בשעות הצהריים של יום 20 ביולי 69, בהפסקה שבין התקיפות שלנו על סוללות ארטיליה ונ”מ מצריות, העלו המצרים מספר מבנים לתקיפות. ראשונים הוזנקו מרפידים גיורא יואלי בשחק 59 ויגאל שוחט לכיוון איסמעיליה, ומיד אחריהם גם אנוכי בשחק 82 ועדי בנייה כשאנחנו נלקחים כבר ישר למפגש באזור זה ממזרח לתעלה.
האצנו וזרקנו בידונים. גילינו באזור התעלה רביעיית מיג-17 חוזרת לכיוון מערב, כשיואלי ושוחט מתלבשים על הזוג האחורי. יואלי ירה באחד ומיד פגע לו בכנף והפילו. שוחט התיישב על השני והחל להילחם איתו, כשהזוג הקדמי מנתק מגע ונעלם במערב. המיג עבר את התעלה מערבה ומרגע זה נמשך כל הקרב כשאנחנו רביעייה, הוא בודד והכל ממש מעל לעיר. שוחט נלחם איתו כ-4-3 דקות, כשכל הזמן הוא אחריו בטווח טוב אך בג’י גבוה מאוד, ולא פוגע עד שגמר תחמושת. יואלי הודיע אז שהוא נכנס, אך בא מהר ונשפך מיד. אני נכנסתי עליו, נדבקתי אחריו בטווח כ-300-250 והתחלתי לנסות לפגוע. המהירות כ-400 פלוס, כל הזמן ג’י גבוה מאוד, והכוונת שקועה.
ניסיתי מספר צרורות, וראיתי שלמרות העיקוב הטוב אין פגיעות. המשכתי לרדוף עד שהוא הפך הטיה פעם אחת. ואז נתתי צרור ארוך שפגע בזנב, בחיבור הגה הגובה לכוון. המקום נראה מתרסק והמיג הפסיק מיד לתמרן. לא היתה אש והוא לא התפוצץ. יצאתי ממנו ואמרתי לבניה להיכנס. יואלי נכנס, אך היה ללא כדורים. בניה נכנס, אך באותה שניה התהפך המיג ומגובה כאלף רגל צלל 90 מעלות לאדמה והתפוצץ. הטייס לא נראה קופץ. ליוויתי אותו עד לכניסה לאדמה וראיתי את הטייס יושב בפנים. כנראה נפגע או שהלכו לו ההגאים לגמרי
