בתאריך 10 ביוני 82,במלחמת שלום הגליל,היה סא”ל בני צינקר טייסו של מטוס בז 840 “קומנדו”, והוביל מבנה בזים של טייסת 133 שפיטרל צפונית לאגם קרעון. לאחר שמס’ 3 ו-4 גמרו את הדלק וחזרו לבסיס,קיבל צינקר,שכשהיה מפקד הטייסת, הפיל,לראשונה בעולם, מטוס מיג 25 סורי ב-13 בפברואר 81, התרעה מהבקר על מטוסים סוריים מתקרבים.
משחזר צינקר בראיון לביטאון חיל האויר:
| “בתחילה, היתה לנו בעיה של זיהוי. לא היינו משוכנעים אם מדובר ב’מיגים’, או במטוסי ‘סוחוי’. חיכיתי לזהות את המטרות בעין, זיהוי מוחלט. נעלתי על המטוס המוביל שלהם, ומספר שניים שלי נעל על האחורי. התקרבתי כדי לזהות, והתיישבתי עליו מאחור. עם נעילה טובה ויציבה. הוא התחיל להתייחס אלי,ונראה שרצה להיכנס ולהילחם. אולם, בסופו של דבר, הכל התחיל ונגמר עוד לפני שהסורי הספיק לעשות משהו. נכסתי עליו, והוא שבר בחזקה ופנה אלי. הייתי נעול עליו, שיגרתי, והטיל קיבל כיון, רץ אליו וחתך אותו באויר. הפיצוץ היה גדול מאוד, אבל לא הספקתי ליהנות מה’חגיגה’, מכיוון שמספר שניים צעק לי לשבור. לא ראיתי שמשהו מסכן אותי, אבל שברתי בכל זאת. בזוית העין ראיתי את המצנח של הטייס שמס’ שניים הפיל. לא התרגשתי במיוחד מההפלה הזאת. הפלתי לפני-כן, אך למרות זאת אי-אפשר להתרגל לזה. לדעתי, טייס מוכרח להיות מקצוען, ולא לתת לרגשות לשחק תפקיד מרכזי בעניין.” |
