מאמר זה מצטרף לסדרת המאמרים באתר, העוסקת בקרב האויר ההמוני שנערך מול חוף לבנון ב-13 בספטמבר 1973
הרקע:
בצהרי יום חמישי 13.9.73 יצאו שני זוגות של קורנסי צילום מטייסות 119 ו-69 לגיחת צילום בעומק סוריה. כל אחד מהזוגות קיבל ליווי צמוד של זוג קורנסים מן הטייסות ובנוסף החוזקו עוד 12 מטוסים בפטרול נמוך מעל הים: רביעיית קורנסים מ-107, רביעיית שחקים מטייסת 101 ורביעיית שחקים נוספת מטייסת 117. את הרביעייה של 117 הוביל מפקד הטייסת יהודה קורן, ויחד איתו טסו עמוס בר ז”ל, אליעזר אדר ויוסי שמחוני.
משימת הצילום הופרעה ע”י מיגים סורים מיירטים, ובמהלך הקרב שהתפתח הופלו 8 מיגים סוריים וכן מטוסו של יוסי שמחוני, שנטש מעל הים וחולץ ע”י יסעור של 118. במהלך החילוץ הופלו ארבעה מיגים נוספים.
תיאור מהלך הקרב פורסם בשעתו בבטאון חיל האויר.
להלן תיאור החילוץ כפי שתועד בספר ההיסטוריה של טייסת 118: (שימו לב שהטעות הנפוצה, כאילו הופלו 13 מיגים ולא 12, אף מופיעה במקור בספר ההיסטוריה של הטייסת).
בצוות המחלץ היו:
הקברניט: ישראל יהלום
טייס המשנה: ראובן רשף (פישר)
מכונאי מוטס (1): אבשלום (וריס) ורדי
מכונאי מוטס (2): אפי מרקו
החילוץ:
“הכול התחיל בערבו של יום ד’ 12.9.73. אנשינו נפשו על שפת הכנרת, במסגרת הטיול השנתי של הטייסת. הגיעה הודעה שצריך צוות לכוננות באוויר ליום שלמחרת. יהלום ופישר נקבעו כאנשים אשר עליהם תוטל המעמסה לנסוע לבסיס, לטוס את הפטרול ולחזור חזרה לכנרת. השניים יצאו לדרך עוד באותו ערב, כדי שיספיקו להכין את הפ”מ. התברר שהיה זה צילום בסוריה, בעומק השטח, של שני זוגות. היו הרבה פטרולים ליירוט והדבר נראה קצת יותר מסובך מהרגיל, אבל – לא נורא.
ביום ה’ לפני הצהריים הגיע הצוות הטכני, התדריך עם השייטים והצוות הרפואי נערך בזמן והמטוס המריא כמתוכנן.
בדרך נחתו יהלום ופישר ברמת דוד כדי למלא שוב את מכלי המטוס. וכך, בזמן המתוכנן המריאו עם 13,000 ליב’. מיד לאחר ההמראה הורה להם המגדל, ע”פ דרישת מפקד החיל לחזור ולנחות, להוריד את המכונאי העוזר ולקחת עוד שני שייטים. על אף התנגדות הצוות בוצע הדבר. כתוצאה מכך אחר המטוס לזמ”מ.(זמן מעל המטרה) בשלב מסוים נודע שמתחולל קרב אוויר. מיד אח”כ קיבל המטוס הוראה להיכנס צפונה לאורך החוף הלבנוני. פישר נתן כיוון צפון – והדהירה החלה. בהיותו מול ביירות קיבל המטוס הוראה לחזור. יהלום נחת ברמת דוד, תדלק שוב, קיבל תדרוך ממפקד רמת דוד, העלה את מרקו (המכונאי העוזר), ויצא שוב לדרך.
עד שהופל מטוס שלנו שאליו הוזנק יהלום, (מיראז’, הטייס שמחוני מקורס 62), הופלו תשעה מיגים. לאחר שהופל הגיעו עוד מיגים שניסו להפריע למטריה האווירית מעליו, ועוד ארבעה מהם הופלו. אחד מטייסי הרביעייה צנח לים גם הוא, כ-700 מטר משמחוני. בשלב זה התנקו השמיים ממיגים ויהלום היה שוב בדרכו.
ההכוונה של מטוסי הקרב והבקר הייתה טובה. יותר מאוחר הייתה קליטת “רינה” ובשעה 16:05 נוצר קשר עין עם הבחור. הוא היה עם מי-וסט בלבד והסירה הייתה קרועה. הוא היה בריא לגמרי והורם במנוף כאילו שזה אימון חילוץ מהים מול חוף אשדוד. לאחר שהורם, כוונו מטוסי הקרב את יהלום לטייס הסורי. הנ”ל שכב בתוך סירה ללא מי-וסט. שני שייטים הורדו למים במרחק מה ממנו, ושחו אליו כשהם מלאי פחד שמא יירה עליהם. הנ”ל, בזמן הורדת השייטים, התהפך עם הסירה ונאחז בה מלמטה בחיבוק אדירים. אי לכך לא יכול היה לעשות שום דבר אפילו אם היה רוצה. לאחר ויכוח קצר השתכנע הטייס לעזוב את הסירה, והוא הוצא מן המים יחד עם אחד השייטים, כאשר השני עולה אחריהם.
הבעיות נגמרו רק כשהיה בפנים, שכן היה בריון רציני ואפילו למרקו היה קשה לסחוב אותו פנימה.
כשהשניים בפנים ולא נמצאה עוד נפש חיה בשטח, לקח המטוס כיוון דרום ובלב שמח חזר לארצנו…הטייס הסורי הובא לביה”ח רמב”ם ואילו שמחוני הוחזר לביתו ברמת דוד.
הצוות חזר לתל-אביב שם נפגש עם מפקד החיל ועם שר הביטחון, אח”כ המשיך לתל-נוף ומשם עוד חזר יהלום לת”א למסיבת עיתונאים.