תודתנו למחבר על אישורו לפירסום המאמר ב”מרקיע שחקים”
כבר בקורס טייס, בטיסות הלילה בנגב ובערבה, התנסיתי בתחושת טיסה בהטייה של עד 60 מעלות כשהמטוס טס ישר לגמרי.בהמשך, בטיסות מעל לים או בלילה, נתקלתי במקרים רבים בהם הייתי צריך להסתכל על המצפן (HSI) על מנת לפנות לכיוון הנכון ובדרך הקצרה.
עד לאירוע זה שמעתי מאחרים על מצבי וורטיגו קשים, ועל טייסים שכנראה היו בוורטיגו בלילה וגם ביום, ולא הצליחו לצאת מהמצב. (מעניין שאף אחד מהם לא החליט על נטישה).
טיסות לילה בפריסה לשדה ליד אילת שנמצא היום ברשות המצרים. התרגיל, מבלי לחשוף סודות, הוא לחימה בקרב אויר לילי כנגד מספר יריבים בתיאום עם בן זוג. המטוס- F-15 חד מושבי. הטיסה מתרחשת בגובה שבין 6,000 ל-25,000 רגל. הלילה במערב סיני חשוך למדי והטיסה היא טיסת מכשירים כמעט מלאה, תוך כדי הצצות לשמים לחפש אורות של מבערים אחוריים (למי שרוצה/צריך להאיץ במהירות), ושימוש אינטנסיבי במכ”מ המטוס לחיפוש ונעילה על מטרות לצורך הפלה.
בשלב מסויים אני מצליח ליירט את אחד מהמטוסים המתמרן בגובה 9,000 רגל לערך, ב-4g ובמעגל עם בן זוגי. בתמרון חריף אני נכנס אחריו לטווח 2 מייל בהפרש גובה של 4,000 רגל מתחתיו. כאן אני מבחין שאני נחות במהירות, ואני לא מצליח לסגור עליו. פתחתי מבער (וזה רע כי רואים אותך) והתחלתי להאיץ מ-280 קשר (בערך 30 קשר לשניה). לאחר כמה שניות חשתי שמשהו מוזר מתרחש. המטוס מרים את האף בחריפות לכיוון האנך כלפי מעלה. החזרתי את המבט מהתצוגה העילית (שיש עליה סימני אופק ודי הרבה אינפורמציה אחרת) למכשירים (מכשיר ה”בול” המראה את המצב במרחב כולל כיוון טיסה) וראיתי שהמטוס בנסיקה קלה בלבד, ובמהירות 480 קשר. סגרתי את המבערים, הוצאתי שוב את הראש החוצה לנסות ולראות בתצוגה העילית את ה”יריב”, תוך הבנה שאני מרגיש שמצב הטיסה לא הגיוני ועוד שניה זה יסתדר…
שום דבר לא הסתדר. נעילת המכ”מ אבדה, תחושת ההתמצאות אמרה לי שעברתי את האנך ושאני טס הפוך. איבדתי את תחושת הכיוון ואת איפה הלמעלה או הלמטה. המכשירים מראים 0.9 מאך,500 קשר, וגובה של 4,000 רגל בצלילה של 30 מעלות (בערך 10-12 שניות הגעה לאדמה, למי שיחשב).
די לחוץ מהנתונים האלה, אני פועל בהחלטיות. בהתחשב שידעתי את כל מה שסיפרתי לכם קודם, עברתי למוד של טיסת מכשירים מלאה, תוך הודעה לכולם שאני בוורטיגו. לא היתה בעיה מיוחדת לעצור את ההנמכה ולהתחיל טיפוס בטיסת מכשירים קפדנית. הכחול למעלה והשחור למטה:על ה”בול” מסדרים את התמונה, אך התחושה האמיתית וההפוכה שהלמעלה זה לרדת והצדדים הפוכים, היא קיצונית וקשה למדי.
השלב הבא הוא לתהות איך זה קרה, ועוד יותר מתי ואיך זה יעבור, כי ככה אני לא אצליח לנחות. התייצבתי בגובה 10,000 רגל בטיסה אופקית וישרה. הגוף והעיניים שמציצים החוצה משדרים- אתה הפוך, הכוכבים למעלה הם הלמטה והשחור מתחתיך הוא הלמעלה. קשה לתאר לקורא את התחושות האלה שהכל הפוך…
השלב הבא היה לפנות מזרחה לכיוון איזור מפרץ אילת על מנת להתקרב לאיזור אילת ועקבה וגם לבסיס על מנת להתארגן לנחיתה. הזמן עצר מלכת, מאבק בהטסת המכשירים לעבר כיוון 090, חשש להוריד את העיניים מהבול, אצבעות יד שמאל מגששות למפסקי הצמדת שמירת גובה בטייס האוטומטי. שמירת גובה פועלת. אני מציץ “למעלה” ורואה את אורות אילת רחוק עדיין ונרגע קצת. עד עכשיו עברה פחות מדקה מרגע איבוד ההתמצאות!
עכשיו אני כבר סקרן לראות איך מצב מוזר כזה יכול להסתדר כשברור לי שאני רואה ומרגיש את מצב הטיסה בשונה לחלוטין מהמציאות של המטוס והפיסיקה. לאחר כ-2 דקות של טיסה “הפוכה” לכיוון האורות בטווח יחסית קרוב של כ-10 מייל קרה ה”נס”. ממש מול עיני הסתובבה התמונה החיצונית ואילת חזרה למקום-למטה.
נגמר הסיפור.אם זה לא היה קורה לי, הייתי מתקשה להאמין שזה אפשרי. התופעה נראית לא מציאותית ולא טבעית. הנחיתה כבר היתה רגילה.מאז בטיסות לילה טסתי עדין ומבוקר יותר…מבחינתי, גם לי זה יכול לקרות!
