פרטי המטוס:
דגם: F-4E פאנטום II
יצרן: מקדוננל דגלס,ארה”ב
מספר יצרן:
מס’ חא”א:
תיאור האירוע:
בתוך מלחמת ההתשה עם סוריה, עמדה להמריא רביעית מטוסי קורנס של טייסת 119 בשעות אחר הצהרים של יום 19 באפריל 1974 לתקיפת טק”א (טילי קרקע אויר) בסוריה. את המטוסים תידלקו תידלוק חם בדת”ק של הטייסת.(תידלוק בלחץ כשמנועי המטוס בפעולה).
רב”ט אילן מזרחי,מכונאי בטייסת, תידלק את קורנס 162 כשהצוות יושב בתאים. כשניתק את פיית התדלוק בלחץ מגחון המטוס, פרץ נתז דלק דק שחדר לכונס מנוע ימין של המטוס, כתוצאה מחוסר פין נעילה בפיה, והמטוס עלה באש .המכונאי נכווה קשה ונפטר לאחר מכן מפצעיו. צוות המטוס, סרן דני גורי (נהרג בהתרסקות מטוס עייט במאי 1984) וסגן ירון גרנות פתחו את החופות, והיות וסולמות התא לא היו מוצמדים למטוס קפצו מהמטוס הבוער אל הרצפה הבוערת והאש אחזה גם בהם.הם רצו אל מחוץ לכיפה והחלו להתגלגל על הקרקע בניסיון לכבות את האש.אנשי הדת”ק כיבו אותם בעזרת מטפים.
בינתיים הגיעה האש לטילים שבהם היה המטוס חמוש. האש הציתה את מנוע טיל הלביד האחורי- ימני, ומההדף שנוצר הועף המטוס הבוער אל מחוץ לכיפה. צוות הדת”ק ברח תחילה החוצה אולם מייד התעשת , והחל בפעולות כיבוי ופינוי מהיר של המטוסים האחרים בדת”ק, ולעזרתו הגיעו בינתיים אנשי גף כיבוי אש עם מכונות הכיבוי והתיזו קצף עד שהאש כובתה.
סיפר אל”מ (מיל’) שמואל שלו שהיה אז מפקד טייסת תחזוקה בתל נוף :1
| “אני הייתי הרחק משם, בצד המערבי של הבסיס. פתאום אני רואה עמוד עשן שחור שלא מצא חן בעיני, בצד המזרחי…..כשהגעתי ראיתי את מפקד הכבאים עומד עם כבאית מחוץ לדת”ק, והדת”ק אפוף עשן שחור וסמיך מאד. תוך כדי התקרבות ראיתי ש”מקפלים” משם אנשים. גם מפקד הבסיס היה שם. הטייסים שעמדו להמריא עזבו את הדת”ק, וראיתי כיסא מפלט עף בפיצוץ, אחוז להבות, החוצה…. רצתי פנימה. מיד השתנקתי מהעשן. כמעט נחנקתי, אבל המשכתי לרוץ. בסוף מצאתי את עצמי מאחורי מסך העשן, עומד ליד קורנס בוער שיצא מהדיר, מהכיפה, נתקל בקיר, אפוף להבות. הכיסא היה כבר בחוץ (ראיתי אותו עף) והאש משתוללת. אני מביט ורואה שהוא מלא פצצות. ידעתי גם שיש לו תחמושת ל”וולקן”. חיפשתי נפגעים, אבל לא ריתי אף אחד, למרות שמסתבר שהיה שם אחד. המכונאי שגאם לשריפה. הוא היה ההרוג היחיד… אני רואה את הפצצות וחושב-רגע אחד,אם העסק הזה יתפוצץ, לא ישאר זכר לא ממני ולא מכל הדת”ק הזה. רצתי החוצה והוריתי לנהג הכבאית (שהיה אזרח) לנסוע אחרי. דפקתי לו על הקבינה מלפנים ומשכתי אותו אחרי. כשהוא התחיל לנסוע פנימה, קפצתי על הכנף של דלת הכבאית, והצטרפו אלי עוד שני בחורים צעירים. צעקתי להם “לתותח, לעלות לתותח” כדי להתיז קצף. עברנו את העשן והתחיל כיבוי. פתאום, תוך כדי שאנחנו מכבים את האש עם התותח, הפירוטכניקה במטוס התפוצצה והעיפה את הפצצות לרצפה. נגעתי עם היד בפצצות והרגשתי שהן חמות…. בינתים הצטרפו עוד כבאים, נתתי להם הוראות והם התחילו לקרר. הזהרתי אותם שלא יסובבו את הפרופלורים של המרעומים ושיקררו את הפצצות מכיוון המרעומים לאט לאט. לאט לאט נרגעה האש, לא היו עוד התפוצצויות, והתחמושת והטילים לא התפוצצו. |
תאור האירוע בחוברת “50 שנה למערך התחזוקה בתל נוף”
