סיפורו של המוסטנג של יצחקי-חלק ב’

מסתבר שהמאמר שכתבתי “סיפורו של המוסטנג של יצחקי ועוד מוסטנג” מכה גלים בעולם. מישהו הביא אותו לידיעתו של העיתונאי השוודי טומי ביורקמן שחשף את הפרשה, ולאחר שקרא את התירגום יצר עימי קשר באמצעות הדואר האלקטרוני. הנה מה שכתב. לא נגענו:

“העובדות אודות המוסטנג שישראל יצחקי בנה הן כדלקמן:

הגוף הוא של מוסטנג שהיה מחוץ לקיבוץ דפנה, והכנפיים נלקחו ממוסטנג שהיה בקיבוץ להבות הבשן. המנוע הגיע מאנג’לו רג’ינה בארה”ב.

הסיפור מתחיל בעיר שוודית קטנה בשם ואסטראס,שם גר איש ושמו ליף ג’ראקר. הוא הכיר אזרח בריטי בשם סטיבן גריי. גריי היה ועודנו סוחר נשק שעשה כל חייו עסקים מפוקפקים. ג’ראקר הכיר את גריי בתחילת שנת 1980, והם עשו הסכם שגריי “יסדר” מטוס P-51 למר ג’ראקר. אבל, אמר ג’ראקר, המטוס יהיה כזה ששירת בזמנו בח”א המלכותי השוודי.

גריי, שיודע הרבה על מוסטנגים והיכן אפשר למוצאם, חשב שמצא את הדרך המושלמת לבצע את הפשע הזה. הוא ידע כי מטוס מוסטנג מס’ חיל האויר האמריקאי 44-63864 (אות קריאה אזרחי N261L) התרסק באיסלנד ביוני 63. למטוס זה היתה היסטוריה בח”א השוודי, וכונה שם Gul Kalle. לאחר מכן הוא נמכר לישראל ולאחר מכן לחברת ליר.

גריי פנה ליצחקי ונתן לו את לוחית הזיהוי של מטוס 44-63864 ויצחקי השתמש בה כשרשם את המוסטנג 4X-AIM ששיפץ במנהל התעופה האזרחית בישראל. הוא השתמש גם במסמך מזוייף, חתום ע”י אנג’לו רג’ינה, שמטוס זה הוא מתנה ממנו ליצחקי ושהמטוס עמד לפני כן בביה”ס הולץ. מכתב זה נחתם ע”י רג’ינה ב-10 באוגוסט 77 ולאנשי מנהל התעופה האזרחית בישראל לא היתה שום סיבה לבדוק את מספר היצרן או חא”א של המטוס, ופרטים נוספים.

כעת פנה יצחקי לידידי יעקב טרנר ולקצינים בכירים נוספים בחיל האויר הישראלי (כמו מיכה כהן), וקיבל רשות להטיס את המטוס לבריטניה לצביעה בצבעיו המקוריים (המטוס היה צבוע בצבע יסוד בלבד). באותו זמן עשה יצחקי הסכם עם גריי – כמתווך, למכור את המטוס לחברת FLYGEXPO של ג’ראקר. במקום להטיס את המטוס לבריטניה, הטיס אותו יצחקי לרודוס שם המעורבים בעיסקה חתמו עליה בתאריך 30 בספטמבר 86. ג’ראקר שילם סכום של 331,000 דולר עבור המטוס.

לאחר חזרתו לישראל הסביר יצחקי כי שהיו לו תקלות במטוס ועל כן עזב אותו “היכן שהוא” בדרך לבריטניה. המטוס הוטס מרודוס לשוודיה ע”י אחד מידידיו של גרי בשם הוף פראודפוט. כשהגיע לשוודיה, פנה ג’ראקר למנהל התעופה האזרחית השוודי ורשם את המטוס ע”ש חברתו תחת מס’ חא”א 44-63864 שזיהה את המטוס כאחד שטס בח”א המלכותי השוודי, ובעזרת המטוס, ג’ראקר שיטה בכל צופה שראה את המטוס בתצוגות אויריות בשוודיה ובארצות סקנדינביה. הוא עשה על המטוס כסף רב.

לבסוף, מר ג’ראקר לא יכול היה להפעיל את המטוס כמו שרצה בגלל חשיפת הפרשה על ידי, ומכר את המטוס לגריי שמכר אותו למישהו בארה”ב, ומשם הגיע למוזיאון בדקספורד שבבריטניה.”

תם ולא נשלם.