מטוס הערבה שירת בטייסת 122, בשיא היו בטייסת תשעה מטוסים, מהם שתי ערבות קטנות מדגם 101 ו-שבע ערבות גדולות מדגם 202. שתי הערבות הקטנות מס"ז 101 ו-303 היו בתצורת מושבים ויועדו בעיקר להטסת נוסעים ברחבי הארץ ולחו"ל קרוב (ירדן, מצרים ואפילו טורקיה). הערבות הגדולות יועדו בלחימה לבצע משימת לוחמה אלקטרונית ייחודית ובשגרה ביצעו גם משימות תובלה.
כלל הערבות טסו במשימות הכשרת הקא"מ, קורס האימון המבצעי של מערך התובלה. בשנת 2003 החלו להקלט בחיל מטוסי צופית נוספים למגוון משימות כמו ממסר, ל"א
ותובלה ולאור זאת הוחלט להעביר את הקא"מ לטייסת 135 על צופית ובהתאם להפסיק את שרותן של 2 הערבות הקטנות בחיל ולמכור אותן. במרץ 2004 הוחלט בחיל לסגור את מערך הערבה כולו. המועד הראשון שנקבע היה סוף יולי ובהמשך הוקדם ל- 30 ביוני 2004.
כמפקד הטייסת, לקראת מועד הסגירה פניתי למטה חיל האוויר וביקשתי להעביר את אחת הערבות למוזיאון חיל האוויר. קיבלתי תשובה ממחלקת התקציבים בחיל (מת"ב) שאין לי
אישור לכך, ושהם מתכננים למכור את כלל המטוסים. כחובב מורשת והיסטוריה, מבחינתי היה בלתי סביר שבמוזיאון חיל האוויר לא יהיה מטוס ערבה, בכור המטוסים של התעשייה האווירית בישראל. שוחחתי על כך עם יעקב טרנר ז"ל, מפקד המוזיאון , והוא בהחלט הסכים איתי. החלטתי לעשות מעשה!
קבעתי עם טרנר שלמרות הנחיית מטה חיל האוויר אני מביא לו מטוס. קבענו את ה- 20 ביוני, (10 ימים לפני טקס סגירת המערך) כמועד ההעברה, וסיכמנו על טקס מסירה קטן ואינטימי. בסוד העניין הוכנסו שני מפקדי הבסיסים. מפקד בח"א 27, אל"מ (לימים תא"ל) דני גנות ז"ל ותא"ל יוחנן לוקר מפקד בסיס חצרים דאז.
חקרתי קצת את ההיסטוריה של המטוסים. שתי הערבות הקטנות כבר היו מודממות ובסטטוס מכירה (שלימים נכשלה) ומתוך שבע הערבות הגדולות, לכולן היתה מורשת זהה למעט מטוס 203.
ערבה 203 נולד בעצם כמספר ייצור 86, כאב הטיפוס של דגם 202, הדגם עם הכנפונים. ה-203 הספיק לשרת בהשאלה תחת טייסת 122 במסגרת מלחמת שלום הגליל תחת מספר זנב 101, ובסכמת צביעה לבנה. בהמשך הוא חוייל, נצבע בצבעי הסוואה ומספר הזנב שלו שונה ל-202. כמה שנים לאחר לאחר מכן, ה-203 נכלל כאחד משבעה מטוסי הל"א, אז נצבע באפור ונקבע לו מספר הזנב החדש – 203.
לאיוש הטיסה לקחתי יחד עימי את טייסת המשנה י', טייסת התובלה הראשונה בחיל וכנווט אויש מפקד הבסיס – דני גנות. החלטנו להוציא את הטיסה במבנה זוג לטובת
צילומים ובמספר 2 אויש סמ"ט א' – ר' ביחד עם הנווט האחרון בטייסת – יוסי שומרוני. עימם במטוס צירפנו מבחר מהטייסים הסדירים בטייסת.
בנוסף, החלטתי להפתיע קצת את יעקב טרנר וסיכמתי עם אחיו עמוס טרנר, שיצטרף אלי לטיסה וייצא מהמטוס בהפתעה. עמוס היה טייס דקוטה וערבה ותיק בתעשייה האווירית, וטס בטייסת 122 על ערבה מושאלת במלחמת יום כיפור.
עוד החלטתי להזמין את אבי, אל"מ חנוך פטישי ז"ל, שהיה סדיר צעיר אצל טרנר בטייסת 107 אורגן בששת הימים ומאז נקשרו יחדיו. אבי הגיע כמובן ברכב כי יש גבול לברדק. הטיסה בוצעה כמתוכנן, וכללה ניווט ארוך בשמי הארץ במבנה זוג, מעבר בגובה נמוך מעל בסיס חצרים ונחיתה אחרונה. בחצרים נתקבלנו בידי יעקב טרנר ויוחנן לוקר, עשינו טקס קצר ומרגש בו הדבקנו על המטוס את סמל המוזיאון. טרנר התרגש לפגוש את האורחים, ומטוס 203 נגרר אחר כבוד לרחבת המוזיאון שם הוא מוצב עד היום.
אפילוג – בסופו של דבר הצליחו להימכר רק 3 ערבות לאל סלבדור (205, 211, 217). מטוס 215 הועבר למנחת ראשון ומוצג שם בתצוגה קרקעית. לאחר מעבר טייסת 122 לבח"א 28 בנבטים, מטוס 212 הועבר לתצוגה בפארק המטוסים בכניסה לבסיס.