את הטיסה הזו אי אפשר להפסיק

פורסם במקור במקומון אמצע נתניה,17.4.92
זה מדהים,זה תענוג.חוויה שלא חווים כל יום.אולטרא לייט, זה השם.מטוס זעיר, שנראה כמו צעצוע, כמו קורקיינט, איך להגיד, כמו טוסטוס, אך מצליח לא רק להמריא ולטוס, אלא גם להדהים בביצועים ותמרונים אדירים.

אני עולה לאולטרא לייט מלווה בפירפורי בטן. הרי קדמת המטוס אינה מחופה, ומה יקרה אם אני אשפך? אז מה אם הטייס אומר שלא אשפך. וחוץ מזה,אולי אני סובלת מפחד גבהים ועד היום לא גיליתי? ברגע שהחלטתי שאומץ עיתונאי זה לא בשבילי, הצעצוע הזה נוסק. אני ערה לגבול הדק בין סיכון לכיף. אני עוצמת את העינים, והופ אני למעלה. כן, אני למעלה, מסתכלת על כל העיר הזאת ורואה הכל, ממש הכל. עולם שלם במיקרו: בנינים, כבישים ואפילו הים, מסודרים כמו בלגו.

הטייס מאחור מוודא בעזרת המיקרופון שאין לו מקרה של התקף לב. אני לא יודעת מאיפה הוא לקח את הבטחון שהכל בסדר, ואת התעוזה לשכנע אותי להסכים לחוות תמרונים. “אני חייבת לעשות את זה”, אני ממלמלת לעצמי ואוחזת בשולי המושב בחוזקה. בסופו של דבר, אני נורא צעירה ולא רוצה למות עכשיו.

הטייה אחת של המטוס הזה ואני מרגישה שעוד שנייה אני למטה.רק נס יכול להציל אותי כעת. פתאום, תחושת הפחד מתחלפת בהתלהבות חסרת מעצורים. מה שלא יהיה, אסור להפסיק את הטיסה הזו. אני עכשיו מבינה איך אפשר לקחת סיכון ואפילו במחיר החיים עצמם.

שתפו את המאמר

Share on facebook
Share on twitter
Share on linkedin
Share on whatsapp
Share on print

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *