו בתקיפה זו הם גיבורים ובמיוחד אלה, ש טסו במטוסי העיט.
מיכה שי, 'ימים נוראים' תשפ"ו
הערות:
1.ירוקים – כוחות הקרקע הישראלים
2.טק"א – טילי קרקע-אוויר
3. חתף – תקיפה מגובה ששת אלפים רגל מעל למטרה
4. חתף מושהה – תקיפה מגובה שנים-עשר אלף רגל מעל למטרה
5. בדצמבר 73' , אחרי הפסקת האש עם המצרים, עברתי לטוס בפנטום וגילית לשמחתי, שההבדל בזמן החשיפה בין חתף רגיל לחתף מושהה במטוס זה הוא זעום: 50 שניות לעומת דקה ורבע
6. אחרי המלחמה הותקן בעיט מנוע חזק יותר עם דחף גדול ב 20% מקודמו וגם אז היו ביצועי ההאצה והמהירות שלו נחותים בהרבה מאלה של מטוסי הירוט – הפנטום המיראז' והכפיר ובוודאי מאלה של מטוסי הקרב החדישים, שבאו אחריהם ובמקומם. אחרי המלחמה הותקן בעיט צינור פליטה ארוך יותר, כדי להרחיק את טילי הכתף מהגאי המטוס והותקנו בו מערכות להגנה מטילי נ"מ.
7. אמ"ט – איזור מוגן טילים
8. רמ"ח – ראש מחלקה במטה חיל האוויר
כתבת יפה מדויק ומאד אותנטי מיכש
תודה
חזק ואמץ 🙏👌👍