פרטי המטוס:
דגם:F-4E-43-MC פאנטום II
יצרן:מקדונל דגלס,ארה”ב
מספר חא”א:69-7248
פרטי האירוע
15 באוקטובר 1973 היה היום שבו שלח חיל האויר 28 מטוסי קורנס לתקיפת בסיס ח”א המצרי טנטא.למשימה המריאו רביעיה מטייסת 119, שתי רביעיות מטייסת 107 ושתי רביעיות מטייסת 201.בנוסף שלחה טייסת 119 שני זוגות לתקיפת קלע של השדה מכיוונים שונים ולהגנת שטח,ועוד רביעיה לתקיפת המסלולים. הזמן מעל למטרה (זמ”מ) היה 12:45.את קורנס 160 הטיסו סגן יגאל לבנה והנווט סג”מ סופר רחמים.כשהיו המטוסים כ-2.5 דקות לפני המשיכה לתקיפה,שיגרה סוללת נ”מ מצרית שני טילי SA-3.לבנה לא התרומם בזמן וטיל פגע במטוס. טיל שלישי שנורה פגע בקורנס 158 שהטיס רס”ן עמרי אפק.
 |  |
| קורנס 160 יוצא לגיחה חמוש בפצצות (באדיבות רענן וייס) | ובהסעה על המסלול (באדיבות רענן וייס) |
לבנה הודיע על הפגיעה אך הודעתו לא נשמעה עקב העומס על הקשר.המטוס נכנס לסיחרור ולבנה משך בידית ההפלטה והנטיש את שניהם.כשצנח לקרקע,המשיך לדווח ואז שמע אותו אפק ודיווח לו שסופר לא נראה בסדר תחת המצנח.
בהגיעם לקרקע מצא לבנה את סופר פגוע קשות בראשו וללא הכרה.סופר נפגע מפגיעת הטיל במטוס ונפטר מפצעיו. לבנה נלכד בידי הכפריים ונפל בשבי.
סיפר לבנה בחזרתו מהשבי ( מתוך הספר “ידעתי שתבואו” בעריכת עודד מרום)
| “היציאה למטוס היתה בחיפזון. כ-30 דקות לפני ההמראה הגעתי למקום חניית מטוס הפאנטום. המטוס לא מוכן, המרעומים לא מורכבים, הטילים לא תלויים עדיין והמכונאים עבדו כאחוזי אמוק. גמרתי את תהליכי הבדיקה וההתנעה כשתי דקות לפני זמן ההמראה. מיהרתי להמראה על המסלול, לפני נכנס מבנה “שוטר” (קנטור-בנדורי). מסיעים לאט, מתנהלים בכבדות (זמן המראה כ-5 דקות אחרינו). אני רואה כבר את המבנה שלי ממריא. אני מתחנן בקשר ל”שוטר” לאפשר לי לעבור, אחד מפנה לי מעבר, והשני כבר לא יכול. אני מגיע לעמדה כדקה אחרי זמן ההמראה, והמבנה שלי המריא כולו, בעוד שניר עומד על מסלול צולב וממתין לראות את המטוס הרביעי במבנה חולף על מנת לעזוב בלמים. הוא מכניס מילה בקשר ושואל מה עם הרביעי (אני). אני מתיישר על המסלול באותו רגע, פותח מבערים מבלי לבדוק כלום, ובלי להוריד מדפים (הורדו אחרי תחילת הריצה) ואומר לו: “כל אחד ישמור צד, לא לחתוך את הצירים”. הוא אומר “ואנחנו נפגשים כ-50 מטר אחד אחרי השני אחרי ההמראה בסוף המסלול בגובה 50 רגל”. אנחנו ממריאים על מסלולים צולבים, עברנו את הקטע המסמר שיער הזה, ועכשיו עלי להשיג את המבנה על פני הים. אני טס רק בכ-450 קשר על מנת לא לשרוף דלק (שיחסר לי בוודאי בדרך חזרה). השגנו את המבנה. חוצים חוף, מגיעים לדלתא הירוקה, אך המפחידה. הפחד הגדול ביותר שהיה לי בתור טייס זה ליפול בדלתא לידי הכפריים (לאחר הסיפורים ששמעתי ממלחמת ששת הימים) מתקרבים למטרה, עוד כ-20 שניות למשיכה, 600 קשר, מבער מופחת והנה הם באים: נורו כשני טילים לעבר המבנה שלנו, חולפים גבוה מעלינו. קצת מתכווצים בקוקפיט, מנמיכים, ולא עברו 5 שניות וטיל שלישי נורה לעברי. אני מנמיך, סוטה קצת ימינה והוא אחרי. אני נצמד לאדמה, לא רוצה לצאת מהמבנה ולשבור לפני המשיכה והטיל חולף מעלי ומתפוצץ מאחור ומלמעלה. בעוד זה חולף, ואני רואה טיל רביעי מנהג היישר אלי מלפנים ומימין. אני מתרומם, הוא לעברי. אני דוחף, גם הוא לעברי. אני שובר שמאלה חזק עם אף מעלה, ומפסיק לראות את הטיל, ואז כשאני עובר לצד שמאל של המבנה (ישבתי בצד ימין) ומעליו, אני מרגיש שאני מוכרח רגע ליישר כדי לראות איפה עובר הטיל, ואני רואה אותו מתקרב לעברי מצד ימין כ-50 מטר ממני. אני מנסה שבירה מעלה, אך ללא הועיל. הוא מתפוצץ כ-30 מטר מימין ומעט מאחוריי, ורסיסיו פוגעים במטוס. אני שומע נקישה, נוריות אש מנוע ימין נדלקות, המנוע מתחיל לגרוס. אני מכבה מנוע ימין, פותח מנוע שמאל למבער מלא, ומתחיל פניה שמאלה צפונה. משליך חימוש בלחיצה על “שחרור בחירום” ומנסה לבדוק מה נשאר פועל. כל מחווני המנוע של שני המנועים מסתובבים חופשי, מד הדלק רוטט ממצב ריק למלא, לחצים הידראוליים מראים נתונים לא הגיוניים. אני טס ב-350 קשר לכיוון צפון, מדווח שנפגעתי ושיבואו ללוות אותי. אני עושה שיקול מהיר שאם אקח כיוון קצר הביתה (מעט מזרחה) אפול על המערך של מנצורה. אם אקח ימינה מהצפון אפול על בלטים, ולכן הדרך הקצרה ביותר לים, ולסיכויי להצלה תהיה לחצות חוף מערבית לבלטים בחצי המרחק בערך לרוזט – כלומר כיוון 360-350. אני מדדה באלף רגל, מפחד מעוד מטח של טילים שישיגני. אין לי מהירות, אין לי הגאים, כל מיג מזורגג יכול לעשות בי מה שהוא רוצה. אני מפרפר כך, מתפלל ללחצים של המערכות ההידראוליות שיצילוני, אך ללא הועיל. אחרי כ-3 דקות טיסה צפונה מתחילות תנודות קלות בהגה הגובה. אני דוחף טיפה את מוט ההיגוי וטרח!! האף מתרומם ועולה בכוח עצום. דוחף בבהלה את המטה קדימה, המבער הבודד שיש לי פתוח עד הסוף, G חזק משכיב אותי קדימה ואני בסחרור, בחוסר שליטה מוחלט, במצב אף מעלה כ-90 מעלות. אני מושך בידית הפלטה התחתונה כשאני רכון קדימה, לא מסוגל להרים את הראש. מחכה זמן רב עד שקופץ בראשי הרעיון שאולי החופה לא נפלטת. אני כבר רוצה להושיט יד שמאל להשליך חופה, ואז הכיסא מוציא אותי החוצה. הקסדה נשלפת ממני לאט אחורה ולמעלה, הכיסא מתגלגל, אני בהכרה מלאה. אני מתחיל לחשוש מתקלה במצנחון הפתיחה של המצנח הראשי, אני כבר מתחיל לחשוב על הפרדה מכנית מהכיסא, ואז נשלף המצנח ומייצב אותי באוויר. כל הזמן לא הצלחתי להוציא שום מילה מסופר (הנווט) גם ברגע שהטילים עפו, וגם בדרך הארוכה צפונה.” |
נזכור לנצח את אהובנו , סגן רחמים סופר ז״ל.
חבר נהדר , יפה תואר עם נשמה של מלאך.
אמנון שרייבמן