פרטי המטוס:
דגם: P-51D מוסטנג
טיפוס: מטוס קרב
יצרן: נורת' אמריקן,ארה"ב
תיאור האירוע:
ביום שלישי, 17 באפריל 56 בשעה 13:30 המריא סגן אדם צבעוני מטייסת 107 מרמת דוד במטוס מוסטנג של הטייסת לגיחת גרירת מטרה לירי אויר אויר.
המתאמנים היו מטוסי מטאור של טייסת 117, ולאחר 30 דקות, כשסיים טייס המטאור שמואל שפר את יעפי הצליפה שלו על המטרה הנגררת, חדרו עשן רב וחום גבוה בפתאומיות לתא הטייס של המוסטנג. הטייס, שלא יכול היה לראות את לוח המכשירים, פתח את החופה ונטש את המטוס שצלל לים.הוא פתח את מצנח הגב שלו ונחת על חוף חדרה.
ועדת החקירה שמונתה לחקירת נסיבות התאונה קבעה שמדובר בתקלה טכנית: פיצוץ של צינור קירור. הוועדה קבלה את דעתו של טייס המטאור שלא יתכן שהמוסטנג נפגע מהירי.
סיפר צבעוני לנכדו (מקור: "מאגר סיפורי מורשת אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי")
"יום אחרי יום העצמאות של 56' – כבר לא הייתי בטייסת 101, אלא בטייסת 117 … הייתי שם סגן מפקד הטייסת. עשו תרגילים של ירי על מטרה אווירית; מטרה אווירית היא מן שק שגוררים אותו כמה מאות מטרים אחרי מטוס שסוחב אותו, והמטוס שלקח אותו זה או מוסטנג או ספיטפייר…."
…"לא הייתי אמור לטוס על על מוסטנג – לא הייתי בכלל בטייסת הזאת. אבל מי שהיה צריך לטוס היה אמנון הלבני ז"ל, שהוא שתה הרבה ביום העצמאות וכשהלך לטוס הוא החל להקיא. ואז חיפשו מחליף. שאלו: "מי יחליף? איפה יש טייס מוסטנגים בשביל לגרור את המטרה?", אז אמרתי: "בסדר, אני אלך…" – רצתי מהר לטייסת 101, זה באותו בסיס אבל יש מרחק, חיפשתי מצנח, במוסטנג אתה צריך לקחת את המצנח, ללבוש אותו ואז להתיישב בפנים. חיפשתי וחיפשתי בארוניות של הטייסים, ראיתי ארון שכתוב "עזר ויצמן" – היתה לו שם ארונית, הוא כנראה בא לצנוח פעם אחת בחייו בטייסת 101, והוא שמר שם מצנח. אז אמרתי "עזר – בסדר, אני אקח את המצנח שלו", אבל עזר גדול, בטח המצנח יהיה מאד גדול עלי.
כשלבשתי אותו במטוס, התברר שהוא מאד לחץ לי. זאת אומרת הוא היה קטן, אני לא יודע איך עזר לבש אותו, אם בכלל, אולי סתם היה לו מצנח והוא לא השתמש בו כלל.
גררתי את המטרה, זה היה בגובה 15,000 רגל מעל הים, בערך בין נתניה לחיפה, טיסה ישרה, כשמדי פעם בא מטוס ו"מרביץ" צרור למטרה (הנגררת) מאחוריי. פתאום קרה לי משהו בתא של הטייס, הייתה התפרצות של מים רותחים – מלא עשן – עשן ואדים – היה חם נורא, לא ראיתי כלום – לא ראיתי את קצות האצבעות שלי, גם לא הייתי לבוש בסרבל טיסה – הייתי במדים כי היה צריך לרוץ מהר מהר לעשות את זה, אז אמרתי שאטוס ככה, במדים. זכרתי במקרה מה צריך לעשות דבר ראשון – להעיף את החופה, כדי שאדע, כדי שאראה משהו ושלא יהיה לי חם כל כך. העפתי את החופה, ואז ראיתי שאין לי מה לעשות שם, אז התרתי את עצמי מהחגורות ויצאתי החוצה.
כדי לצאת לא היה כיסא מפלט, היה צריך לצאת לכנף הימנית כי הפרופלור מסתובב ימינה ואז זה עוזר לך לצאת, ומשם, איך אומרים? לצאת החוצה…זה הכל היה על הים, במרחק של בערך עשרה מייל מהחוף – קרוב לעשרים קילומטרים . יצאתי החוצה והתגלגלתי לכנף המטוס. אפשר להגיד זחלתי. המטוס בינתיים טס ישר, זה היה המזל שלי. . איך משכתי את הידית של המצנח בשביל לפתוח אותו אני לא זוכר, אבל משכתי – עובדה, המצנח נפתח. ואז, דבר ראשון שעשיתי היה ללחוץ על הסטופר של שעון הטייסים שהיה לי והייתי מבסוט: "הנה אני בשמיים…"
"…תוך כדי צניחה ראיתי שני דברים: קודם כל ראיתי את המטוס בלהבות, ממש נשרף ונכנס לים, ראיתי את זה מרחוק. דבר שני, תוך כדי שאני צונח היה עוד טייס, אלדד פז, כשהוא גרר מטרה. אני הייתי בגובה של 15,000 רגל והוא היה בגובה של 10,000 רגל, והוא חג שם באותו מקום שאני הייתי. הוא ראה פתאום את המצנח שלי והתחיל לחוג מסביבי "בשביל לראות" – אני רואה אותו מסתובב, והמטרה שהוא גורר קרובה למצנח שלי, ואז אני עושה לו תנועות של "לך מפה!" – הוא לא הלך, הוא הסתובב – הוא לא פגע בי כמובן. לבסוף, כשפגשתי אותו אמרתי לו: "אלדד, מה עשית? אתה סיכנת אותי, עשיתי לך לך מפה…!", אז הוא אמר "חשבתי שאתה עושה לי שלום."
" …אחרי 14 דקות הגעתי מהים בדיוק לחוף של קיסריה. לפני האקוודוקט – אם הייתי נוחת עליו זה היה לא טוב, ואם הייתי בים, זה גם לא היה כל כך טוב. אז נחתתי בדיוק על החוף. היות ואני עברתי קורס צניחה אז ידעתי איך צריך לעשות גלגול."
"…הייתה רוח מאוד חזקה – אימונים לא עושים ברוח כזאת, אז אני קצת נגררתי, היות והייתי בלי סרבל ושרוולים מקופלים, מדים, אז נשרטתי בידיים. והיות והמצנח היה קטן זה גם לחץ עלי ועשה לי כל מיני חבורות. בסופו של דבר הצלחתי להשתחרר מהמצנח וחשבתי "נו, מה עושים…?"- חוף גדול… פתאום אני רואה במקום די רחוק על החוף שעומד טנדר, הלכתי אליו והיו שם שלושה אנשים והתחלתי לדבר איתם עברית אבל הם לא הבינו עברית, הם דיברו אנגלית. אחרי זה התברר שהם היו שם בחיפושי נפט. אמרתי להם: I've just came here now – הם לא ראו אותי קודם אז הם לא ידעו. שאלתי אותם Can you give me a ride?"
"…לקחתי את המצנח יחד איתי, הם לקחו אותי בבגאז' של הטנדר שלהם והביאו אותי לקיסריה, לתחנת משטרה שם. קיבלו אותי בתחנה יפה מאוד. הייתי כולי מאוד מלוכלך עם חול של שפת הים, הצלחתי לנער רק חלק, הייתי קצת רטוב מכל העניין, אבל זה היה קיץ אז זה לא היה נורא. בסופו של דבר שלחו לי גם מכונית מהבסיס, מרמת דוד – חזרתי לבסיס וסיפרתי מה היה. קודם כל חשדו בזה שבא לעשות את הירי שהוא ירה ופגע בי, אבל זה לא היה זה. מה שהתברר ממה שיכולתי לחשוב שקרה (וזה מה שקרה), הוא שהתפוצץ צינור של נוזל קירור של המנוע שעובר מתחת לתא הטייס. הנוזל הזה נקרא 'גלייקול', מן תערובת כזאת שמקררת אבל היא בעצמה בטמפרטורה של 130 מעלות, אם נדייק – 132 מעלות, אז זה מה שהתפוצץ וזה מה שפתאום ריסס אותי . אבל לא ראיתי כלום. ברגע הראשון, שוק – פתאום כלום לא רואים, אבל מיששתי בשביל להעיף את הידית – לא ראיתי אותה. השעון הפסיק לעבוד ברגע שפגעתי באדמה, ואז ראיתי שהצניחה נמשכה 14 דקות."