לפני שנים רבות, כשעוד זרעו בענני הארץ את יודיד הכסף, הייתי רשום בצוות ה'מזריעים', שעשו את המלאכה בססנה C-337 סקאיימסטר שכונה "פוש פול" ע"ש תצורת 2 המנועים שלו: אחד בחרטום והשני בזנב.
במהלך הכשרת הצוותים הובהר לנו, שישראל התחייבה לזרוע רק בצפון הארץ, כדי לא לגזול גשמים מירדן…
למרות שה'זריעה' היתה רק בצפון ומנחת מגידו התאים מאוד לשמש שדה בית (בתמיכה של VOR ו- ILS מרמת דוד) וגם יכול היה להוזיל מאוד את עלות ההפעלה, הנתק בין חיל האוויר לתעופה האזרחית היה בלתי ניתן לגישור, והמטוסים חנו בנתב"ג.
התוכנית הכלכלית של המפעיל הייתה פשוטה:
להטיס את המטוסים ע"י כ"א זול של טייסים-ות צעירים-ות, שחיפשו 'בית' לצבור בו שעות טיסה וניסיון- ואני הייתי אחד מהם.
למרות שהמפעיל הקפיד לאייש תמיד שני טייסים-ות במטוס (C-337 נבנה כמטוס ליחיד), הטיסות עצמן היו טיסות מכשירים קשות ומטלטלות בתוך העננים, ולעיתים תכופות בלילה. פלוטו' כיוון את המטוס אל מחוץ לפעילות הקיצונית של העננים, אבל לא תמיד הוא ראה הכל במכ"ם…
אני גר רחוק מנתב"ג ולצערי אז (והיום לשמחתי), מעולם לא קראו לי, גם בימים של פעילות מז"א ממושכת. אני זוכר מהתקופה הזאת שני אירועי בטיחות משמעותיים, שנחקרו ופורסמו ודאי בפרסומי הבטיחות של החוקר הראשי. לדעתי המשותף לשניהם היה חיפזון וחוסר ניסיון.
בראשון
הצוות יצא בחיפזון למטוס, כנראה שכח להניע את המנוע האחורי, ולא הצליח להשלים את ההמראה…
המטוס עלה אומנם לאוויר, אבל התרסק זמן קצר לאחר מכן ואחד הטייסים נפצע קשה.
על התאונה ראה במאמר: תאונת ססנה 4X-CBU באתר
בשני
התחיל גם הוא בחיפזון, כשאנשי הצוות לא בדקו דלק.
הם סמכו על הבטחה שגויה של מנהל בחברה, שהמכלים מלאים. עברו שנים רבות מאז וכבר איני זוכר בדיוק את מערכות המטוס. לכן אין לי הסבר, למה שני המנועים כבו באוויר בסמיכות זמנים קצרה כל כך מחוסר דלק. אולי, כדי להאריך את הטיסה, הם הפעילו קרוס-פיד…
בכל מקרה, הטייסים נאלצו לגלוש בנ"א למגידו ואפילו הגיעו לעם הרוח עם פוטנציאל 'אפשרי', אבל בגלל שיפוט שגוי ו- CRM לקוי (1+1<1) הם נחתו בסוף המסלול ברוח גב 15K, התהפכו, ונחלצו מהמטוס בשלום.
על התאונה ראה במאמר: תאונת ססנה 4X-CBV באתר
אחרי מספר שנים של זריעת יודיד בססנה, התפלת המים הישראלית הפכה כדאית יותר מ'קציר הגשם' והפרויקט הסתיים.