פרטי המטוס:
דגם:F-4E-44-MC פאנטום II
יצרן:מקדוננל דגלס,ארה”ב
פרטי האירוע:
בשעה 17:00 של יום 20 באוקטובר 1973, המריאו מתל נוף סרן אהרון שגיא, הצ”ח בטייסת 119, ונווטו סא”ל משה ברטוב בקורנס 142 עם מטוס קורנס נוסף שאותו הטיס סרן רן גרנות ועימו הנווט סג”מ יצחק גרוסמן לגיחת סיוע לכוחות הקרקע שנלחמו בסיני.כינוי המבנה בקשר היה “רופא”.
לאחר שביצעו את היעף הראשון,הופנו ע”י הבקר לתקיפת סוללות נ”מ שעל רכס ג’נייפה.היה צורך בזיהוי וודאי של המטרות בגלל קירבת כוחותינו לכוחות המצריים, והיות והשמש החלה כבר לשקוע, והיות והזוג כבר היה קצר בדלק וגרנות הוגיע לשגיא המוביל שאיבד קשר עיין איתו, הורה שגיא לגרנות לחזור, ואף הוא פנה מזרחה .תוך כדי הפנייה שוגרו עליו שני טילי SA-3 . הוא חמק מהם והטילים עלו לגובה והתפוצצו. שגיא החליט שלא לתקוף את מקור השיגור שהוא זיהה אותו.כשחצה את תעלת סואץ לכיוון מזרח, בשעה 17:44 , פגע במטוס טיל SA-3 נוסף. שגיא החל להנמיך לכיוון רפידים אך איבד את השליטה במטוס.
הצוות נטש כשהמטוס היה במהירות 777 קמ”ש ובמצב אף של 45 מעלות כלפי האופק. בעת הנטישה נשברו שתי ידיו של ברטוב.הם נחתו דרומית לטסה.מסוק בל 205 של טייסת 124 שהיה באויר בעת שהקורנס נפגע,מעל לכביש,כ-10 ק”מ דרומית לטסה, ובו הצוות שדה-אפרת-כהן ועימו חובש ורופא (סא”ל מיל’ סיד כהן,מפקד טייסת 101 במלחמת העצמאות) חש לאיזור, אך היות והקשר עם מכשיר ה”רינה” של שגיא ניתק, לא יכול היה לאתרו.
הצוות הפנה את המסוק וטס לפי הוראת הבקר, צפונית מערבית לטסה ולאחר 10 דקות חזר דרומה. מטוס עם נורים הוזנק כדי להאיר את האיזור ולסייע בחילוץ הצוות,אך בינתים הצליח צוות המסוק לקלוט את ה”רינה” ושגיא כיוון אותו לעברם בעזרת אקדח זיקוקים ופנס עיפרון שהיו בזווד המילוט שלו,וכן בעזרת הכוונה ב “רינה”. שגיא הניח את ה”רינה ” על הקרקע ונע אל ברטוב הפצוע כדי לסייע לו. הרינה נפלה,הקשר עם המסוק ניתק וצוות המסוק נכנס לוורטיגו, יצא ממנו הגיע למקום שבו היה הצוות, ביצע 2 הקפות ,נחת וחילץ אותו אל ביה”ח שדה ברפידים
כתב לנו ארה’לה שגיא:
| הנקודה העיקרית, המיוחדת והחשובה ביותר באירוע זה, שלא פרסמת, היה מיקום כוחותינו באותו זמן ומעורבות הקס”א: ערב לפני ובבוקר יום האירוע הגיעו ידיעות לטייסת שכוחותינו (הירוקים) שהיו במצרים, מערבית לתעלה, מתכוונים להשתלט וללכוד סוללת SA-3. סוללות אלו הפתיעו אותנו בביצועיהן (שלא הכרנו) וגבו קורבנות רבים. לפיכך, הייתה חשיבות עליונה ללכידת סוללה כזו ולימוד יכולותיה. נשלחתי עם מספר 2 צעיר, שהייתה זו אחת מטיסותיו המבצעיות הראשונה ביותר, למשימת סיוע לכוחותינו שהיו ממערב לתעלה. לאחר ש 2 איבד קשר עין (דמדומי השקיעה וראות גרועה) ושלחתיו מזרחה הביתה, נורו אלי 2 טילי SA-3. התחמקתי בתמרון חריף מ 2 הטילים. ראיתי בדיוק את נקודת השיגור ואת הסוללה עצמה והייתי עדיין עם מלא חימוש פצצות, אני מודיע על ערוץ הקס”א על שיגור הטילים עלי ועל כך שאני נכנס לתקוף אותה. כאן מודיע הקס”א (תא”ל מילואים שטופר, שהיה בעברו גם מפקד בח”א 8) “לא להיכנס על הסוללה”. הוראה מוזרה ביותר. נכנסתי בכל זאת כשאני מודיע שוב שאני נכנס על הסוללה ששיגרה עלי. שוב הקס”א בנימה תקיפה “לא להיכנס, לא לתקוף”, מכל זה אני בהכרח מבין שכוחותינו, הצנחנים, שהיו מאד קרובים, כבר על גדרות הסוללה מנסים לכבוש וללכוד אותה. כבר בגובה נמוך בצלילה עם פיפר על המטרה, אני מוותר בהכרח ויוצא עם כל החימוש. סוללה זו, שניצלה מהשמדה, שיגרה טיל נוסף שנפגעתי ממנו. |
אהרל׳ה שגיא
איך נתת יד – השתתפת – בכתבה כל כך שיקרית שממחזרת את עצמה?
הרי הסיפור של המפגש בין טיס משנה צעיר למי שעודד אותו ללכת לקורס טיס, אפילו שזה על Bell-205 ולא יסעור, שהקברניט – שדה – שלקח את כול ההחלטות, ואפילו שהחילוץ היה בשיטחנו והיריות הן בכלל – כנראה – של כוחותינו, ולא של מצרים. שרודפים אחריך… רק המפגש, הוא סיפור יפה. גם בלי כול ה״חרטא״ שהנסלי הזו הוסיפה.
מילא נסלי וערוץ 12 אלה, כול מילה שיוצאת להם מהפה צריך לבדוק. אבל אתה? התנצלת לפחות בפני הקברניט שדה?
ודרך אגב
כשראיתי את הכתבה אמרתי לאישתי, ״משהו כאן לא נראה לי, שפת הגוף של הארה׳לה הזה (אני מתנצל על ה״״זה״ אבל זה מה שאמרתי כי אני לא מכיר אותך) משדרת איזו שהיא אי נוחות מכול העניין הזה.
חבל.
למה אני מתייחס? כי סו היסטוריה, כי מי שצלצלה אלי ואמרה ״סבא פתח את ערוץ 12 יש סיפור יפה״, סו נכדתי שהחבר שלה טייס ב-124 ואחר כך הייתי צריך להגיד להם את האמת.