פרטי המטוס:
דגם:A-4H סקייהוק
יצרן:דגלס, מפעל אל סגונדו, קליפורניה, ארה”ב
פרטי האירוע:
זוג מטוסי עייט של טייסת 109 המריא ביום 18 באוקטובר 73 לתקיפת סוללת טילי נ”מ מצרית שהיתה ממוקמת בגדה המערבית של תעלת סואץ ליד האי בלח במסגרת מבצע “מפצח 22”. את הזוג הוביל קוביק ומס’ 2 היה סגן יעקב שרון בעייט 03.
במבצע זה הותקף מערך הטילים המצרי בגזרת קנטרה שכלל 6 סוללות ע”י מטוסי קורנס מטייסות האחת והעטלף ומטוסי עייט מטייסת העמק ומטייסת אבירי הצפון . המערך הושמד אך ח”א שלם מחיר כבד: שישה מטוסי ח”א אבדו ושלושה נפגעו. אנשי צוות האויר סא”ל גורי פלטר ונווטו סגן יצחק ברעם, (קורנס 616) סגן דורון שלו ונווטו סגן יוסי לב-ארי (קורנס 635) וסגן גדעון שרון – נטשו ונפלו בשבי המצרי,הטייס סגן גרשון פונק שהטיס את עייט 99 נהרג, והטייס סגן חיים גופן הצליח להחזיר את מטוס העייט הפגוע שלו עד בסיס רמת דוד אך נאלץ לנטוש אותו ליד הבסיס. גם רס”ן רון חולדאי שהוביל את התקיפה במטוס הקורנס שלו נפגע מטיל אך הצליח לגרור את המטוס לנחיתת חירום ברפידים.
שני מטוסי העייט היו חמושים בשתי פצצות ש”כ מדגם MK.83 (1,000 ליברות) ובזוג פצצות ש”כ מדגם MK.82, (500 ליברות) ונשאו בידון גחון מלא ב-300 גלון דלק.התקיפה היתה אמורה להתבצע בשיטת “חטף גבוה מושהה” מגובה 12,000 רגל.
כשהגיעו המטוסים למרחק של 3 ק”מ מצפון מזרח למטרה, כשנורית עליהם אש נ”מ חזקה,משך שרון לגובה 12,000 רגל (3,657 מטר) כדי להתחיל בתקיפה. כ-10 שניות לאחר המשיכה, בשעה 09:40, כשהיה המטוס במהירות 400 קשר, הרגיש הטייס במכה חזקה מאחור לאחר שטיל פגע במטוס.
בתא הטייס החלו להידלק מנורות האזהרה בזו אחר זו. שרון היפנה את המטוס שמאלה לכיוון שטחנו אך המטוס התחיל לגלגל שמאלה ונכנס לצלילה חריפה. שרון נלחם בכוח בהגאים, הצליח לישר את המטוס והשליך את בידון הגחון בחירום. הוא הודיע בקשר שהמטוס בוער והמשיך לטוס מזרחה בגובה 7,000 רגל (2,133 מטר) המנוע תפוס על 75% מהדחף ושמן הידראולי נוזל מהמטוס.
מהירות המטוס הלכה וירדה וכשהגיעה ל-180 קשר (333 קמ”ש) נעשו ההגאים רכים. שרון איבד את השליטה על המטוס ועבר להיגוי מכני. הוא הגיע לתעלת סואץ ליד קנטרה כשאש הנ”מ מלווה אותו.
דחף המנוע הלך וירד. הגנרטור הפסיק לעבוד והחשמל במטוס כבה. שרון הוציא את גנרטור החירום, חשמל סופק למכשירי הטיסה החיוניים אך מערכת הקשר נותרה דוממת ואף אחד לא שמע כשהודיע על חציית התעלה. כשהגיע המטוס למהירות 150 קשר (277 קמ”ש) ולגובה 500 רגל (152 מטר) הודיע שהוא נוטש, משך בידית ההפלטה העליונה בשתי ידיו וכיסא המפלט זינק אל מחוץ למטוס, וזה הנמיך עד שהתרסק.
החילוץ
שרון צנח בשלום והגיע לקרקע כשמכשיר ה”רינה” בידו. הוא החל לרוץ מזרחה, ולאחר 5 דקות כשראה שלא יורים עליו, עצר וקבר את הטורסו ולאחר מכן המשיך לרוץ כשבגד התאוצה וחגורת ההצלה עדיין עליו. הוא הצליח ליצור קשר בערוץ החירום עם מטוס נורד שטס ממעל ושימש כממסר קשר,והודיע לו היכן הוא נמצא.הבקר בנורד הזניק מסוק בל 205 מבלוזה ומסוק נוסף מרפידים.
לאחר מכן הוריד שרון את בגד התאוצה וקברו בחול וכשטיפס על גבעה הסתבר לו שנקלע לקרב שריון בשריון כשטנקים של צה”ל וטנקים מצריים יורים זה על זה.הוא הודיע על כך לנורד ופנה מערבה כדי להסתתר. בהמשך שמע מסוק מעליו אך זה לא ראה אותו, וגם הקשר עם הנורד ניתק.
לאחר שהתחילו לירות אש נק”ל מכיוון מערב, הסתתר שרון בין שתי דיונות. לפתע ראה מישהו שמאותת לו בדגל מצד מזרח. שרון חשש שאלו המצרים ולכן המשיך לרוץ צפונה בין כוחות צה”ל למצרים. הוא ראה חיילים רצים לכיוונו מצד מערב ואז הופיעו שני ג’יפים ל צה”ל ממזרח. הוא רץ וקפץ על אחד מהם, הגיע לחפ”ק גדוד השריון, שתה לרווייה ואז הגיע מסוק בל 205 של טייסת 124 שהוטס ע”י פרי/איתן מ’ והמכונאי המוטס קרפ, וזה לקח אותו לרפידים.
סיפר טייס המסוק :” לכולם היה קשר גרוע מאד עם הבקר. רק לאחר שדרשתי כמה פעמים הבין הבקר שיש צורך בממסר, ורק אז אפשר היה להתחיל לקבל פרטים. הסתובבנו כל הזמן מעל כביש החת”מ וחיכינו להוראות. למרות בקשותינו,שאנחנו מפריעים לכוחותינו לירות,לא נתנו לנו פרטים.
לאחר רבע שעה החלו המצרים לטווח את המקום. הלכנו ק”מ מזרחה ונחתנו ליד הטנקים. מצאנו את הטייס בידי כוחותינו. ניתן היה בקלות להיכנס ולחלץ בגובה נמוך.”
