התקופה – שלהי שנת 1977, קורס לוחמת אוויר בטייסת 144 בסיס עציון, כאשר לראשונה חיל אוויר מאשר לשלב בקורס גם אימון טיסות בפועל של קרבות אוויר, כל חניך במטוס בו טס – נשרים, פנטומים, וסקייהוקים. מפקד הקורס למיטב זיכרוני – סמ"ט א' ישראל קריגר (ז"ל) מטייסת 107 לימים תא"ל.
האווירה לוהטת האדרנלין בשמים, התדריכים מקצועיים, מעמיקים, החבר'ה מדהימים. בתחילה מבצעים קרבות אוויר בודדים ובהמשך מגיעים לשלב קרבות אוויר זוגות.
ולסיפור האירוע :
קרב אוויר זוגות גובה מזערי 5 מעפ"ש, בסיני, אני במטוס נשר ומס' 2 שלי הטיס אוריאל בינה ז"ל במטוס עיט נגד שני קורנסים משופרים בכנפונים קדמיים, כאשר ברור לכל בר דעת שמדובר בקרב שהולך להיות קשה ביותר ושתוצאותיו ידועות לכאורה מראש.
בשלב המפגש שמבוצע ע"י יחידת הבקרה הדרומית , אני נאלץ להגיע במהירות תת קולית בשל מגבלות המהירות של מטוס העיט, ועל כן ומראש מתכנן בחליפה לבצע תמרון שעיקרו בשלב ראשון גרימת אובדן קשר עין ליריבים, לפעול מהר ובזריזות האפשרית לשם השגת התוצאות הרצויות .
המהלך בגדול מצליח. טייסי הקורנסים מאבדים קשר עין, אולם תוך כדי התמרון העיט מתקשה מאוד לעקוב. המהירות הגבוהה יחסית מקשה על העיט את התמרון ובפועל הוא מאבד קשר עין ונפלט לגמרי מהקרב ועד סופו.
אני מצליח לתמרן ולהיכנס לטווח תותחים על הפנטום הראשון ולהפילו, על אף שהספיק לקבל התרעה מבן זוגו.
במקביל, בן הזוג שלו רוכש עלי יתרון משמעותי המחייב ביצוע תמרון התחמקות ( "תן לו לחלוף" ) שבסיומו אני ביתרון תותחים עליו … אבל בלי מהירות. או לחילופין מהירות אפס, גובה 12 אלף רגל מעל פני השטח.
רגע ארוך של שקט..
חרטום הנשר נופל 90 מעלות למטה ללא שליטה.. לרגע משתהה.. ואז מתרומם חזרה אל האופק ( סוג של פיץ' אפ ) שוב ללא שליטה, אפס מהירות ומתחיל להסתחרר סביב עצמו בגובה 11 אלף רגל.
אני מדווח הפסק קרב, סוגר מנוע על מנת לא לקבל הזדקרות מדחס, ומפעיל הגאים (מאזנות לכיוון הסיבוב) לפי הוראות נוהלי החירום ליציאה מסחרור.
המטוס מבצע 3 סיבובים מהירים ( כ- 5-6 שניות לסיבוב ), כל סיבוב מאבד כ- 2,000 רגל ובגובה 5 (5,000 רגל) מעפ"ש (סוף סוף) המטוס מגיב בגילגול מהיר תוך הורדת אף תלולה. אני פותח מנוע חזרה אוסף מהירות ויוצא בגובה השיחים במהירות 250 קשר. במהלך הסחרור עוד בטרם היציאה, מתקיימת בי ההחלטה לנטוש בגובה 4 בידית תחתונה (ובכך לתת צ'אנס למטוס לבצע את 3 הסיבובים ולצאת כפי שרשום בנוהל פעולות בחירום).
בקשר צועקים לי לנטוש כבר מגובה 8. אני כמובן שומע, מאשר את קבלת הדיווח אבל כנראה מתוך לחץ לוחץ בטעות גם על כפתור הצילום כך ששלב היציאה הנמוכה מתועד… לרבות גידולי השדה והשיחים שעל הדיונות בסיני.
לסיום – חוזרים לנחיתה בשלום.. מרימים כוסית וויסקי בלשכת המפקד .. ונוסעים לכלא 6..
נ.ב. אני זוכה לביקור מיוחד של קצין משטרה צבאית ראשי שלא מבין.. מדוע יושב אצלו טיס במעצר על כך שהציל מטוס מהתרסקות…
סיפר לנו מיכה, טייס הקורנס השני:
הייתי ב'קרב הזה' בקורנס (ובתחקיר) ואם תמצאו 'פערים' אלה ואחרים בין הסיפור שלי לשל אורי, הרי זה סימן שחלפו מאז כמה שנים ושנינו כבר איננו נערים.
*הערה*
מהקרב הזה ראיתי מעט מאוד.
תמיד הייתי רחק-רואי והתקשיתי (מאוד) לגלות קשר עין עם מטוסים קטנים על רקע השמים.
*'הקרב'*
הנשר והעיט חולפים מעלינו בלי שנראה – מילא אני, אבל גם שלושת בני המבנה האחרים…
מה עושים? טסים במבנה להגנה ומחפשים.
כשאנחנו מגלים את הנשר זה כבר קצת מאוחר בשביל המוביל, שמנסה להעיף אותו.
שניהם מתפתלים ומקטינים מהירות (הנשר מתמרן הרבה יותר טוב במהירויות נמוכות), ואני נכנס במהירות סגירה מטורפת (250 קשר מהירות סגירה לפחות) על הנשר, ש'שובר' כדי 'לשפוך' אותי.
הזווית חדה מדי לצילום 'טיל' או 'תותחים' ואני מושך למעלה – 5,000 רגל (לפחות) מעליו וסומך על הנווט שישמור קשר עין.
הנווט אומר, שהוא מרים את האף אחרינו ואני אומר, שזה לא יכול להיות… אני מגלגל למעלה, מוריד אף, ורואה אותו מסתחרר אל האדמה.
הגובה מתחיל להיות נמוך וברדיו מתחילות להישמע צעקות "נשר קפוץ! אחד קפוץ!"
קולו של טייס הנשר אינו נשמע, וגם אני מצרף את קולי לקריאות, אבל אין קול ואין ומצנח.
לקראת הקרקע אני רואה, שהנשר יוצא מהסיחרור, אבל אני לא בטוח שיש לו מספיק גובה להיחלץ מהצלילה.
אני מלווה אותו בחרדה, רואה אותו מתלכד עם הצל שלו, בטוח שזה סופו, ולשמחתי רואה אותו יוצא משם ללא גרגר אבק…
*תחקיר*
חוזרים לנחיתה ולתחקיר.
בטייסת מתבצע נוהל "קום ספר" די מביך, אבל הבחור מספר בעיניים נוצצות מהתרגשות – כנראה בגלל שהציל את המטוס ויצא בחיים:
"הרמתי אף בלי מספיק מהירות וכשגיליתי מהירות נמוכה מאוד, דחפתי את הסטיק להחזיר את האף לאופק ולחזור לטיסה נשלטת.
היה קצת ג'י שלילי, הבול נתקע באחד הצדדים, הכנסתי רגל לתאום, והמטוס נכנס לסיחרור…"
מפקד הקורס עולה ומסביר, שהצינורית של 'מד הנטייה' היא סוג של פלס, והיא קעורה, כדי לייצב את הבול. לכן המכשיר הזה טוב רק לג'י חיובי. בג'י שלילי הבול "יסע" לאחד הצדדים ויתקע בקצה – גם אם 'הטיסה' מתואמת. למעשה, הכנסת הרגל "לתאום" בג'י שלילי ובמהירות נמוכה- היא שהכניסה את המטוס לסיחרור…
*סיכום*
את התחקיר מסכם מפקד הכנף:
"כבר שפטתי את הטייס לשבוע מחבוש – לא בגלל שהוא נכנס לסיחרור, אלא בגלל שלא נטש את המטוס!"…
*לקחים*
סידרת האימון הופסקה מיד וחזרנו הביתה. לא הייתי מעורב בלקחי הבטיחות, שהופקו מהסידרה הזאת, אבל אני יודע, שזמן רב אחרי כן לא התקיימו סדרות כאלה.