שלום חברים
באמצע השבוע אפשר היה כבר לדעת שצפויים תנאיי דאייה מעולים ביום שישי. הרבה טלפונים, הרבה תכנונים לקראת היום הגדול הצפוי, בכל יום שעובר גדלות גם הבעיות. לא בטוח שיהיה מטוס גורר, שני המטוסים הגוררים שלנו במוסך.
ביום חמישי המטוסים יוצאים מהמוסך, כאשר הפוני החזק והטוב צריך לבצע הרצה של כ -10 שעות. הוא לא בטוח שיכול לסיים את ההרצה, הפייפר שלנו -תקינתו בספק.
יגאל מתחיל את ההרצה ביום חמישי . טס עד שהאיש נשבר. אני מתכנן להמשיך ולטוס עם הפוני עד לטיסת המרחק שלי , ולכן ההשכמה ב- 5:00 בבוקר,ואני מגהץ את השמים מוקדם בבוקר עם הפוני עד 09:00 קובי מחליף אותי.
תנאיי הדאייה מתחילים מאוחר . התחזית לא מתממשת, אין טייס גורר, ואני עובר לפייפר ומתחיל לגרור. עוד לא יצאתי לטיסת מרחק ואני כבר מותש משעות של טיסה במטוסי המועדון.
לקראת 12:00 יש סימנים שבכל זאת הולך לקרות משהוא טוב. אמנון מחליף אותי בפייפר ואני בטווין אסטיר עם עמית ורד (חניך) יוצא לטיסת מרחק.
אברון בפיק, אורי ב ASW-20 , דודי בליבל כמובן יחד איתנו. אנו חבורה ראשונה שיוצאת כקבוצה ישר מזרחה.
תנאיי הדאייה משתפרים במהירות. הגבהים 7,000 רגל. מידי פעם יש גם 7,500 רגל. באזור ים המלח כולנו מתחילים לג שני יישר צפונה עד ה-TMA בן גוריון , מעלה אדומים. החזרה דרומה הופכת לקשה. אברון נשבר ופונה לשדה במצדה, פותח מנוע ופורש מהחבורה.
בינתיים קבוצה חדשה של דאונים יוצאים יחד לבית שמש. מיכאל פינקוס ASW-24 , ישראל בוונטוס, ארז ועופר ב DG-505, אפילו ה K-8-הגיע למצדה.
אנו שלושה דאונים שבאזור ערד זוכים שוב לגובה מכסימאלי. כולנו לדימונה, שם שוב 7,500 רגל. הליבל פורש ולוקח מערבה לבאר שבע, אורי ואנחנו מחליטים לחזור על הלג לערד. בינתים מגיעים ארז ועפר ופינקוס. כולנו בהפרשים קטנים חוזרים לערד, תנאיי הדאייה נחלשים מאוד באפן מפתיע לשעה ולמקום. אני יחד עם אורי ממשיך צפונה עד נחל צאלים קו מצדה, אני מחפש את הקו הכי מתאים לחזור מערבה הביתה ולצורך כך אני חוזר לערד. הגובה המכסימאלי הוא 4,000 רגל. עייפות טוטאלית נופלת עלי . אני מרגיש שאני לא כשיר למלחמות של סוף היום, עמית ורד שיושב מאחור יישן את שנת הצהרים שלו. הוא מתעורר להתארגנות לקראת נחיתת חוץ. פינקוס פותח מנוע וחוזר הבייתה, אני מחכה לתיזמון הנכון שהרכבים שנוסעים מידי פעם על המסלול יתפנו, ואז בזרזות מעצורים בחוץ ,ונחיתה זריזה.
ישראל פותח מנוע וחוזר משם הבייתה, ואחרונים עפר וארז פותחים גם כן מנוע וחוזרים הבייתה, אורי נשאר באזור בסבלנות וכיאה לטייס מרחק גדול הבחור נלחם, הוסף גובה ל- 5,000 רגל ובשמים שנראים ממש רע הוא מצליח בסוף לחזור הבייתה.
אחרי החילוץ אני מגיע הבייתה אחרי 8 בערב בעייפות קיצונית.
הרבה מאוד שעות באוויר עם טיסת מרחק חביבה של כ -250 קילומטר
שבת בבוקר. אני מתלבט עם להגיע לשדה, היום נראה פשוט מושלם.
מחליט לבסוף לטוס. העייפות מיום אתמול לא חלפה, אבל השמים בוערים ולכן אני ממריא עם הפיק שלי ומבצע טיסה הכי מהירה שלי השנה שגם הכי מהירה בארץ השנה.
בית שמש, קציעות, דימונה, שקף, וחזרה מרחק של 322 קילומטר במהירות ממוצעת של 83 קמ”ש.
כל הדרך פינקוס ושחר יחד מבצעים מרחק די דומה בקצב טיסה מרשים למדי
ניחיתות רכות
